שבת חול המועד התשפ"ד

״לפני שישה חודשים, קהילת עולם חסד, הכוח הפנימי וחוסן ישראלי לקחו על עצמם להיות חלק נכבד בתיקון השכבה השישית – עָנָן גָּדוֹל אשר נפגעה משברי האדם, ועל זה אנו אומרים בהגדה של פסח ״וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם״. אנחנו בסיומת  של  התהליך המדהים שהחל מכ״א בתשרי, שביעי באוקטובר ועד יום ראשון בערב אור לכ״א בניסן. 

במעלה הראשונה אנו מברכים את כוחות הביטחון שעושים ימים כלילות כדי שהשקט יחזור לארצנו הקדושה.

ממעלה השניה אנו מברכים את כל התורמים והתורמות, שוש תמיר, תומס ויהודית סספורטס, ירון רוזיאק וגיא עטיה, שהקב״ה יתן לכם את כוח ההשפעה שתעלו מעלה מעלה. אני מברך את כל השליחים שלקחו חלק במסע המדהים של קִמְחָא דְפִסְחָא (בארמית: קמח לפסח) ועזרו בחלוקה בכל רחבי הארץ. אנחנו מברכים את יפית מכלוף ושולחים לה רפואה שלמה, ושתחזור אלינו במהרה. 

במעלה השלישית אני מברך יחד עם רפאל חדד את בנו איתמר שאתמול חגג יום הולדת העשירי ושהקב״ה יברך אותו במה שהוא צריך באמת.

במעלה הרביעית אנו מברכים את כל אלו שלקחו עליהם לצלוח את המדבר ולהיכנס לתיקון המהות שבעזרת השם בי״ב בסיון הם יקבלו את מבוקשם מהקב״ה.

הקריאה בשבת חול המועד כמעט ואינה מזכירה את סיפור יציאת מצרים (שנפתח בדרמטיות והמשכו בניסים ונפלאות, אך אין בו ממד המבטיח את עתיד העם), אלא עוסקת בעיקר בנושאים כמו המעמד האינטימי בין משה רבינו לקב״ה המתקיים בנקרת הצור, קבלת לוחות הברית השניים, שלוש עשר מידותיו של הקב״ה: ״וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל-פָּנָיו, וַיִּקְרָא, יְהוָה יְהוָה.אֵל-רַחוּם-וְחַנּוּן-אֶרֶךְ-אַפַּיִם-, וְרַב חֶסֶד-וֶאֱמֶת-נֹצֵר חֶסֶד-לָאֲלָפִים-נֹשֵׂא עָו‍ֹן-וָפֶשַׁע- וְחַטָּאָה; וְנַקֵּה״, ומצוות שונות שהקב"ה מורה את משה רבינו.

כוח ההשפעה של שבת חול המועד מגיע לידי ביטוי ברגע שאנו מבינים בתודעתנו שאנחנו חלק  מרקמה אנושית בתוך עם ישראל. מתוך כך אנו מתחילים לבחור בעצמנו, למרות הכְּשָׁלִים שהפכו לצריבות שגורמות לנו להגיב בהתנהגות לא תואמת לאירוע שאנו עוברים במסענו לתיקון והייעוד שלנו. 

שבת חול המועד מתקיימת בין שתי יציאות. היציאה הראשונה היא יציאה פיזית ממצרים, יציאה זו נפתחה בפני האנשים ששחררו מעצמם, דרך פעולות פיזיות, את הכוח האלילי שעבדו אותו זמן רב. היציאה הבאה תהיה ביום ראשון בערב, אור לכ״א בניסן, שזאת יציאה אמונית שמחזירה את האמון בכוחות ההשפעה של הקב״ה.

הפרשה שאנו קוראים בשבת חול המועד מתרחשת לאחר חטא העגל, אחד הרגעים הקשים מבחינה אמונית שהודות לו זכינו לקבל את כוח ההשפעה של יום הכיפורים, זאת המתנה הכי מועילה שאפשר לקבל, מפני שלאחר חטא העגל הקב״ה יודע שקשה לאנשים לזנוח תהליכים שדבקו בהם כשחיו בסביבה שדרשה מהם להבליט את הערך נמוך – עבדות. כדוגמת חטא העגל, שהוא האירוע החשוב והמפורסם בתולדות עמנו, בו עם ישראל איבד את האמונה וסירב להמתין למשה רבינו הנמצא על ראש הר סיני. 

