ראש חודש אב התשפ"ד

את המאמר אני מקדיש לאישה הטהורה, הדס סימן טוב, יהי זכרה ברוך, שהיום בערב, ב׳ באב, ימלאו שנתיים למותה. הדס שולחת ברכה והצלחה למשה, שתצלח דרכו, ומברכת את ילדיה: ירדן, נועם, דניאל ורז רחמים, שיצליחו לקחת מעט מאורות השפעה שתמיד ידעתי להודות ולהכיר את הטוב שהקב״ה חנן אותי, יהי רצון שאורות אלו יאירו לכם את הדרך הנכונה אשר אותה תבחרו. 

רֹאשׁ חֹדֶשׁ – מְנַחֵם אָב – בסימן ״הַסְכֵּת וּשְׁמַע״

״נפתח את המאמר בפסוק הממחיש את תפיסת המציאות בקשר לזמן: ״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה״. פסוק זה מציין את ראש חדש ניסן, שהוא ראש השנה בלוח העברי, מצוות קידוש החדש היא המצוה הראשונה שעם ישראל נצטוה בה כעם, ובהתאם לכך אף נקבעים חגי ומועדי ישראל  ״מועד״ הוא ״מפגש״ מלשון התוועדות המשמש מרכיב לזהות היהודית. 

חודש אב הוא החודש החמישי לפי מנין החודשים שאנו מונים מראש חודש ניסן״ והחודש האחד עשר לפי מנין החודשים שאנו מונים מחודש תשרי. חודש אב הוא תמיד בן שלושים יום ומזלו אריה.

כדי להבין את משמעותו המלאה של ראש חודש, ואת קדושתו ככלי להתפתחות רוחנית, מומלץ לעיין במאמר מקיף בנושא בקישור הזה: ראש חודש.

חודש אב – חוש השמיעה

י"ב צירופי הַ-וָ-יָ-הַ הנם אורות השפעה שמתגלים בתוך שנים-עשר חודשי השנה, ובכל ראש חודש מאיר צירוף אחד מצירופי הַ-וָ-יָ-הַ. למרות הקביעוּת הידועה מראש של שנים-עשר החודשים שניזונים משנים עשר המזלות, לכל אדם מעם ישראל יש יכולת השפעה רבה על הצורה שבה מתבטאת התכונה של מזל החודש. 

הצרוף המאיר של ראש חודש אב הוא הַ-וָ-יָ-הַ היוצא מראשי התיבות: ״הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם״. צירוף הַ-וָ-יָ-הַ זה מאפשר לנו להתבונן פנימה ולשמוע את התדרים המסתתרים מאחורי האמונות שנצרבו בעקבות אירועים שאדם עבר במסע שלו, והפכו להיות אמונות שגויות שמנהלות את האירוע שאדם חווה, ונותנות לאדם פירוש שגוי על האירוע. לכן הצירוף של חודש אב מתקיים על ידי התבוננות פנימית, ״משתיקה ושמיעה – הַסְכֵּת וּשְׁמַע״, ״הַסְכֵּת״ פירושו לשתוק ולהתבונן באירוע שנצרב בנפש האדם. על ידי השתיקה והכניעה אנו מקבלים מצירוף החודש את כוחות ההשפעה שעוזרים לנו לייצר תובנות בעלות אופי של עשיה נכונה.

בחוש השמיעה, המשויך לחודש אב, יש גם כוח של אסיפה – לאסוף יחד את הפרטים שהתפזרו להם במחוזות תודעתיות במוח שלנו. כאשר ארוע שקרה יצר פיזור בנפשנו. הגורם האמיתי לכך שבני אדם חיים בנפרדות-חושך אחד מהשני, הוא בעיקר כשמפרשים באופן שגוי אירוע מן העבר. משם מתחילה להתפתח בתודעתה שנאת חינם, שלא מאפשרת אחדות-אור, ויוצרת פירוד תמידי-חושך תמידי.

