ראש חודש תמוז התשפ"ד

״לפני שאני מעז לכתוב על מהות ראש חודש, אני עושה אתנחתא קלה; אנחנו מברכים את בְּנִי ארי שלום, ואת כולם בעצם, להיות ולחיות תמיד מתוך הכרת הטוב. להיות בהודיה על מה שיש. זה לא אומר להגיד תודה על מה שיש לי ושאני מוותר על הרצון שיהיה לי עוד, אלא שקודם כל אני מודה על היש ומתוך ההכרה ביש אני מביע רצון לקבל עוד.

רֹאשׁ חֹדֶשׁ הוּא שָׁרְשָׁם שֶׁל כָּל חַגַּי יִשְׂרָאֵל שֶׁכֵּן כָּל הַמּוֹעֲדִים נִקְבָּעִים עַל פִּי תְּחִלַּת הַחֹדֶשׁ. קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ הִיא הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל נִצְטַוָּה בָּהּ כְּעַם, וְהִיא מְהַוָּה אֶת שָׁרְשָׁם שֶׁל כָּל הַיָּמִים טוֹבִים לְאֹרֶךְ הַשָּׁנָה.

נִפְתַּח אֶת הַמַּאֲמָר בְּפָסוּק הַמַּמְחִישׁ אֶת תְּפִיסַת הַמְּצִיאוּת בְּקֶשֶׁר לַזְּמַן: ״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה״ (שמות פרק יב פסוקים א-ב). הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו – ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, מציאות בה מתחילה עצמאותכם״, והוא המפתח לקביעת המועדים. "מועד" מלשון "מפגש". הקדוש ברוך הוא מבקש ללמד את עם ישראל את סוד המפגש. אך בשונה ממלאכי השרת הקבועים במלאכתם, נותנת התורה לעם ישראל את האחריות לקביעת המועד של המפגש: ״אשר תקבעו אתם״. ומעבירה את כובד האחריות מ-גורל שמימי לאחריות אישית ולאומית. מאז ועד היום אנו מציינים את הלוח העברי, הַמְּשַׁמֵּשׁ מַרְכִּיב לַזֶּהוּת הַיְּהוּדִית.

כדי להבין את משמעותו המלאה של ראש חודש, ואת קדושתו ככלי להתפתחות רוחנית, מומלץ לעיין במאמר מקיף בנושא בקישור הזה: ראש חודש.

ראש חודש תמוז

חודש תמוז הוא החודש הרביעי למניין החודשים מניסן, והחודש העשירי למניין מתשרי. מזל חודש תמוז הינו סרטן, והשבט שמונהג באמצעותו הוא שבט יהודה.

בחודשי השנה ישנה מחזוריות המאפשרת לנו לחוות את האנרגיות המתחדשות בכל חודש ולהתאימן לתהליך הפנימי שעובר עלינו, כדאי לנצל הזדמנות זו לצמיחה ושינוי, כמו בחודשי האביב, כשהרגשנו תחושת הקלה, צמיחה ופריחה, וגם כעת כשמגיע חודש תמוז, שנחשב לאחד החודשים המאתגרים ביותר בשנה. כל מִנְעָד (טווח השונוּת והגיוון) התחומים בחיינו עובר דרך מחזוריות שהמהות שלה מתבטאת בעליות, זמנים שאנו מרגישים סיפוק והגשמה, ומורדות, זמנים שאנו חשים תחושת פספוס ואי יכולת להיות בהגשמה.

י"ב צירופי הַ-וָ-יָ-הַ-השולטים בכל חודש

י״ב חודשי השנה מקבלים את האור האלוקי שלהם מי"ב צירופי הַ-וָ-יָ-הַ. בכל ראש חודש מאיר ומופיע צירוף אחד מצירופי הַ-וָ-יָ-הַ לפי תכונתו. העולם הוא אותו עולם, אך המוטיבציה לבריאתו השתנתה בהתאם לצירוף האותיות, ולמרות הקביעוּת הידועה מראש יש יכולת השפעה רבה על הצורה שבה מתבטאת התכונה של כל חודש. התנהגות של החודש תהיה לפי האור והשפע המתקבל מצירוף הַ-וּ-יְ-הַ של אותו חודש, השתנות הצירופים היא לפי מבנים הקשורים לאותו החודש. צירוף הַ-וָ-יָ-הַ השולט בחודש תמוז הוא הַ-ו-ה-יְ. המגיע מסופי התיבות של הפסוק ממגילת אסתר: ״וְכָל-זֶה,אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי״ (מגילת אסתר פרק ה פסוק יג).

מציאות הַ-הַ-וָ-יָ-הַ של חודש תמוז באה להאיר על התכונה השלילית המתקיימת באדם שיש לו הכל, ואותה תכונה גורמת לו להסתובב סביב החיסרון-ריקנות-כאוס, ולהתקיים דרכו, דבר המביא אותו לתחילת חורבן פנימי. לכן תיקון ההוויה מראה לנו שכשאנו מתרחקים מהפנימיות שלנו אנו מתחברים למעטפת החיצונית של הסיטואציה, שם נמצאים כיסויים רבים להסתתר מאחריהם: דימויים, עיסוקים, נורמות חברתיות, אידיאולוגיות למיניהם. מלבושים אלו עוזרים לנו לעיתים לשכוח או שלא לחוש את הכאב הפנימי שאנו מסתירים, אך עם זאת, אותה מעטפת חיצונית מפריעה לנו להיחשף למעמקי הווייתנו, מה שמשאיר אותנו בחסרון מתמיד ומראה לנו כמה רחוק התרחקנו מעצמנו.

