מתוך המאמר אני מברך את ינאי הנאמן שהשבוע חגג את הבר מצווה שלו יהי רצון שתצליח בלימודים.
מתוך המאמר אני מברך את יהונתן מכלוף ביום הולדת שמח ובהצלחה בשנת הלימודים.
מתוך המאמר אני מברך אפרת אמסטרדם ביום הולדת שמח.
מתוך המאמר אני מברך את רן שמיר יום הולדת שמח והרבה הצלחה בעשיה.

פרשת רְאֵה

"פרשת ראה נפתחת במילים: ״רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה״.

ראה ושמע – שתי דרכי התבוננות

בדרך כלל התורה מתארת את הציות למצוות בלשון שמיעה – ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ – ״וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ״. כאן בוחר משה רבנו לפתוח דווקא במילה רְאֵה.

הראייה מייצגת מבט רחב וכולל – תמונה שלמה שמאפשרת לנו לראות את הכיוון ואת ההשלכות. השמיעה, לעומת זאת, מדגישה הפנמה פנימית שמובילה למעשה מיידי. התורה מבקשת מאיתנו לשלב בין השניים: לראות את הדרך הרחבה, אך גם להקשיב ולקיים בפועל. הברכה והקללה אינן רק מצבים חיצוניים; הן בחירה קיומית – בחירה בחיים עצמם: ״וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶך״.

זהות ואמונה

משה רבינו מסביר לעם ישראל שהשמירה על הזהות הרוחנית והערכית של עם ישראל היא עמוד התווך, גם בזמנים של בלבול ולחץ.

אכילה ומותרות – משמעות הבחירה היומיומית, בפרשה מודגשת גם מצוות הכשרות. לא מדובר רק בהגבלות טכניות על המזון, אלא בתזכורת עמוקה: גם במישור הבסיסי ביותר של חיי היום־יום – האכילה – יש משמעות רוחנית וערכית. הבחירה מה להכניס אל הגוף משקפת בחירה באורח חיים של מודעות ואחריות.

מעגל השנה והשמחה

התורה מפרטת את החגים והמועדים ומצווה: ״וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם״. השמחה אינה מתעלמת מקשיים או מצרות. להפך – היא מציעה מתכון אמיתי. נאמר בתורה: ״שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם״. שמחה מתוך עלייה לרגל, חגיגת החגים, ושיתוף השמחה עם מי שאין לו – הגר, היתום והאלמנה. התורה מלמדת אותנו שהשמחה הגדולה ביותר נוצרת דווקא כאשר היא מלווה על ידי נתינה ודאגה לאחר.

אחריות לחברה – יחס לעני

בפרשה בא לידי ביטוי הציווי החברתי המפורש: ״כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן״. נשים לב שמהות הציווי מנוסח בגוף שני יחיד. לא החברה כולה כישות מופשטת, אלא אני ואתה. האחריות היא אישית, ישירה ולא ניתנת להעברה.

האם ניתן למגר את העוני?

כאן התורה מציבה שתי אמיתות במקביל – האידיאל: ״אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן״ – חלום של חברה שוויונית וצודקת, ללא מחסור.
המציאות: ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״. ההכרה שתמיד יהיו פערים ואתגרים כלכליים.
התורה אינה משלימה עם המציאות אלא מציבה מערכת מצוות חברתיות – שמיטת כספים, מעשר עני, דאגה לעבד – כדי לצמצם את הפערים ולהתקרב אל האידיאל, גם אם אינו מושג בשלמות.

מושג הבחירה

הפרשה מלמדת אותנו על הבחירה בשני מישורים:
בחירה בקב״ה – דבקות במצוות, חיבור לנשמה ולרצון הבורא.
בחירה אנושית – אישית, לקיחת אחריות על חיינו, מתוך אמונה בכוח שניתן לנו מהקב״ה כדי לחולל שינוי.
הברכה האמיתית נוצרת מהשילוב בין שניהם: קרבה לרוח ולערכים מצד אחד, ואחריות אישית וחברתית מצד שני.

סיכום

פרשת ראה מזמינה אותנו לראות את התמונה הרחבה, אך גם לשמוע את הקריאה המעשית. היא מציבה בפנינו אתגר כפול: לבחור בטוב ובחיים ולבנות חברה צודקת ושוויונית, שמחה אך גם אחראית, רוחנית אך גם מעשית.
בדרך זו נוכל כולנו להתקדם במסע האישי והחברתי שלנו – אל ״עבר הירדן״ הסימבולי, אל מציאות של צדק, יושר, תרבות, רוח ואהבה״