פרשת וַיֵּשֶׁב התשפ"ד

גיבורים שנפלו השבוע מלחמת האור בחושך:

חיילים
אל"מ אסף חממי ז"ל, 41, קריית אונו, מפקד חטיבת דרומית עזה, נפל ב-7 באוקטובר, גופתו נחטפה לרצועת עזה.
סמ"ר אסצ'אלו סמה ז"ל, 20, פתח תקווה, לוחם בטחיבת הנחל, נפל בקרב ברצועת עזה.
רס"ל (מיל') אור ברנדס ז"ל, 25, שוהם, לוחם בחטיבה 7, נפל בקרב ברצועת עזה.
רס"ל (מיל') בן זוסמן ז"ל, 22, ירושלים, לוחם הנדסה קרבית,  נפל בקרב ברצועת עזה.
רס"ם (במיל') נריה שאער ז"ל, 36,יבנה, לוחם בעוצבת חוד החנית, נפל בקרב ברצועת עזה.
סמל בנימין יהושע נידהם ז"ל, 19, זכרון יעקב, לוחם בהנדסה קרבית, נפל בקרב ברצועת עזה.
סמ"ר תובל יעקב צנעני ז"ל, 20, קרית גת, לוחם בשיריון, נפל בקרב ברצועת עזה.
סמל יקיר ידידיה שינקולבסקי ז"ל, 21, מגדל עוז, לוחם בשיריון, בפל בקרב ברצועת עזה.
סרן איתן פיש ז"ל, 23, פדואל, לוחם בשיריון, נפך בקרב ברצועת עזה.
סגן יהל גזית ז"ל, 24, רקפת, סמ"פ בשיריון, נפל בקרב ברצועת עזה.
רס"ר (במיל') גיל דניאלס ז"ל, 34, אשדוד, לוחם בחטיבה 261, נפל בקרב ברצועת עזה.
רס"ר (במיל') מתן דמארי ז"ל, 31, דימונה, לוחם בחטיבת האש, נפל בקרב ברצועת עזה.
רס"ר (במיל') עילי אליהו כהן ז"ל, 23, בית נחמיה, לוחם בעוצבת האש, נפל בקרב ברצועת עזה.
רס"ל (במיל') יהונתן מלכה ז"ל, 23, באר שבע, לוחם בשיריון, נפל בקרב ברצועת עזה.
סא"ל יוחאי גור הרשברג ז"ל, 52, חוות פיליפ, מפקד יחידת איתור נעדרים, נפל בתאונת דרכים צבאית בדרום הארץ.
רס"ם (במיל') עדי שני ז"ל, 39, צור יצחק, לוחם פלס"ר, נפל בקרב ברצועת עזה.
סמ"ר עמית בונצל ז"ל, 22, שוהם, לוחם בחטיבת צנחנים, נפל בקרב ברצועת עזה.
סמ"ר עלמנאו עמנואל פלקה ז"ל, 22, לוחם ביחידת דובדבן, נפטר מפצעיו בקרב ברצועת עזה.
רס"ל (במיל') מאור גרשוני ז"ל, 24, יקנעם עילית, לוחם בחטיבת עציוני, נפל בקרב ברצועת עזה.
רס״ר גל מאיר אייזנקוט ז״ל, 25, הרצליה, חובש ולוחם גדוד 699 חטיבה 551, נהרג בעזה.
רס״מ יונתן דוד דיטש ז״ל, 34, חריש, לוחם בגדוד הסיור 6623 של עוצבת חוד החנית נהרג בעזה.
רס״מ קובי דבש ז״ל,41 , טבריה, לוחם גדוד הנדסה 271 בחטיבה 14.
רס״ר איל מאיר ברקוביץ ז״ל, 28, ירושלים, לוחם גדוד 699 בחטיבת עוצבת חצי האש, 551.

אזרחים
דרור קפלון ז״ל נרצח במתקפה על קיבוץ בארי ב-7.10.
אייל אוזן ז״ל, חקלאי, תושב קיבוץ גשר הזיו נהרג מירי חיזבאללה בצפון הארץ.

השבוע נפרדנו מנעמי שניאור, אימו של עוזי שניאור, חברינו מראשוני העמותה, יהי זכרה ברוך.

אני מברך מעומק הלב את טוביה לביא, את גיא פלג ואת ריני פלג, שמוסרים לי דיווחים וממש מזכים אותי להיות בכל הלוויות שחווינו לצערנו בחודשיים הללו, פשוט תבורכו.

״וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו-בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן״

״פרשת וַיֵּשֶׁב היא פרשת השבוע התשיעית בספר בראשית. הפרשה נפתחת בתחילת פרק ל"ז ומסתיימת בסופו של פרק מ'. הפרשה כוללת ארבעה פרקים מלאים, והיא מוארת באור השופע מחלומות יוסף המובאים בראשיתה. היא מגוללת לעינינו את פרשת חייו המופלאה של יוסף הצדיק, המהווה חלק מפרשת חייו המקיפה הרבה יותר של יעקב אבינו, המשתרעת מפרשת ״תולדות״ ועד לפרשת ״ויחי״, סוף חומש ״בראשית״. שלושת הפרשות, ״וישב״, ״מקץ״ ו״ויגש״, תופסות מקום מיוחד בחייהם של יעקב אבינו ובחיר בניו יוסף, ומשתלבות ליחידה אחת.

פרשת וַיֵּשֶׁב מגוללת את סיפור מכירת יוסף, קורותיו בבית פוטיפר ואירועים נוספים מחיי האבות ובני יעקב. מפה מתחילה השתלשלות האירועים אשר תביא לירידת יעקב ובניו למצרים, ובשלב מאוחר יותר לשעבודו של עם ישראל שם. כל אחד מן הפרקים בפרשה מהווה סיפור עצמאי.

ארעי מול קבוע

כולנו עוברים במסענו תהליכים בעלי מרקם קבוע ותהליכים בעלי מרקם ארעי, כפי שישנו הבדל בין אדם היושב במקום קבע לאדם שיושב במקום ארעי. דוגמה למבנה קבוע בגוף האדם, הוא הדנ״א (DNA), המכונה גלופת החיים, אליו מחוברים הורים, אחים, ילדים וסבים, ולא משנה לתודעה אם אלה ילדים מאומצים או ילדים ביולוגיים. דוגמה למרקם לא קבוע הוא שאר האנושות.

אם אנו מתבוננים במציאות החומרית, אפשר לקחת לדוגמה את הערים, מושבים, כפרים וכו׳, מבנים אלו נתפסים בתודעתנו בהסדר קבע שאין עליו עוררין. לעומת זאת מבנים ארעיים, אשר חוט של ארעיות מתוח מעליהם, מעין מחנה זמני, או לדוגמה כפי שבחג הסוכות אנו מתפנים מישיבה קבועה בבית ועוברים לישיבה ארעית -זמנית. למרות שהסוכה נבנית ביתנו, בתודעתנו זה לא מצלצל כמו ישיבה לבטח. כך יעקב אבינו מבקש לשבת סוף סוף, אחרי חיים ארוכים, ארעיים ותזזיתיים. הוא משתוקק לנוח, להתרווח במקומו, לקחת פסק זמן מהייעוד שלו ולהתחיל להעביר את המשך היעוד – להפיץ את אור ה׳ בעולם. אך רצונותיו לחוד ומציאות חייו לחוד.

שלווה היא מצב של ביטול הניגודיות

רש״י מביא פירוש יפה מאוד (רש״י-בראשית פרק לז פסוק ב). ביקש יעקב אבינו לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף.
יש להבין, ששלווה איננה מצב של עמידה במקום, אי פעילות וחוסר דינמיות. שלווה היא מצב של ביטול הניגודיות. מצב בו הכוחות השונים בחיים ובאדם אינם סותרים זה את זה ונלחמים זה בזה, אלא אדרבה,   משלימים ומפרים אחד את זולתו. זוהי מדרגה של שלמות. במדרגה זו מתגלה יסוד החיים הכללי שממנו יונקים הכוחות כולם. תביעתו של כל צד בחיים לממש את עצמו איננה גוררת עמה ניכור והתנגדות לצדדים אחרים, שהרי אותה נקודת חיים שדוחפת אותו היא זו שמאירה גם בזולתו. 

שאיפתו של יעקב אבינו לישב בשלווה היא שאיפה לחיים שלמים, דבקות מלאה, התאמה של כל הכוחות לשורשם המקורי הטהור. שאיפה זו היא השאיפה להתעלות ממדרגת הערך העצמי הנמוך, שלא מאפשר זרימה, לערך עצמי גבוה, שזו מדרגה שמביאה את האדם למצב של עילוי החיים כולם ותיקונם.