אז מתחיל הדיאלוג האידיאולוגי עם אהרון הכהן: ״וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ-כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ״. לבסוף עם ישראל בונה עגל מזהב, סוגד לו ומכריז: ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״.

כעת לאחר שכל ההמולה חלפה לה, משה רבינו יורד מהר סיני ומבין בתודעתו את הנזק העצום, והכי חשוב, הוא מבין שהוא צריך לבחור בין שתי אפשרויות, הראשונה היא להניח לקב״ה לבחור בו ולעשות אתו לגוי גדול: ״וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא. וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל״. האפשרות השניה ברורה, בגלל זה הוא משה רבינו, ומחליט ללא היסוס לוותר על הכבוד ולבחור בעם ישראל למרות החטא הנורא שהם עשו. הוא שובר את לוחות הברית ולא מוותר לעם ישראל שבא על עונשו.

משה רבינו מבין בתודעתו שחטא העגל נבע מקושי אמיתי, עם ישראל מתקשה להאמין בקב״ה שאין לו גוף ואין לו דמות, זה קשה שאין אפשרות לראות ולהרגיש את הקב״ה. לכן יצר פסל של ההקב״ה (בצורת עגל). משה רבינו מחליט לבדוק את האירוע, ופונה לקב״ה בבקשה מדהימה: ״וַיֹּאמַר: הַרְאֵנִי נָא, אֶת-כְּבֹדֶךָ״. הוא מבקש לראות את הקב״ה בכבודו ובעצמו, ותשובת ההקב״ה אינה מפתיעה: ״וַיֹּאמֶר, לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי״, אך למרות זאת הוא מציע לו סוג של התגלות – כוחות ההשפעה שבנויות מערכים, מידות, מצוות ועשיית חסד, שעד היום, בזכות משה רבינו, אנו עובדים דרכם את הקב״ה: ״וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ״.

לאחר שמשה רבינו מבין בתודעתו את מהות ההתגלות כלפי הקב״ה הוא נדרש ליצור מחדש את לוחות הברית, כמו הלוחות הראשונים שהוא שבר לאחר שירד מהר סיני לתוך האירוע של חטא העגל. הפעם הוא כבר משתף את עם ישראל בתהליך שהוא עושה, הוא מתייצב בבוקר במרומי הר סיני, עם הלוחות החדשים ואז מתגלה אליו הקב״ה, ובצורה חדשה זו נכרתת ברית בין משה רבינו והעם לבין הקב״ה. בברית זו מבטיח הקב״ה לעשות מעשי נפלאות לעם ישראל וכך ירגיש העם את נוכחות הקב״ה. 

מאז, ברוך השם, אותם כוחות השפעה יורדים אלינו בזמנים מוארים: שבת, ראש חודש, חג הפסח ובימי ספירת העומר. כוחות אלו פועלים ללא הפסקה ועוזרים לנו לשנות את דפוסי ההתנהגות שלנו שמגיעים מביטול עצמי – ערך נמוך – עבדות. חג השבועות, תשעה באב, ט״ו באב, חודש אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, חג סוכות, שמיני עצרת שדרכה  חווינו את הנטישה הגדולה שרובנו מכנים השבת השחורה, שבעה באוקטובר, שם עם ישראל נצרב בכללותו, חג החנוכה, ט״ו בשבט, והסיוט של מהות הספק שזה חג הפורים.

ביום שלישי בערב אור לט״ז התחלנו את המסע המדברי לתוך הווייתנו, והתחלנו את ארבעים ותשע ימים של ספירת העומר שכל שבוע מייצג את המידה השבועית שלו. המידות נקראות: חסד – גבורה – תפארת – נצח – הוד – יסוד – ומלכות. מידות אלו מסייעות לנו לקחת אחריות על חיינו ועל מעשינו וברור שיהיה לנו מספיק זמן לדבר על שבעת מידות אלו עד י״ב בסיוון. 

השבוע התחלנו את מידת החסד, מתוך שבע המידות, מידת החסד מקבלת ביטוי בחיים היום יומיומיים שלנו. מידת החסד עוזרת לנו להשפיע מתוכנו על כלל ישראל. הנתינה אמורה להיות בנתיב פתוח ללא שימוש במחויבות – הכרח המציאות. תהליך זה עוזר לנו להבין שהרצונות שמגיעים מהייעוד שלנו מקבלים חיזוק ומשמעות להעברת שפע שהאחר נצרך להם.״