האושפיזין השלישי התשפ״ה

מהמעלה הראשונה אנחנו מברכים את חיילי צה״ל וכלל כוחות הביטחון, העושים לֵילוֹת כַּיָּמִים כדי שהשקט יחזור לארצנו, שהקדוש ברוך הוא ישמור אותם מכל צרה וצוקה וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם ויקיים בהם את הברכה שכתובה בפרשה: ״יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ-יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ-יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם-וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.״

ממעלה השניה אנו מברכים ומחזקים את החטופים-חטופות-שבויים ושבויות הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְנֹאמַר אָמֵן.

האושפיזין השלישי – יעקב אבינו

״האושפיזין של היום השלישי הוא יעקב אבינו שמייצג את מידת האמת שנמצאת בתוך ספירת התפארת המאפשרת ההליכה באמונה אל הלא נודע.

נאמר על יעקב אבינו במקרא: ״וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה״. ברגע שיעקב אבינו לקח החלטה ליישם את מה שאביו מבקש ממנו ולצאת לדרך חדשה, באיזה שהוא מקום הוא מאבד הכל, ומרגע זה אין כלום, הוא הולך לבדו, בלילה חשוך, כי פשוטו גם במשמעות העמוקה, הולך אל הלא נודע, הולך לגלות שאין לו מושג מה הולך להיות בה.

כאשר יעקב אבינו משחרר את האחיזה במוכר והידוע, הקב״ה נגלה אליו. בתחילה רוב המפגשים של יעקב אבינו עם הקב״ה מתרחשים באמצעות חלומות, שמלווים אותו ומניחים אותו. יעקב אבינו חולם ומבין שהוא נמצא בתוך מציאות חשוכה, נעדרת כל אחיזה. בחלום נגלה לו שאפשר לאחוז בצילו של הקב״ה לאורך המסע שהוא עתיד לעבור: ״יְהוָה נִצָּב עָלָיו-וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ״. 

לאחר החלום יעקב אבינו מכניס לתוך תודעתו זהות שממזגת רוחניות וגשמיות יחד, בזמן שהוא נמצא בריק ובהיעדר נוכחות, ומתוך חושך זה, לפתע נדלק אור: ״וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ״. החלום מכניס ביעקב אבינו אמונה בקב״ה, מכיוון שיעקב אבינו נמצא במציאות שהיא מציאות לילית, חשוכה, לא מוחלטת, הליווי של החלום עוזר להיות בהיעדר נוכחות, כי בחלום יש משהו לא סגור לחלוטין, יש פה תודעה ברורה של ליווי אלוקי, יש פה הבטחה, אבל אין מסלול מוחלט שמראה מה הולך להיות. יעקב אבינו חולם ומגלה את התודעה הזאת בתוכו, אבל התודעה לא סופית, משאירה משהו פתוח. ואכן רואים שגם לאחר החלום, עם כל המרץ שהוא מעורר ביעקב אבינו, עדיין צפויות לו עליות ומורדות, תלאות ושינויים בתוכניות. כי אמנם מצד אחד יש חלום ויש בהירות שהקב״ה איתו, אבל אין בהירות לגבי מה באמת הולך לקרות וכיצד זה יקרה, זה לא סגור עד הסוף, זה לא תפור בצורה מוחלטת. 

אז מצד אחד יש חלום ומצד שני יש מציאות חשוכה, ויש מישהו שבאמת הצליח לתווך בין החלום למציאות, אך זה עוד לא לתפור את הדברים בצורה הכי מהודקת עד הסוף. במידה מסוימת נדמה לי שלפגוש חלום זה כמו לפגוש סוכה בדרך. סוכה, בניגוד למבנה קבע לא תפורה עד הסוף, הסוכה באמת מבטאת ליווי, מבטאת השגחה, יש סכך מעל הראש שלי, אבל אני בצל הסוכה, אני לא בתוך בית קבע, מוקף חומות, מוקף גבולות ברורים, אין גבולות ברורים בסוכה, יש סכך, שתי דפנות וטפח. יש איזה ציון כזה שנמצאים מתחת לסכך. 

סוכות הם זכר לסוכות וענני הכבוד שאבותינו ישבו בהם במסעם במדבר. גם בזה יש איזה שהוא ביטוי, מצד אחד יעקב הולך בצלו של הקב״ה, אך יש הבדל בין להיות בבית לבין להיות בצל של משהו. כשאני נמצא בצל של משהו, מצד אחד אני יודע שאני נמצא תחת משהו, יש לי איזה תודעה שמשהו מלווה אותי, אבל הדבר הזה לא סגור סופית. נדמה לי שזה קשור מאוד להבדל שאנחנו פוגשים בהלכות בין יום כיפור לסוכה. ביום כיפור יש מחיצות ברורות, תחומים ברורים. סוכה, זה סכך, זה סכך שיש לו גם קצת גבולות אבל באיזה שהוא מקום הוא פרוץ וזה תודעה שונה לחלוטין. 

