מסע ספירת העומר התשפ״ה

את המאמר אני מקדיש לכל האנשים שבחרו להמשיך איתנו במסע עד חג השבועות, ואני מברך אותנו שנעלה ונצליח ונגיע בחג השבועות לחירות פנימית וחיצונית. 

״הִנְנִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל  סְפִירַת הָעֹמֶר כְּמוֹ שְׁכָּתוּב בָּתּוֹרָה: ״וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה״.

ספירת העומר נחלקת לשבעה שבועות, בכול שבוע ישנה ספרה אשר משפיעה עלינו ועוזרת לנו לעשות את התיקון במידה באמצעות דיוק ועבודה על כל פינה רגשית בנפשנו, מכיוון שרגש המתפקד באופן אופטימלי הוא רב-מימדי, הוא כולל בתוכו תערובת של כל שבע התכונות האחרות – שבע הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, שמלווים אותנו במסע שאנו עושים מליל הסדר עד יום החמישים שהוא חג מתן תורה.

ספירת החסד של השבוע הראשון, שהתחילה בלילה השני של פסח, כוללת לא רק את הספירה הכללית, היום יום אחד עד היום תשעה וארבעים יום לעומר, אלא גם את ששת הספירות הנוספות, לדוגמה אם אני קמצן אז ספירת החסד תשפיע עלי, ואם אני פזרן אז ספירת הגבורה תשפיע עלי, תהליך זה לא היה יכול להתממש באמצעים המוגבלים העומדים לרשותנו.

בסוף ספירת העומר אנו מקבלים את מתנת החירות האמיתית (חופש פנימי בחיינו) שהיא  היכולת להתעלות מעל למגבלותינו האנושיות ולהתחבר לכוח ההשפעה האלוקי של זמן ספירת העומר, שעוזר לנו להגיע לסוף ספירת העומר שהוא זמן מתן תורה.

ספירת העומר מתקיימת בשני קווים מקבילים המחברים אותנו בזמן אמת לחלק הרוחני ולחלק החומרי שבתוכנו.

החלק הרוחני: הימים שבין פסח לשבועות נקראים ימי העומר על שם מצוות ספירת העומר המופיעה בפרשת אמור: ״וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה:  שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה״. חז"ל פירשו שיש מצווה לספור בפה 'יום אחד לעומר', 'שני ימים' עד היום תשעה וארבעים יום לעומר. מדוע רצתה התורה שנספור בכל יום ספירת העומר ונאמר אותה בפה? ספר החינוך מסביר: אנחנו סופרים מיציאת מצרים שהתרחשה בפסח אל מתן תורה שהתרחש בשבועות כדי לומר שכל עניין יציאת מצרים היה בשביל קבלת התורה. וזה לשונו: ״להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות״. לפי זה מובנת עניינה של הספירה. 

החלק החומרי: מתחיל בתחילת ימי הקציר בימי הפסח ומסתיים בחג השבועות כפי שהתורה מסבירה: ״שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ: מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ–מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן:  כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ״. חג השבועות מאפיין את סוף התהליך שהחקלאי השקיע בו את עמלו ורק עכשיו הוא רואה את הברכה בעמלו. 

זאת הסיבה שאנו סופרים את העומר מדי יום ביומו מההתחלה עד השלמת התוצר שהאדם הניב בעמלו. רעיון זה קיים בכל מהלך חייו של האדם, האדם מתחיל בחייו התחלות שונות, חלקן משמעותיות יותר וחלקן משמעותיות פחות. כל התחלה היא אירוע הדורש מאדם כוחות נפש רבים ולכן צריך לציין אותה. אי אפשר לקפוץ מההתחלה לסוף ואין קיצורי דרך. כל יום מקבל את ערכו בתהליך, על כן תמיד נסתכל על מה שהשגנו ולא עוד כמה חסר כדי להשיג את מטרותינו. כדי לבנות את הבניין שלנו אנו נצטרך להיעזר בימי ספירת העומר במשך תשעה וארבעים יום בכוחות השפעה שמתחברים לשבע הספירות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. משמעות המילה ׳ספירה׳ היא הארה, ובכל יום מתגלה חלק אחר מכוח ההשפעה האלוקית. שעוזר לנו לבנות את הבניין.

נשתמש בשני סוגי כלים רציונלים כדי שנוכל להבין איך להגיע למטרה שלנו בחג השבועות:  

הכלי הראשון הוא: מושכל, מורגש, מוטבע

במשך ימי ספירת העומר נעבוד דרך המערכת השכלית (מושכל)ף המערכת הרגשית (מורגש) והמערכת הגשמית (הטבעה-צריבה), כדי להגיע למטרה שהצבנו לעצמנו.

מושכל: השלב הראשון בהשפעה, כאן האדם עסוק עדין עם עצמו. לפני שמתייחס אל הזולת הרי הוא מפתח את כוחות שכלו עם עצמו, לכל פרטיהם, לבנין שלם.

