ראש חודש אֲדָר התשפ״ה

״בעזרת השם, מיום ראשון, ט באדר, בארבע וחצי בבוקר ועד יום שישי, י״ד באדר, נעשה מאמץ להשתחרר מכל האיסורים שלקחנו על עצמנו שהפכו אותנו לקורבנות של האמונות השגויות.

ראש חודש הוא שורשם של כל חגי-מועדי ישראל, שכן כל החגים והמועדים נקבעים על פי תחילת החודש. רגע לפני שבני ישראל עוזבים את שעבוד מצרים אומר הקב״ה למשה רבינו: ״החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה״. ״מציאות בה מתחילה  עצמאותכם״. לכן מהות החודש הוא השינוי ברצון הפנימי. עד היום כל הרצונות הפנימיים של עם ישראל נבעו מתוך תודעת שעבוד (בימינו אלו רצונות משועבדים מחפשים את האושר, ביטחון, אהבה והערכה, מחוצה לנו), ברגע שעם ישראל קיבלו עליהם את ראש חודש – שהוא הלוח העברי, כל תפיסת המציאות מקבלת תפנית המאפשרת להחזיר את רוב הרצונות הנמצאים בתודעת שעבוד בחזרה אלינו (ומצב זה מאפשר לנו לחוות בתוכנו ביטחון, שקט, אושר, שמחה ואהבה אמיתיים וקבועים. כאלה שלא ניתנים להילקח מאיתנו, שניתן להתחבר אליהם בכל זמן ובכל מקום).

לכל חודש וחודש מחודשי השנה יש את הייחודיות שדרכה אנו מקבלים את כוח ההשפעה של החודש עצמו. ניתן לצרף לאירועי החודש קווים אופייניים ולעמוד מתוכם על מהות מיוחדת, ומתוכם לראות את המכנה המשותף לכל אותם פרטים שמתקבצים יחד לחודש אחד.

חודש אדר הוא החודש השישי בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והחודש האחרון בשנה המתחילה בחודש ניסן. כמו שמות החודשים העבריים האחרים, מקור השם בבבל שבה 'אדר' באכדית הוא מכונה addaru, ומשמעות המילה – יציאה מחושך. 

כדי להבין את משמעותו המלאה של ראש חודש, ואת קדושתו ככלי להתפתחות רוחנית, מומלץ לעיין במאמר מקיף בנושא בקישור הזה: ראש חודש.

מזלו של חודש אדר הוא מזל דגים 

בכל חודש אליו אנו נכנסים משתנה גם הפנימיות שלנו – צורת החשיבה, היכולת להרגיש, אופן הדיבור והפעולה. חודש אדר, מסמל את ההתחדשות האחרונה בסדר המצבים שעובר האדם בדרכו למימוש האנרגיה השוכנת ברוחניות ומשם יורדת למערכת האנושית, לכן אנו רוצים במיוחד להיות במודעות הנכונה, כיוון שזהו החודש האחרון של השנה המקראית, אשר מצריך מאיתנו להיות במודעות גבוהה יותר עקב היותו האחרון והמאסף בגלגל השנה. פירוש הדבר עוצמה גדולה יותר לחיוב ולשלילה. הכל תלוי ברמת המודעות שלנו וביכולת שלנו לחבר בין שני העולמות – הרוחני והחומרי.

י"ב חודשים – כנגד י"ב צירופי שם ה'

על מהות י״ב החודשים אנו למדים מפסוק בישעיה: ״בִּטְחוּ בַיהוָה, עֲדֵי-עַד: כִּי בְּיָהּ יְהוָה, צוּר עוֹלָמִים״. הקב״ה בכל רגע ורגע מהווה–מחיה את העולם על ידי גילוי אורות השפעה בשנים עשר פעימות קבועות, כל חודש לפי תכונתו. בכל ראש חודש ישנו צירוף אחר של אותיות שמו של הקב"ה. אומר רבי חיים מוולוז'ין העולם הוא אותו עולם, אך המוטיבציה לבריאתו השתנתה בהתאם לצירוף האותיות המבטאים את גילוי האור של הכוחות הרוחניים והנפשיים הבאים לידי ביטוי בחודש, למרות הקביעוּת הידועה מראש יש לנו יכולת השפעה רבה על הצורה שבה מופיעה התכונה של כל חודש, וזאת על ידי עבודה על אותו ערך הקשור לאותו חודש.