המפגש התודעתי בין יעקב אבינו למלאכו של עשו

בפרשה הקודמת, אחר שניצח יעקב אבינו בתודעתו את המלאך, שמייצג את שרו של עשיו, אלוהים מעניק ליעקב אבינו את שמו החדש בפועל: ״וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל״. (בראשית פרק לה פסוק י).

מרגע שאלוהים מוסיף לו את שמו החדש נולדת ליעקב אבינו תודעה חדשה. ליעקב אבינו הכובש, הנאבק, הנלחם על עמדתו מול כוחות זרים ומציאות עוינת, נולדת תודעה שיש בה הנהגה של כל הכוחות, אשר נכללים באחדות מרוממת באישיותו האחת.

מדרגת יעקב אבינו, השייכת לשלב בו ישנן נטיות שונות הנמצאות עדיין ״בחוץ״, בעולמו של עשיו, ומתקיימות בתוכנו כגורם זר, מאיימת על טהרתו של העולם הפנימי. למדרגת ישראל, השייכת לשלב בו נעשים כל הכוחות אגודה אחת, שיוצרים שלמות פנימית וחיצונית, שמביאים את האדם לתודעה המאפשרת לו להגשים את רצונותיו  במציאות קיומו האותנטית.

מתוך כך מתעורר באדם הרצון להגיע לערך הגבוה בתודעתו, ומשם להודות לקדוש ברוך הוא שעוזר לו לעלות, ממדרגת הערך הנמוך למדרגת הערך הגבוה, זה שמביא אותו לעשות את רצון ה׳. זהו המצב השלם, אליו צריך לשאוף האדם, ולהגיע אליו באמצעות עבודה על הערכים. ביעקב אבינו כבר נמצאת מדרגה זו, ואף הובטח לו באותו מעמד שייצאו ממנו מלכים: ״וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי, פְּרֵה וּרְבֵה-גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם, יִהְיֶה מִמֶּךָּ; וּמְלָכִים, מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ״. (בראשית פרק לה פסוק יא). 

אך מכיוון שיעקב אבינו הבין בתודעתו שהעולם הזה איננו מוכן בפועל להנהגת "ישראל", הנצחון שבכוח על שרו של עשו עדיין לא התגלה בפועל. כל כוח מחפש את הפועל כדי לקבל מקום במציאות האותנטית. גם לכוחות הנאבקים בנו יש מקום. לכן צריך אחרי הניצחון, להניח מקום לכוח המנוצח, לתת לו את המקום שלו, מפני שישנם  כוחות, שעדיין לא קיבלו את הפועל של המציאות  אותנטית. הם עדיין מתקיימים בגלות בתוכנו, ולא נותנים לנו מנוח. לא ניתן עדיין למזג את הכוחות הללו לתוך פועל השייך למציאות האותנטית, לכן הכוח שלהם עדיין נצרך בתוך התהליך שאנו מקיימים בתוכנו, ככוח מתנגד, מתבצר בעמדותיו, ועל זה אומר הכתוב :״וְנָשַׁל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה״. (דברים פרק ז פסוק כב).

לפיכך אנו מצווים תודעתית, לחפש בתוכנו את הכוח הפנימי, שיודע לנהל אותנו גם כאשר אנחנו רחוקים מעצמנו. יש לדעת שכשכוח או פועל מגיעים מערך נמוך, ברגע שאדם עומד בנסיון, הוא מעלה את הכוח או את הפועל לדרגת: ״מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ״. (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ד, עמוד ב').

יוסף הצדיק

את אותו כוח פנימי מצאנו ביוסף הצדיק, באופן נעלה מאוד, למרות היותו עלם יפה תואר: ״וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה״. (בראשית פרק לו פסוק ו).

היו בו חוזקות בעלות צדק, חוזקות המגיעות מהכוח הפנימי שלו: ״וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי. וַיְמָאֵן–וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, הֵן אֲדֹנִי לֹא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדִי. אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה, מִמֶּנִּי, וְלֹא-חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה, כִּי אִם-אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ; וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת, וְחָטָאתִי, לֵאלֹהִים״. (בראשית פרק לא פסוקים ז-ט).

בזכות אותו ניסיון שעמד בו, החלקים של הכוח הפנימי הטהור, והפועל החיצוני הלא טהור, התחברו יחד, והביאו אותו לגלות את המלכות המנהיגה את כל הכוחות, שלוקחות פועל בעל אמונה שגויה, והופכת את אותו למלכות.

בפרשה הבאה נראה שהיא תביא אותו להיות משנה מלך על מצרים״.