עלינו להפוך את החיסרון ליתרון באמצעות התחברות למצב הפנימי שלנו ובניית מעטפת המתאימה לו. כאן מתחיל תפקידם של כוחות ההשפעה של חודש תמוז, המאירים על המחסור הקיומי שמנהל אותנו, שגורם לנו להתמקד במה שלא השגנו, דבר המביא לתחושת תסכול וייאוש. כוחות אלו עוזרים לנו לראות את המציאות באופן אחר, כזה שמאפשר לנו לבחור אחרת ולראות מבעד לקשיים והאתגרים שנחווה במהלך החודש, קרקע נפלאה ללמידה, צמיחה והתפתחות. כוחות שיקדמו אותנו ויעזרו לנו לרכוש את מה שחסר כדי להתפתח בתהליך שלנו, ולללמוד להודות על כל הטוב שאנו מושפעים ממנו למרות שאין לו ביטוי בהרגשה שלנו.

ישנו פסוק בתפילה שמסביר הכל: ״מודֶה/מודָה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ״. בהגות היהודית החלק האלוקי של האדם נמצא תמיד בהודיה שמשמעותה היא הקשבה נטולת אינטרסים (ללא הכנסת צדדים שיש עימם שיפוטיות ששוזרים תהליכים שיש בהם עבר לא פטור), הקשבה מכוונת ובלתי שיפוטית כלפי סיטואציות שמתרחשות בהווה. תהליך זה מצמיח את היכולת להיות נוכח ברגע תוך קבלת החוויה ללא שיפוטיות. תהליך זה מאיר את הנטיה שלנו לקחת דברים חשובים, מכל הגוונים, כמובנים מאליהם מבלי להכיר תודה על עצם קיומם בחיינו. עלינו לחפש את אותם דברים חשובים בחיינו ולהכיר תודה על מה שיש, לפני שאני ממשיכים לחפש מה ניתן לתקן או לשנות בדפוסי החשיבה שמנהלים אותנו בכל מיני סיטואציות.

כשאנו מכירים תודה לעצמנו או לזולת אנו מפחיתים את החזרתיות של הופעת רגשות שליליים בחיינו, וזה מביא לצמיחה אישית מההיבט הרגשי. לכן לפני כל פעולה כדאי לעצור ולהתבונן בתחושות שמבטאות את המערכת הרגשית שלנו, דרכן נלמד לעומק על המקום המצריך יותר מפעולה פשוטה כדי להביא את השינוי החיובי לתוך חיינו. עלינו לזכור שלמרות שכולנו נוחלים אכזבות בעולם הרגשי הפנימי שלנו, לרגשות שלנו יש את היכולת להנחות אותנו בדיוק מדהים, הן לחלקים הזורמים בתוכנו והן לחלקים שלא מאפשרים לנו זרימה בחיינו, והם יכולים לדחוף אותנו לעבר המטרה שלשמה התכנסנו, לעודד אותנו לקחת סיכונים חיוביים, ולהתריע מפני סכנות או החלטות שאינן מתאימות לאופי החיים שאנו מנהלים.

סיום

בראש חודש קיים יסוד של ציפייה לגאולה. שמות החודשים כיום אינם עבריים, הם עלו מבבל. מקורם של שמות החודשים הוא בשמות של אלים בבליים. בתורה החודשים מכונים: הראשון, שני וכו' ליציאת מצרים. הרמב"ן מסביר שהסיבה ששינו את שמות החודשים היא על מנת לקיים את הפסוק  מירמיה :״לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְלֹא-יֹאמְרוּ עוֹד חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כִּי אִם-חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת-זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם; וְיָשְׁבוּ, עַל-אַדְמָתָם״ (ירמיהו כ"ג, ז'-ח'). כלומר, שמות החודשים שונו לשמות בבליים, כיוון שנשאר רק הזיכרון של הגאולה מבבל, ואילו הזיכרון של גאולת מצרים נשכח. ומכאן יש ללמוד קל וחומר לגאולה שלנו שגם בעקבותיה ישכח זכר הגאולות הקודמות.

נסיים בברכת התורה: ״אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחדֶשׁ הַזֶּה לְטובָה וְלִבְרָכָה. לְששון וּלְשמְחָה. לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה. לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה. לְחַיִּים טובִים וּלְשָׁלום. לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָון.  וִיהִי הַחדֶשׁ הַזֶה סוף וְקֵץ לְכָל צָרותֵינוּ. תְּחִלָּה וָראשׁ לְפִדְיון נַפְשֵׁנוּ. כִּי בְעַמְּךָ יִשרָאֵל בָּחַרְתָּ מִכָּל הָאֻמּות. וְחֻקֵּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם קָבָעְתָּ״