הצירוף המאיר בחודש זה הוא ה-ה-י-ו, היוצא מסופי התיבות: ״עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ״. הֲ-הֲ-יָ-וָ. הֲוָיָה של חודש אדר יש ביכולתה לעזור לנו לשחרר מתוכנו את הניגודיות שלא מאפשרת התקדמות בחיינו. 

חודש זה מאפשר לנו לשחרר מעצמנו את תודעת הקורבן כדי שנוכל להסיר מחיינו את התוכנית השלילית שמנהלת אותנו, ופעולה זו מאפשרת לנו להתקיים בחוויה שמהותה ״אחדות הניגודים״. מצד אחד – יש משהו משותף מאחד ומחבר בין האנשים. מצד שני – יש מקום לאנשים השונים לכל גווניהם, דעות שונות, תכונות שונות. יש מקום עבורי ויש מקום עבור הזולת. יש לי מקום עם הייחוד שבי – ולזולת, יש מקום עם הייחוד שבו. סינכרון בין הלב והמוח.

כולנו צריכים לכבד את מרחב התודעתי שבתוכנו על ידי התבוננות פנימית. כך נאפשר מקום לחלקים השונים בתוכנו  לבוא לידי ביטוי, וכך נוכל לקבל את השוני של האדם האחר שמהדהד לנו את האירועים שהתרחשו בתוכנו בעבר. עלינו לקבל את האחר ומי שהוא, ועלינו לקבל את עצמנו עם כל המנעד שבנו. פעולה פנימית זו תאפשר לנו לקבל את מגוון החלקים שבתוכנו. שמחה ועצב יחד – ביטחון והססנות יחד – ספקות והבנות ערכיות מוצקות יחד – רצון לשלוט ולהרפות יחד. תהליך זה שאנו מקיימים בחודש אדר יביא אותנו לשחרר את תודעת הקורבן שבתוכנו. ורק לאחר שאנו משחררים את תודעת הקורבן ומחזירים את הכוח לעצמנו, מתפנה לנו כוח להתנגד לרצון לברוח או להתחבא מעימות או קושי.

זה הזמן להחליט להשתמש בכל מה שהחיים מזמנים לנו, כדי להתקדם בדרך הרוחנית שהביאה אותנו למימוש הרצונות (מקורם של הרצונות שוכן בכוח המדמה, ומשם הם עוברים למבנים אידיאלים, לאחר עיבוד התהליך ובסופו הם הופכים להיות נגישים לנו – הגשמה). תהליך זה מאפשר לנו להעריך מחדש את דרכנו ולהרחיב את גבולות התודעה שלנו. זה דורש עבודה תמידית – אבל עבודה שבמהות שלה תהיה הנאה רוחנית רגשית מנטלית ופיזית.

ולזכור, לתהליך זה ישנם מעלות בצד חסרונות. המעלות הם כוח של התמזגות, הרגשת הזולת, יצירת מציאות אותנטית באמצעות הכוח המדמה, הפיכת המעלות לכדי מציאות אותנטית. 

החסרונות הם אובדן גבולות, איבוד זהות עצמי באופן טוטאלי, ומסירתה לאדם האחר, ניתוק מהמציאות ובריחה למחוזות החלום והאשליה.

