י"ז בתמוז התשפ״ד

מהמעלה הראשונה אנחנו מברכים את חיילי צה"ל וכלל כוחות הביטחון, העושים לֵילוֹת כַּיָּמִים כדי שהשקט יחזור לארצנו, שהקדוש ברוך הוא ישמור אותם מכל צרה וצוקה וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם ויקיים בהם את הברכה שכתובה בפרשה: ״יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ- יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ-יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם-וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.״

מהמעלה השניה אנו מברכים את כל החטופים החטופות ובפרט את נעמה-אגם-דניאלה-קרינה-ולירי, שתשובנה הביתה במהרה. 

י"ז בתמוז

״יום י"ז בתמוז (שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז) הוא אחד מארבעת ימי תענית שחז״ל קבעו לנו לזכר חורבן בתי המקדש. חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז:

הראשון: נִשְׁתַּבְּרוּ לּוּחוֹת הברית – בזמן שהותו של משה רבינו בהר סיני כדי לקבל  את התורה, ניגשו בני ישראל לאהרון הכהן ביום ט"ז בתמוז ודרשו מנהיג חדש במקום משה רבינו, שלפי חשבונם כבר היה צריך לרדת מההר. אהרון הכהן דחה אותם ליום המחר, וביום י"ז בתמוז עשו את עגל הזהב. באותו יום, י"ז בתמוז, ירד משה רבינו מהר סיני ושובר את לוחות הברית למראה העם החוגג סביב העגל.

השני: בָטַל הַתָּמִיד – קורבן תָּמִיד הוא קורבן עולה הבא כקורבן ציבור שהוקרב בבית המקדש פעמיים בכל יום, אחד בבוקר ואחד בין הערביים. 

השלישי: הֻבְקְעוּ חומות ירושלים – בשנת 70 לספירה בי"ז בתמוז נפרצו חומות ירושלים בידי טיטוס, המפקד העליון של הצבא הרומי בארץ ישראל, באותו יום ממש שבו בוטל קורבן התמיד.

הרביעי: שָׂרַף אַפּוֹסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה – אחד הקצינים בצבא הפורץ לעיר הֵעֵז ברוחו ושרף בפרהסיה לעיני כולם את ספר התורה.

החמישי: הֻעֲמַד צֶלֶם בַּהֵיכָל – הוכנס פסל עבודה זרה לבית המקדש (משנה תענית פרק ד משנה ו).

חמשת הדברים הללו, כולם מהווים את הסדק במוחלט.

ישנו קשר בין חמשת האירועים שאירעו בי"ז בתמוז בכך שבכולם הדבר התחיל במשבר רוחני קטן, שעם הזמן הורחב עד לכדי חורבן גמור בתשעה באב. 

נִשְׁתַּבְּרוּ לּוּחוֹת הברית שהם ״בנין אב״, ולא יעלה על הדעת שאותם לוחות הברית שהתורה מעידה עליהם: ״וְהַלֻּחֹת-מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים״, ייתכן שישברו. ובכל זאת ראינו שמשה רבינו, כשירד מהר סיני וראה את מעשה חטא העגל, הוא שבר את הלוחות, ויצר בתודעתם של עם ישראל, מבנה חדש, שאומר, שגם השבירה של לוחות הברית, שמגיעה בגלל חטא העגל, צריכה למצוא את מקומה בתוך הסדק המוחלט. 

אותה שבירה של לוחות הברית הראשונים, הולכת ומתפשטת. מגיעה עד קרבן התמיד וצורבת את המבנה הרוחני של בית המקדש, השבירה ממשיכה ומתפשטת בתוך חומות העיר ובוקעת אותם, אפוסטמוס מסוגל לשרוף את התורה, ובסופו של תהליך הועמד צלם בהיכל של העולם כולו.

כל חמשת האירועים-השבירות האלו, אפשריות. שמא יאמר האדם שאין תקווה?! כאשר אנחנו זוכרים שכל חמשת האירועים האלו, כולם משתלשלים מן השבירה הראשונה, הלא היא שבירת הלוחות, יש לנו קצת נחמה. ידוע וברור לנו שבירת לוחות הברית הראשונים היא בעלת משמעות, שכן ניתנו בסופו של דבר לוחות הברית השניים, בסופו של דבר מובטחים אנו, שגם לכל המעשים הקשים והנוראים האלה, יש משמעות שעתידה להתגלות.

על זה אומר לנו שלמה המלך בקהל: ״בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים״ (קהלת פרק ז פסוק יד).

חז״ל מסבירים לנו, שלפעמים נעלמת מאיתנו תודעה שבעקבותיה מגיע גל שבחוויה שלנו הוא נחווה כגל רע ביותר. ולמרות החוויה שמתקיימת בתוכנו, אנו צריכים לברך על הרעה כמו על הטובה. אע"פ שמשמעות זו נעלמה מאתנו, יש בזה כבר קצת נחמה – הרעה היא מעין טובה. ייתכן שהשבירות הללו נותנות לנו פסק זמן לחשבון נפש. ייתכן שיש מצבים שבהם המשבר מתארך על מנת לאפשר חשבון הנפש, אע"פ שכמובן אין אנחנו יוזמים לכתחילה משברים כאלה. אבל כאשר הם באים אלינו, עלינו לנצל אותם כדי שנוכל דרכם להיבנות מחדש״