ראש חודש אדר א׳ התשפ"ד

כדי להבין את משמעותו של ראש חודש, ואת קדושתו ככלי להתפתחות רוחנית, מומלץ לעיין במאמר מקיף בנושא בקישור הזה: ראש חודש.

״אימרת חז״ל :״מִשֶׁנִכְנָס אֲדָר מַרְבִּן בֵּשִׂמְחָה״ (מסכת תענית דף כט עמוד אלף), משקפת תכונה מיוחדת שיש בחודש אדר, שמתגלה ממש בתחילת החודש, ומאפיינת את החודש כולו. בשונה מחג הפורים, שיש בו מצוות מוגדרות, באִמרה זו אין הגדרה לסוג השמחה שיש להרבות בה במהלך החודש. 

בשנה מעוברת יש שני ראשי חודש – אדר ראשון ואדר שני. היום אנחנו נמצאים באדר ראשון, שיש בו עניין מיוחד במינו של שמחה. זה החודש שאנו מוסיפים בשנה על מנת להדביק את הפער בין השנה השמשית לשנה הירחית. יש בכך השתקפות של צפיית העולם העתידי המושלם, שתתמלא פגימתה של הלבנה, ועל זה אומר הנביא ישעיה: ״וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה״ (ישעיה פרק ל פסוק כו). שמחה זו, של התיקון השלם, גדולה היא כל כך, שלא ניתן לבטא אותה באופן ממשי על ידי חג מוגדר. כל החודש לאורה ולשמחה.

מהות עיבור השנה 

נביא את הסיבות שהביאו את הלל הנשיא לעיבור השנה והוספת עוד חודש אדר בשנה העברית כדי שחגי ישראל יתקיימו בזמנם.

הלוח העברי באי התאמה לשלושת חג ישראל 

הלוח העברי הוא, כאמור, לוח שמשי-ירחי: חודשי השנה בלוח העברי נקבעים לפי הירח, אבל מחזור השנה מבוסס על שנת שמש, הקובעת את עונות השנה ואת המחזור של שנה חקלאית. 

עולה כאן הבעיה של חוסר התאמה בין השניים: בשנת ירח – 354 ימים, ואילו בשנת שמש – 365 ימים. זאת אומרת, שבכל שנה יש הפרש של 11 יום בין שנת הירח לשנת השמש. כעבור שנתיים – ההפרש הוא 22 יום, וכעבור שלוש שנים – ההפרש הוא 33 יום. הפרש זה בין שנת הירח לשנת השמש הולך וגדל, ובסופו של דבר הוא עלול לשבש את הקשר בין התאריך, שנקבע לפי החודש (והירח) – ובין העונה החקלאית, שנקבעה לפי השמש. 

ועדיין אפשר להקשות ולשאול: מה הבעיה? למי ולמה זה משנה, אם יש או אין התאמה בין החודש – ובין עונות השנה? 

רמז לתשובה: החגים הנזכרים בתורה, והקשר בין תאריך החג ובין עונת השנה.

הלוח העברי הפתרון

בלוח העברי יש שלושה חגים: פסח, שבועות וסוכות. כל אחד מהם משמש לנו כוח השפעה המתמזג עם האדם. ברמה הרוחנית, רוחנו נטענת מכוח ההשפעה של החג. ברמת הגשמית – חג חקלאי, הנפש נטענת מהמצוות פיזיות הקשורות בחג עצמו.

על-פי המקרא יש לחגוג את חג הפסח בחודש האביב כפי שכתוב במקרא: ״שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם-לָיְלָה״, אז גם מתחילים את קציר העומר – קציר השעורים הראשון. 

חג השבועות הוא חג הקציר, קציר החיטים וחג הביכורים, כפי שכתוב במקרא: ״וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים״. ואילו חג הסוכות מסיים את השנה החקלאית, ומכאן שמו הנוסף – חַג, הָאָסִיף: ״חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ–מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ״.
כדי שחג הפסח יחול בעונת האביב (קציר העומר), וחג השבועות – בעונת הקציר (קציר החיטים), וחג הסוכות – בעונת האסיף, יש צורך לעַבֵּר את השנים, להוסיף חודש ללוח השנה אחת לכמה שנים. 

המחזוריות של השנים המעוברות מורכבת יותר, ועד לתקופת התלמוד היה בית דין מיוחד בירושלים, סנהדרין, שקבע את אורך החודש (29 או 30 יום) – וגם את מספר חודשי השנה, אם השנה תהיה רגילה (12 חודשים) – או שנה מעוברת (13 חודשים).

מאוחר יותר, הלל הנשיא בנה תוכנית ארוכת טווח שתקפה עד ימינו, הוא קרא לה ״סוד העיבור״. התוכנית קובעת ששנה מעוברת מתרחשת מדי שנתיים או שלוש, סך הכל שבע פעמים בכל תשע עשרה שנים. כלומר, בכל מחזור של תשע עשרה שנים השנים המעוברות הן: השנה השלישית, שישית, שמינית, אחת עשרה, ארבע עשרה, שבע עשרה, ותשע עשרה.

סוד העיבור מייצר מבנה שאחת לכמה שנים יש אדר א׳ ואדר ב׳, וזאת כדי לסגור את הפער פער בין חודשי הלבנה לבין שנת החמה, ובכדי להתאים את חגי ישראל לעונות השנה.

לסיכום, הלוח העברי הנזכר בתורה שונה מן הלוח שבימינו, גם בשמות החודשים, וגם בסדרם. על פי הלוח העברי, לא היו לחודשים שמות, אלא רק מספרים: החודש הראשון, החודש השני, החודש השלישי… החודש השביעי…
על פי הלוח העברי בתורה, החודש הראשון בשנה היה חודש האביב (הוא חודש ניסן), ופסח היה החג הראשון. החודש האחרון בלוח זה היה חודש אדר ולא אלול. לכן בכל שנה מעוברת מוסיפים עוד חודש אדר, הוא האחרון בחודשי השנה על-פי מניין החודשים של הלוח העברי.״