השפעת השילוב בין שתי האנרגיות הללו יכולה להפוך את החודש הזה מממשות – להתגשמות בפועל. זה מצריך מאיתנו לקחת אחריות מלאה על כל מחשבה, רגש, מילה ופעולה. לא לרחם על עצמנו, להבין מדוע אנו כמו שאנו, להפסיק להתבייש, להפסיק לרצות אחרים או לפחד, וללכת עד הסוף עם מה שאנו מאמינים בו!

במקום לעסוק ברגישות הפנימית שלנו עם עצמנו, להפנות רגישות זאת לצרכי הזולת ולדאוג לו. להפנות את הכוחות לאפיקי השפעה ויצירה, ולא להתמכרויות שונות שיכולות להרחיק אותנו מהמטרה הראשית של החיים – שמחה אמיתית, אהבה וחיבור לקב״ה ולאחרים הנמצאים בסביבתנו. 

ממה להימנע ובמה להתמקד בחודש הקרוב:

חשוב מאוד לשים לב במהלך החודש הזה לא להיסחף לתחושות שהכל מושלם והכל בסדר. לא להיות פסיביים אלא לקחת אחריות. ליצור דברים ולדעת לומר לא כשצריך. נתינה אמיתית היא לפי יכולת ההכלה של האדם המקבל, ונתינה אמיתית שונה ממצב למצב, כי פעם לתת זה יותר, פעם זה פחות, ולעיתים זה לא לתת דבר.

כל אחד מאיתנו מקבל ארבעה רצונות ודרכם הוא פועל, פעם האדם מרצה רק את עצמו ולא מרצה את האחר. פעם האדם מחובר לנשמתו ונולד בו הרצון לרצות לעזור לאחר, לפעול ממקום צנוע, לראות בכל אדם את החלק האלוקי בתוכו: ״'אלוקי נשמה שנתת בי טהורה אתה יצרתה בי אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא״. ראייה זו תעזור לנו להרגיש את האחרים ולקבל כתוצאה מכך את המידע שיעזור לנו להיות ערוץ נקי כדי לקלוט את הכח המאחד, ודרכו להשפיע עלינו ועל הסביבה שלנו. הבנה זו תעזור לנו למשוך את כוח ההשפעה ולהיות בתנועה קדימה לעבר האור השופע שממנו הכוח זורם לחיינו, וכך נשחרר את ההרגשה שאנו חסרי אונים נפסיק להרגיש כקורבן וחוסר שליטה על הגורל שלנו!

בראש חודש קיים יסוד של ציפייה לגאולה. שמות החודשים כיום אינם עבריים, הם עלו מבבל. מקורם של שמות החודשים הוא בשמות של אלים בבליים. בתורה החודשים מכונים: הראשון, שני וכו' ליציאת מצרים. הרמב"ן מסביר שהסיבה ששינו את שמות החודשים היא על מנת לקיים את הפסוק (ירמיהו כ"ג, ז'-ח'): "לכן הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם"

כלומר השמות של החודשים שונו לשמות בבליים, כיוון שנשאר רק הזיכרון של הגאולה מבבל, ואילו הזיכרון של גאולת מצרים נשכח. ומכאן יש ללמוד קל וחומר לגאולה שלנו שגם בעקבותיה ישכח זכר הגאולות הקודמות.

ונסיים בברכה מתפילת מוסף של ראש חודש: ״אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחדֶשׁ הַזֶּה לְטובָה וְלִבְרָכָה. לְששון וּלְשמְחָה. לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה. לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה. לְחַיִּים טובִים וּלְשָׁלום. לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָון וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. וִיהִי הַחדֶשׁ הַזֶה סוף וְקֵץ לְכָל צָרותֵינוּ. תְּחִלָּה וָראשׁ לְפִדְיון נַפְשֵׁנוּ. כִּי בְעַמְּךָ יִשרָאֵל בָּחַרְתָּ מִכָּל הָאֻמּות. וְחֻקֵּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם קָבָעְתָּ:בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ יִשרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים״.