יום הכיפורים התשפ״ה

מהמעלה הראשונה אנחנו מברכים את חיילי צה"ל וכלל כוחות הביטחון, העושים לֵילוֹת כַּיָּמִים כדי שהשקט יחזור לארצנו, שהקדוש ברוך הוא ישמור אותם מכל צרה וצוקה וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם ויקיים בהם את הברכה שכתובה בפרשה: ״יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ-יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ-יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם-וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.״

ממעלה השניה אנו מברכים ומחזקים את החטופים-חטופות-שבויים ושבויות הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְנֹאמַר אָמֵן.

ממעלה שלישית אנו מברכים את משפחות העמותה שנלקחו מהם ילדיהם ואחיהם במלחמת יום כיפור.
למשפחת פרץ, אתי, רחל, עדי, רונית, תמי, ענת, אורית ודורון, שהאח דוד נלקח מאיתם במלחמה.
למשפחת מיינפלד, לארנון, שהבן והאח גדי נלקח מעמיהם.
למשפחת פלג, לאתי, שהאח אמנון נלקח ממך במלחמה ואנו מברכים את אתי נימרוד גיא הרב אסף ורועי עלו והצליחו בכל מעשי ידיכם.
למשפחת קרן, אריאל, תמר למשפחת גונן, גליה, אברהם, יערה, אייל, ליהי, רוני, מאיה, עידו, ארז, ונועה בהילקח מגליה אחיה גילעד.

ממעלה רביעית אנו מברכים את ליהי ליום ההולדת השנים עשר שזכינו להיות חלק מהשמחה שלה עלי והצליחי.

מהמעלה החמישית אנו מברכים את חברנו יואב עמרני ביום הולדת שמח והרבה כוח לעשייה.

מהמעלה השישית אנו מברכים ביום הולדת שמח ומועיל וחיבור מחדש לחיים את האיש היקר חברנו רונן מזרחי.

מהמעלה השביעית אני מברך את כל אלו שהלכו איתי מראש חודש אלול ועד היום במסע ללא שינה ללא אוכל נורמלי שהקב״ה ישלם שכרם ויקבלו את מה שביקשו אם זה לטובתם באמת.

מהמעלה האחרונה אנו מבקשים מהקב״ה שיחיש את תהליך הריפוי של מאור שמעון בר יוחאי, ואנו מברכים את סבא מאיר ואת סבתא מזל ואת ההורים פיני עדי ואת האחים אגם מאל אדיר.
ואת הדודה האחת והיחידה איניס, ואת הילדים מאור ובנימין, ואת הדודה ליאם, שנזכה להיות הרב בחתונה שלה השנה.
ואנו מודים לקב״ה שהחליט לזרז את הריפוי של מעיין אודיה, ואנו רואים ניסים וישועות, ואנו מברכים את אסתר יצחק ואת הבת והאחות לי-יה בהצלחה בדרך.

יום הכיפורים

״את המהות של יום כיפור אנו לומדים מפסוקים אלו: ״כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה תִּטְהָרוּ.וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם״. התענית ועינוי הגוף הם המרכיבים היחידים שעוד נותרו לנו מסדר יום הכיפורים המקורי במקדש שזה המקום שבו מתגלים כל הערכים הרוחניים וממנו הם שופעים לכל העולם. 

היכל הקודש, שם הייתה מונחת המנורה המבטאת את החכמה, השולחן שמבטא את הפרנסה, מזבח הקטורת שמבטא את התפילה והכיסופים לקרבת אלוקים. למעלה מזה, בקודש הקודשים מתגלה יסוד האמונה והתורה. כלומר, שם מאיר היסוד האלוקי שבתורה ובו מאירה קדושת כנסת ישראל, באמצעות אורות אלו הקב״ה מחייה את העולם כולו. ״קודש הקודשים״ הוא מקומו של ארון הברית שבו הונחו לוחות האבן והתורה שניתנו למשה רבינו מסיני, מעל הארון הונחה כפורת הזהב, ועליה שני הכרובים המבטאים את קשר הברית והאהבה שבין הקב״ה לישראל. 

המימד הרוחני של קודש הקודשים הוא כל כך מהותי ועליון שבכל הכניסות לקודש הקודשים (ארבע פעמים) של הכהן הגדול ביום הכיפורים בענן הקטורת היו כדי לכפר על בני ישראל מכל חטאותיהם. עבודתו כללה מרכיבים רבים, הקורבנות שהקריב הכהן הגדול ביום הכיפורים נחלקו לשלושה מעגלים: המעגל הראשון, קרבנות התמיד, במעגל השני, קרבנות מוסף ובמעגל השלישי קורבנות לכהן עצמו ולכפרה על עם ישראל – אחד לחטאת והשני שעיר המשתלח שבמרכזם עמדו הווידויים על החטאים. תחילה התוודה הכהן על עצמו ומשפחתו ובסוף על בני ישראל. מסך הפריד בין קודש הקודשים להיכל הקודש כדי להבדיל בין המדרגות, כשכל קדושתו של היכל הקודש נובעת מקודש הקודשים, וללא המחיצה, אורו של ״קודש הקודשים״ היה מתעלה לגנזי מרומים ולא היה יכול להשפיע אור וברכה להיכל הקודש ומתוך כך לכל העולם. על ידי גילוי אור השכינה בקודש הקודשים, יכולים עם ישראל וכל באי עולם לשוב אל ה' ולתקן את חטאיהם ולהתפלל אל ה' דרך בית המקדש.