מורגש: השלב השני בהשפעה, שלב הרגש, בו האדם מתייחס כבר אל הזולת. הרגש הוא מה שמניע את המשפיע לרדת ולהתייחס אל מקבל ההשפעה. אבל זהו המניע בלבד, ולא שההשפעה עוברת בפועל אל מקבלה.

מוטבע: השלב המעשי, בו האדם המשפיע מעביר בפועל את ההשפעה אל מקבלה. בשלב זה הרגש אינו בגילוי, אלא הוא טבוע באדם בפנימיותו, ומה שבגילוי הוא מה שהאדם מתנהג בפועל על פי מה שהרגש הפנימי מחייב. שלב זה כולל התאמה אישית של ההשפעה לפי כלי מקבלה, והתגברות על כל המניעות שמפריעות להגיע לשלמות זאת.

הכלי השני – אימפולסיביות לעומת ספונטניות 

בעזרת השם במשך ימי הספירה ננסה להחליף את התדר שמביא אותנו להיות אימפולסיביים (הנטיה האנושית לפעול בלי לשקול מספיק את התוצאות וההשלכות של ההתנהגות, כאשר לרוב, פעולות אלו נובעות מתגובה לאירועים מהירים ומעוררים רגשית. אי יכולת לווסת את התחושות שלנו ואת הרגשות שלנו. כך שאנחנו בעיקר מופעלים ומוצפים רגשית ורוב הזמן בתגובתיות יתר מתוך ההצפה) לתדר הזורם שמביא אותנו להגיב באופן ספונטניות (מרצון חופשי. האדם הספונטני, הוא זה המסוגל להגיב בגמישות לאירועי החיים בצורה הולמת, מתוך בחירה ורצון חופשי).

נציג בקצרה את מהות שבעת הספירות שמלוות אותנו בתיקון שלנו במשך תשעה וארבעים יום עד שאנו מגיעים ליום החמישים שהוא זמן מתן תורה.

תחילת ספירת העומר החלה במוצאי ליל הסדר ביום ראשון בערב, הוא השבוע של ספירת החסד שהיא המהות של האהבה והנתינה האין סופית. ספירת החסד במהותה מתפשטת לכל הכיוונים בלי גבול ומידה. נמשיך למקבילה שלה שזאת ספירת הגבורה שתפקידה להאט  את התפשטות לכל הכיוונים על ידי צמצום והסתרה של ספירת החסד.

כשאנו ממזגים את שתי הספרות אנו מקבלים את הספירה השלישית, תפארת, הממזגת את שני התהליכים שאנו עוברים בספירות חסד המתפשט אהבה ונתינה ללא גבולות ברורים לבין ספירת גבורה המייצגת את הנוקשות ואת הדין ללא גבול ומידה. התפארת יוצרת סוג של  הרמוניה (אנו מרגישים שלמות ושלום עם עצמנו ועם סביבתנו) בין ספירת החסד לבין ספירת הגבורה.

לאחר מכן אנו נפגוש את שלושת הספירות נצח, הוד, ויסוד – שלוש מידות אלה הבאות אחרי חסד, גבורה ותפארת, הן בעצם הגמר של כל הספירות. ספירת הנצח מייצגת את קיבעו החיובי של הרצון שלנו בתנועה שמביא אותנו להשלמת התיקון. 

ספירת ההוד מייצגת את היופי הנגלה ברוחניות ואת החשק לעבוד את הקב״ה בשלמות באמצעות כלים ורצונות שעוזרים לנו לעבור משברים ולהפוך אותם מכשלונות להצלחות באמצעות שאנו מודים לקב״ה ולכל אלו שעזרו לנו לצלוח את המשבר.

ספירת היסוד מייצגת את הכוח החומרי שחושב לפני שהוא פועל ועוזר לנו לחבר את הפנים שלנו עם המציאות החיצונית ולסנכרן בניהן באמצעות החיבור הזה נוצר לאדם שיח עם עצמו, הוא נותן משקל גם למחשבות ההגיוניות שלו וגם לרגשות ואינו מדחיק אותם. באופן זה האדם מצליח להגיע לאיזון התנהגותי ולשלום פנימי.

ספירת המלכות היא הספירה שדרכה מהות האדם מתבררת ואפשר לראות דרכה את הערך העצמי, ביטחון עצמי ודימוי עצמי. אדם עם יכולת התמדה או חוסר יכולת התמדה, החסרונות  או המלאות שאדם רואה דרכם את העולם ואת האנשים. ספירת המלכות מראה לנו את התוצר הסופי של כל מעשה או תהליך שאנו עושים. ספירת המלכות היא מדרגה בפני עצמה ואין לה מעצמה כלום, היא  מקבלת השפעה ולא משפיעה, כלבנה המקבלת את אורה מהשמש. ואכן המלכות היא אינה אלא ביטוי לסך כל המאמצים שהתגלו בכל הספירות שקדמו לה ואין היא מהווה גורם פעיל המוסיף משהו. היא בסך הכל התוצאה אבל מכאן חשיבותה הגדולה. היא הספירה המהווה את השיקוף המלא של כל הספירות. המלכות מראה את המציאות כפי שהיא נחוות בתודעתנו״.