יש תודעה שאומרת המציאות סגורה, המציאות ברורה, המסלול ברור, יש מחיצות, יש גבולות, יש שרטוט מדויק של כל מה שעומד להיות, של כל מה שנדרש מבן אדם, ויש להיות בצילו של הקב״ה, עם גבולות קצת יותר רחבים, ושבאמת מה שחשוב זה שאתה הולך אחרי הקב״ה וזו התודעה שמלווה אותך. כך יעקב אבינו מגלה מצד אחד עם בהירות גמורה שהוא תחת השגחה של הקב״ה, ודווקא הדבר הזה, שמגיע עם איזה שהוא חלום, מאפשר לו באמת הרבה יותר גמישות, להיות באיזה שהיא תנועה ולהיות באזורים שיכול להיות שככה סתם הם לא היו מקובלים, והנה יעקב אבינו מתוך כל התלאות שלו ומתוך כל הסיבובים שהוא עושה מצליח להגיע בסוף חזרה לארץ ישראל לבנות את הסוכה.

אנחנו לומדים מפה שהתודעה של סוכה יש בה משהו שהוא גמיש ונמצא תחת הקב״ה אבל בגבולות פחות ברורים ומוחלטים. יעקב אבינו שמידתו מידת האמת שצריכה לכלול את הכל הוא דירת ארעי והוא קשור לסוכה, הוא בונה סוכות. מידת האמת לא יכולה להיות בית קבע, בית קבע מגדיר דברים מסוימים, הוא לא יכול לכלול הכל, דווקא העובדה שמהות הסוכה  היא דירת ארעי, מאפשרת לה לנוע, להשתנות, להרחיב את הגבולות שלה בקלות ולכלול דברים שבבית קבע קשה להכניס אותם. 

העובדה שהסוכה היא דירת ארעי היא מסמלת שהיא גמישה יותר, פחות מדויקת, פחות מוחלטת, ובגלל זה גם היא יכולה להרחיב את הגבולות שלה ולהכניס דברים אחרים שברובד ראשוני נראים לא שייכים. ובגלל שיעקב אבינו מידתו מידת האמת, הוא צריך דירה שהיא דירת ארעי, שהיא דירה פתוחה יותר, גמישה יותר, ופחות משורטטת. וזה קשור לעובדה, שאנחנו נכנסים לסוכה אחרי יום כיפור. 

שני ההיבטים האלה שדיברנו עליהם נראה לי קשורים לזה. דבר ראשון – חלמנו, ביום כיפור נגענו בחלום, התרוממנו למדרגות של חלום, ואמרנו לעצמנו: יש לנו חלום על המציאות, יש לנו חלום על עצמנו, יש לנו שאיפות שמגרדות את התקרה, מגרדות את הסכך. אנחנו רוצים לחיות את החלום הזה, אנחנו נכנסים למציאות שבה הקדוש ברוך הוא אומר בבקשה, בואו תחיו את החלום שנגעתם בו, נגעתם בעננים, הייתם איתי, אני רוצה שכשאתם יוצאים למציאות של שנה שלמה, החלום הזה ילווה אתכם. 

מצד שני חלק מהחלום הזה זה להבין שאנחנו לא נכנסים מיום כיפור למציאות נוקשה. דווקא הקדוש ברוך הוא אחרי יום כיפור מכניס אותנו למציאות רחבה, מרחמת, שאומרת בואו, חלק מהיכולת שלכם לחיות את החלום זה ללכת בצילו של הקב״ה, יש חלום, יש חלום בהיר, יש חלום שאתם רוצים להוריד אותו פה למציאות, והוא מרים לכם את הרגליים והוא זוקף אתכם, ומצד שני הוא סוכה, יש לו גבולות יותר רחבים. היכולת שלנו אחרי התשובה להתקבל אצל הקדוש ברוך הוא כשהוא ראה באיזה שהוא מקום להרחבת הגבולות האלה. האישיות שלנו הופכת להיות חלק מהחלום, הקדוש ברוך הוא פורס עלינו את סוכותו ואומר אני מכניס אתכם כמו שאתם לתוך הסוכה שלי. הסוכה שלי מספיק רחבה כדי לקבל אתכם, כדי להצליח אתכם וכדי לגלות את האמת האלוקית הזאת שאנחנו כל כך רוצים מזוויות שונות ומגוונות של המציאות. 

שנזכה באמת לגעת בחלום, ומצד שני לתת לחלום הזה את כל החופש להופיע במציאות, במציאות שהיא דירת ארעי, גמישה, רחבה, מתנועעת והולכת וכוללת כמה שיותר דברים. שתהיה לנו שבת חול המועד טובה וברוך הבא יעקב אבינו.״