לאחר שהבנו את רעיון של סדר העבודה אנו חוזרים כדי לברר בימינו את המשמעות של הצום, ולאיזה כיוון רצוי לקחת אותו. פשר עינוי יום הכיפורים אינו מבואר בתורה. המצווה העיקרית המוטלת על היחיד היא להתענות, אך לא בואר בתורה מה תענית זו מבקשת להשיג, ומה צריכה להיות תודעת האדם בשעה שהוא מתענה, מעבר לעובדה שהוא מתענה מכוח ציוויו של הקב״ה. האם העינוי הוא חוק בלתי מבואר, או שהעינוי מתיישב במערכת הכללית של יום הכיפורים כפי שכל אחד מבין אותו לפי דרגתו. 

ישנם שלושה שלבים מהותיים המתרחשים ביום כיפור, בצום עצמו: השלב הראשון, צום תשובה, ואת זה אנו למדים בשמואל הנביא: ״וַיִּקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי יְהוָה וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמְרוּ שָׁם חָטָאנוּ לַיהוָה וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּצְפָּה״.

השלב השני הוא צום ותיקון מערכת המוסר-ערך, את זה אנו למדים מהנביא יואל שקשר את הצום בתהליך נפשי עמוק שעל האומה לעבור, והדגיש כי מדובר בקריעת הלב ולא רק בקריעת הבגדים: ״וְגַם עַתָּה נְאֻם יְהוָה שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד-וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה״.

את השלב השלישי אנו למדים מהנביא ישעיה, שקשר את הצום בעשיית חסד למשפחה ולסובבים אותנו: ״הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ-הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם״. 

המכנה המשותף של דברי הנביאים הוא ראיית הצום כאמצעי ולא כתכלית. הצום הוא כלי המשרת את המטרה העיקרית. המטרה עצמה היא תשובה ווידוי, כבדברי הנביאים, שמואל, יואל וישעיה, ותיקון חברתי עמוק כבדברי ישעיהו הנביא. גם יואל וגם ישעיהו הדגישו כי בשעה שמתממשים הצדדים החיצוניים של הצום, אך לא מתחוללת במקביל קריעת הלב, וכן כאשר השינוי החברתי העמוק אינו תופס מקום בתודעתם של האנשים שצמים ביום הכיפורים, הרי שאין טעם של ממש בצום, ולא זהו הצום בו הקב״ה בחר. לכן חז״ל לימדו אותנו שיום הכיפורים בנוי משלושה חלקים ״ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה״. כשאנו מכניסים בתוף שלושת השלבים את הסליחה והמחילה, ונותנים חשיבות עליונה לאנשים הרצוצים שנמצאים בסביבה שלנו, לפי עניות דעתי זו הדרך הראויה להפוך את יום הכיפורים ולהשיבו להוראתו היסודית כפי שהתבאר בנביאים. זו גם הדרך המאפשרת לגבש את האומה כולה סביב יום זה, ולצפות בכפרה המצויה בו ובטהרה השורה על האומה הישראלית בעקבותיו לפני הקב״ה ואולי במיוחד לאור מה שעברנו השנה בשמחת התורה בשביעי לאוקטובר.

יום הכיפורים, כפרה מלמעלה

יום הכיפורים, כשמו כן הוא, יום אשר בו מתכפרים עוונותיהם של ישראל, והוא מרוכז סביב רעיון יסודי אחד הכפרה. אין לערב את רעיון הכפרה ברעיון התשובה, על אף שיש ביניהן מן המשותף: גם בתשובה וגם בכפרה ישנו צד מסוים של הזכרת החטא ועזיבתו. ואולם, קיים הבדל עצום בין השניים, הן מצד תוכנם והן מצד היחס של האדם כלפיהם. 

עיקרה של התשובה הוא המאמץ של האדם השב מדרכו הרעה, ומנסה לחזור ולמצוא קשר עם ה'. לכן, תשובה היא פארו של האדם, וימי תשובה הנם ימיו הגדולים והמקודשים של האדם. הכפרה, לעומתה, היא מעשה שמים. אין האדם משמש אלא כלי, שמסגל עצמו בתשובה ומעשים טובים כדי שתוכל לחול עליו הכפרה. אך גופה של כפרה הוא תמיד ובכל מקרה חסד ה' הבא ממרום הזמן וההוויה ואינה בכוח האדם הנברא, אלא רק בכוח הבורא. רק הקב"ה יכול לקבוע למפרע, שדבר מסוים לא התרחש, כמו שרק הוא יכול לקבוע שדבר מסוים יתקיים. זוהי מהות היום הזה, האחד והמיוחד, היום שאינו בתחומי הזמן והמקום, היום של פתיחת שערים אל לפני ולפנים.