התיקון לכך הוא שמיעה, כפי שהסברנו, כשסך כל הפרטים יתקבצו ויתאספו יחד. חוש השמיעה אם כן, זה גם חוש אסיפה – גם לשמוע את הפרטים וגם לדעת איך לקבץ אותם יחד בכדי שיוכלו לדור בכפיפה אחד לצד השני. צריך להכיר במציאות הפרטים, והדבר העמוק יותר שיש לעשות, הוא לאסוף את הפרטים ולחברם ביחד.

אפשר לתקן את האנרגיה שלקחה אותנו מהנפרדות-אחידות, לחיבור קולקטיבי-אחדות, ברגע שנבין ונקבל את החושך ונבין שהוא כלי התפתחותי במסע שלנו. על יתרון האור על החושך נאמר: ״יוצר אור ובורא חושך״. הקב”ה החשיך חלק מהאור כדי ליצור בריאה. כלומר, החושך הכרחי כדי שתהיה בריאה. העולם הוא מלשון העלם. המציאות עצמה מתבטלת כשיש רק אור, לכן החושך בעצם הופך להיות כלי לחיים.

עכשיו עלינו לבחור, ישנה אפשרות לעבור ליד חודש אב, להסתגר, להמתין שיגמר, וישנה אפשרות אחרת, לעבור בתוך חודש אב, לתת לאיכויות המיוחדות שלו לשנות את החיבור בין הכאב הלא פטור ששייך לעבר לבין ההווה. זה ממש כואב, מפני שזהו החודש בו הפערים הפנימיים מגיעים לאוזננו, איך אמר רבי שלמה:״ זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר״.

בחודש אב, למרות שהאור עצמו עבר משבר זהות שהביא לחורבן בית המקדש בתשעה באב, יכול להיות דווקא זמן של: ״אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ מְהֵרָה לְאוֹרוֹ״. דווקא במקום של חיסרון וחושך קיימת אפשרות לצמוח ולגדול. במקום של גילוי מוחלט. העבודה של החודש היא שמיעה מתוקנת. כיצד מולידים שמיעה מתוקנת? כאשר אנו מתחילים לקחת אחריות על מעשינו, ולהיות נוכחים בכל מה שאנו עושים בכל רגע נתון.

כשאנו עושים זאת, אנו למעשה תובעים בעלות על ההווה, מאפסים את השבילים הפגיעים והישנים של המחשבות הקבועות, וחווים כל רגע כדבר חדש ומרענן. לאט לאט נוכל להשתחרר מהאמונות המגבילות והדרכים הישנות שלא אפשרו לנו לראות את קיומנו בסביבה שאנו חיים בה. 

הדרך להפוך את החושך לאור, הוא דיבור שמאיר את הטוב בחיינו, הוא הודיה, כל בוקר  נתחיל בהודיה לקדוש ברוך הוא. האיש יאמר: ״מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ״. האישה תאמר: ״מודָה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ״. משם נלמד להודות על הדברים הקטנים ביותר בחיים, על הנשימה, על העיניים הרואות, האוזניים השומעות, על פה שמדבר ועל קורת הגג והאוכל. לחיות מתוך הכרת הטוב זה אומר להכיר את האור, את התכלית של כל דבר.

סיום

בראש חודש קיים יסוד של ציפייה לגאולה. יהי רצון שיתקיים בנו הברכה של ראש חודש: ״אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחדֶשׁ הַזֶּה לְטובָה וְלִבְרָכָה. לְששון וּלְשמְחָה. לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה. לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה. לְחַיִּים טובִים וּלְשָׁלום. לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָון וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. וִיהִי הַחדֶשׁ הַזֶה סוף וְקֵץ לְכָל צָרותֵינוּ. תְּחִלָּה וָראשׁ לְפִדְיון נַפְשֵׁנוּ. כִּי בְעַמְּךָ יִשרָאֵל בָּחַרְתָּ מִכָּל הָאֻמּות. וְחֻקֵּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם קָבָעְתָּ: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ יִשרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים:״