ומה מוטל על האדם לעשות ביום זה? לפחות שלא להפריע. להתנתק מכבלי העבר. אם נזכור שיום הכיפורים, היום בערב שהוא ערב שבת קודש, הוא השיא הדתי והרגשי של חודש אלול ועשרת ימי תשובה, והוא היום אליו מתנקזים כל המאמצים של חזרה בתשובה. אמנם כל יום בשנה מתאים להתבוננות ולשיפור המעשים, אבל יש משהו מיוחד באינטנסיביות של יום כיפור, הן בשל מקומו בתהליך הנמשך ומתגבר במהלך 40 יום. כאשר חשבון הנפש והרהורי תשובה הינם באוויר ועוטפים אותנו מכל עבר, קל להיסחף אל תוך התהליך הזה. וגם אם התשובה שלנו ביום כיפור אינה כה דרמטית ואינה משנה את החיים שלנו מקצה לקצה, הרי שלפעמים השינויים בדברים הקטנים ברמת ההתנהגות מחייבים שינויים גדולים ברמה של הנפש.

לחזור בתשובה פירושו לעשות שינוי באישיות – להפוך להיות בן אדם אחר. אדם שחזר בתשובה כבר אינו אותו בן אדם כפי שהיה קודם לכן. הוא מוצא דברים שונים וחדשים הגורמים לו סיפוק, הנחשבים עבורו ״הצלחה״, המגדירים את הזהות שלו, והמשפיעים על חייו וחיי המשפחה שלו. הוא משנה את אורחות החיים שלו, את צורת ההתייחסות שלו לעצמו ולאחרים ומגלה צדדים אצלו שהוא לא הכיר עד הלום. אופי ומידת השינוי המתרחש בתהליך של חזרה בתשובה אמנם מושפע בעיקר מהמרחק שאדם הולך מהמקום שהוא נמצא ועד למקום שהוא רוצה להיות, אולם לעתים גם שינויים קלים לכאורה, יכולים לגרום לאדם לתחושת תהפוכת נפש גדולה. זאת ועוד, השינוי האמיתי, בסופו של דבר, אינו בהופעה החיצונית של האדם – שאלו המלבושים שהוא בוחר להראות לעולם באמצעותם – כי אם במתרחש בחדרי החדרים של נפשו. שחקן העולה על במה יכול לענוד תחפושת ומסכה ולהיכנס לדמות דמיונית אולם אין זה משנה את האופי שלו, או את הערכים שלו. רק כשאדם מכניס לתודעתו את ההכרה בחטא, ומיד לאחר מכן מתחרט על החטא, והכי חשוב קבלה בלא נדר, שנעשה מאמץ להשאיר את השינוי שלקחנו עלינו ביום הכיפורים ונכניס אותו למסגרת החיים שדרכה אנו מתנהלים. כל זה מתרחש בעזרת השם היום בערב במשך יממה. 

מהות כל נדרי 

המשמעות בעברית של המילים הארמיות של כל נדרי: ״כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי וְכִנּוּיֵי וּשְׁבוּעֵי וְנִדּוּיֵי וַחֲרָמֵי וְקוּנָמֵי וְקוּנָחֵי וְקוּנָסֵי״, הינה סוגים שונים של נדרים והתחייבויות שלקחנו על עצמנו. בתפילת ״כל נדרי״ מבקשים להתיר את הנדרים וההתחייבויות שלקחנו על עצמנו, כדי להיכנס ליום הקדוש כשתודעתנו נקייה ואנו משוחררים מהתחייבויות שלא פרענו. בעיקר מכל ההסכמים, ההתקשרויות, הכינויים, השתייכויות, התוויות וההגדרות שלקחנו על עצמנו, בין שעברנו דרך הרצון המודע שלנו ובין שעברנו דרך הרצון הלא מודע שלנו, שגרמו לנו לקחת אחריות על תהליכים ששייכים לעבר או שייכים לאנשים מעברנו. אנו משחררים את העצמי שלנו מכל מחויבות שאין עמה הווה אותנטי, כולם יהיו מותרים, בטלים ומבוטלים. מעתה אנו משחררים את העצמי שלנו מכל אלה; מהעבר וגם מהעתיד, מיום כיפורים זה ועד ליום הכיפורים הבא עלינו לטובה.״

כדאי לקרוא במעמד כל נדרי את פרק כ״ה בתהילים 

א לְדָוִד אֵלֶיךָ יְהוָה נַפְשִׁי אֶשָּׂא: ב אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי: ג גַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם: ד דְּרָכֶיךָ יְהוָה הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי: ה הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם: ו זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְהוָה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה: ז חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יְהוָה: ח טוֹב וְיָשָׁר יְהוָה עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ: ט יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ: י כָּל אָרְחוֹת יְהוָה חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו: יא לְמַעַן שִׁמְךָ יְהוָה וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא: יב מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְהוָה יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר: יג נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ: יד סוֹד יְהוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם: טו עֵינַי תָּמִיד אֶל יְהוָה כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי: טז פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי: יז צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי: יח רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי: יט רְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי: כ שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ: כא תֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ: כב פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו: