ראש חודש חֶשְׁוָן התשפ״ה

את המאמר אני מקדיש לעילוי הנשמות של האישה הצדקת מרים אימה של שוש תמיר. האישה הצדקת רחל אימו של טוביה לביא.
רבי משה זכרונו לברכה אביו של בנצי גואטה.
רבי רמי זכרונו לברכה אביה של כרמית שושני .
רבי יצחק מאיר זכרונו לברכה – אביה של יפית מכלוף.
שהשבת פקידת שנתם יהי רצון שיהיה להם נחת בשמים אמן. ושתהיה רפואה שלמה ליפית מכלוף אמן כן יהי רצון.

ראש חודש חשוון

״ראש חודש הוא שורשם של כל חגי ישראל שכן כל המועדים נקבעים על פי תחילת החודש. אומר הקב״ה למשה רבנו: ״החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה״ ״מציאות בה מתחילה עצמאותכם״, והוא המפתח לקביעת המועדים. ״מועד״מלשון ״מפגש״. נותנת התורה לעם ישראל את האחריות לקביעת המועד של המפגש: ״אשר תקבעו אתם״ מעבירה את כובד האחריות מגורל שמימי לאחריות אישית ולאומית. מאז ועד היום אנו מציינים את הלוח העברי, והוא הפך להיות מרכיב חשוב לזהות יהודית.

כדי להבין את משמעותו המלאה של ראש חודש, ואת קדושתו ככלי להתפתחות רוחנית, מומלץ לעיין במאמר מקיף בנושא בקישור הזה: ראש חודש.

ראש חדש חשוון יחול במשך יומיים מפני שהוא מגיע אחרי חודש תשרי הוא חודש מלא. חודש זה הוא החודש השני בשנה והשמיני למנין החודשים שמתחיל בניסן.

במאמר זה נתייחס לשלושה מבנים שמלווים אותנו במשך חיינו וכל פעם אנו משתמשים באחד מהם. הראשון הוא רעיון החידוש והשני הוא רעיון השינוי והשלישי רעיון השימור-הקביעות, שמגיע לאחר סיום התהליך. ישנו פסוק שמסכם את שלושת המבנים נאמר בתורה :״זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה״.

בציון ראש החודש אנו משתמשים ברעיון החידוש, בתחילה הירח מופיע לפנינו בצורה מוקטנת ובמהלך שבועיים ימים הוא הולך ותופס יותר נפח עד אמצע החודש, ט״ו בחודש, לקראת סוף החודש הולך ונעלם. עד כדי כך שהשם שהתורה נתנה לו הוא ׳חֹדֶשׁ׳ הכוונה הוא חֹדֶשׁ את עצמו, בכל חודש אנו מתחדשים בתהליכים שאנו בוחרים או צריכים לעשות. ׳שָּׁנָה׳ מלשון שינוי, במשך שנה שלמה אנו עושים שינוי כדי לזכות בהתחדשות הנקראת בדרכנו. רעיון החידוש והשינוי מביא אותנו בסופו של תהליך לקביעות מתמדת וכך אנחנו חיים, התחדשות, שינוי, שימור-קביעות.

י"ב חודשים – כנגד י"ב צירופי שם ה'

על מהות י״ב החודשים אנו למדים מפסוק בישעיה: ״בִּטְחוּ בַיהוָה, עֲדֵי-עַד: כִּי בְּיָהּ יְהוָה, צוּר עוֹלָמִים״. הרעיון של מבנה שם הויה – שהקדוש ברוך הוא בכל רגע ורגע מהווה–מחיה מוריד לעולם שפע מיוחד בשנים עשר פעימות קבועות, כל חודש לפי תכונתו.

צירופי אותיות השונים של שמו של הקדוש ברוך הוא מציינים את כוונותיו של הבורא בבריאה, מה הטעם לבריאה. בתפילת שחרית של שבת אנו אומרים: ״המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית״. מה כוונת משפט זה, והרי אנו יודעים כי הטבע הוא קבוע והעולם אינו משתנה? אלא רבי חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים מסביר, שבכל רגע ורגע ישנו צירוף אחר של אותיות שמו של הקב"ה. העולם הוא אותו עולם, אך המוטיבציה לבריאתו השתנתה בהתאם לצירוף האותיות. עכשיו למרות הקביעוּת הידועה מראש יש לנו יכולת השפעה רבה על הצורה שבה תופיע התכונה של כל חודש, וזאת על ידי עבודה על אותו ערך הקשור לאותו חודש. ואת זה אנו חווים דרך הפסוק שהקדוש ברוך הוא מוסר למשה רבינו: ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה״

הצרוף המאיר בחדש חשון, ו-ה-ה-י הנובע מהפסוקים "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, הַיּוֹם הַזֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לָעַשְׂוָּתֹ אֶת־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה״ ראשי התבות של חודש חשוון מתחלקים בין שני פסוקים. הדבש הנו דבר טהור שמקורו מדבר טמא (הדבורה). כך גם לאחר חדש תשרי מתהפכים הדינים והופכים לרחמים דוקא בחדש חשוון. 

מַר-חֶשְׁוָן

בחדש חשוון אין מאורעות שמחים ואין חגים. ישנם שני אירועים מאחורי הכינויי שדבק בחודש זה. הראשון, בז' בחשוון התחיל המבול בתקופת נח. השני, בי"א בחשוון יום פטירתה של רחל אמנו מבכה על בניה (עם ישראל) מאנה להתנחם. הנביא ירמיהו מרומם את רחל אמנו לדרגת סמל לאמי כאם מרכזית, פורשת כפיה על כל בני ישראל: "כֹּה אָמַר ה', קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים – רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ" (ירמיהו פרק ל"א פסוק י"ד). מדרשים רואים ברחל אמנו אם קדשה, אשר אלהים בכבודו ובעצמו מנחם במלים: "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינָיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה׳, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-ה׳; וְשָׁבוּ בָּנִים, לִגְבוּלָם", (ירמיהו,פרק ל"א פסוקים ט"ו–ט"ז). רחל אמנו מתפללת ומבקשת רחמים עבור בניה המצויים בצרה – עם ישראל.

ישנם שני אירועים בחשוון מימינו, האחד, בי"ב בחשוון האזכרה של ראש ממשלת ישראל מר יצחק רבין. השני, בא' חשוון, האזכרה של (גנדי) רחבעם זאבי.

האם אנו יורדים במעלה

לא מזמן סיימנו את חודש תשרי, חודש שמכיל כוחות עצומים ומאגרי דלק רוחניים גדולים באופן חריג, שמעניקים לנו צידה רבה לדרך. כשאנו מגיעים לחודש חשוון, שלא חלים בו חגים, חודש ללא כל מעלה רוחנית ניכרת לעין, נצטרך לחפש את הסגולות הייחודיות לו שמתקיימות בהסתרה.

לאורך כל הדרך, אנו מודעים לכך שאם נחזור לסורנו, נפסיק את עבודת המידות, ונחזור לחיים אגואיסטיים – הרי שלא הרווחנו דבר. רבי אלעזר נותן לנו כלים משמעותיים לחזרה למסלול ואילו הן ׳תפילה צדקה ותשובה׳. את התפילה ערכנו בימים נוראים, ראש השנה ויום כיפור. את הצדקה אנו נותנים לפני כל חג וחג. גם את התשובה ותיקון המידות התחלנו בחודש אלול, אבל למעשה יש לדעת כי תיקון המידות אינו נפסק לעולם. תפילה, חזקה ככל שתהיה, מוגבלת בכוח ובזמן. אדם עייף מאוד מתקשה להמשיך בתפילה ממושכת. כמו כן בעניין הצדקה – גם אם האדם עשיר מאוד הוא מוגבל לתת עשרה אחוז או מקסימום עשרים אחוז מהונו. 

אך תיקון המידות-ערכים, שתפקידם לחולל שינוי בנפש האדם ומידותיו ומאפשרות לנו להתבונן מחדש על ההתייחסות שלנו למצוות שבין אדם לקב״ה ובין אדם לחברו מקבלים משמעות יותר רוחנית ויותר רגשית וזה מאפשר לנו להיות יותר יעילים לזולתנו.

בחודש חשון התרחשה אחת הנפילות הגדולות ביותר בחיי האנושות, בחשון החל המבול שהשמיד את רוב העולם, שכתוב בו: ״וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל, הָאָדָם. כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ״, טראומה קולקטיבית-קטסטרופה גלובלית. האנושות הביאה על עצמה כליה כמעט מוחלטת. 

ישנם שני מבנים נוספים שאנו משתמשים בהם, אורות וכלים. אורות תמיד מגיעים מהקב״ה וכוחות ההשפעה שלו כדוגמת התורה שהיא אור נצחי, וכלים, אלו הם הרצונות הנטועים בתודעתנו המסייעים לנו להתחבר לאור כדי להתקדם בתהליך שלנו. האור משתנה בהתאם לכלי שאנו משתמשים בו, אם אנו משתמשים ברצון הבסיסי שבילדות עזר לנו מאוד לעשות הפרדה בין האנושות לבנינו ,וזאת הסיבה שבעטיה אנו משמרים אותו, ורואים את העולם רק דרכנו, כשאנו גדלים אנו צריכים להכניס עוד רצונות שיאפשרו לנו לראות את העולם דרכנו ודרך אנשים אחרים. אם אנו עדיין משמרים את הרצון לראות רק את עצמנו, מתחיל להתפתח בתוכנו האגואיזם שחלק מתופעות לואי שלו, מגיע בדמות רוע פנימי, מבלי שנהיה מודעים לו, ותופס מקום קבוע ומתיישב בתודעתנו ומנהיג אותנו לכיוונים לא טובים.

ישנו משפט: ״מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ, וּמַעֲשֶׂיךָ יְִרַחֲקוּךָ״ (מסכת עדויות פרק ה׳ משנה ז׳), ולמעשה תמיד אפשר לשנות את המבנה הלא מאוזן ולחזור לפרופורציות המאפשרות התחדשות, שינוי, שימור-קביעות. כל זה באמצעות עבודה רוחנית שמביאה את הכלי לרמת זיכוך כך שיוכל להכיל את האור האלוקי בתוכו, המאפשר את צורת הופעת האור בעולם והמילוי של הכלים עצמם. דור המבול לא זכו לקבל את אור האלוקי מפני שהיו כה מושחתים ש“וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקִים, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס” (בראשית ו’, י”א). האגואיזם היה כל כך עצום שכל הטבע התקלקל, עד שהקב״ה לוקח החלטה שמקבעת את האנושות ואומר: ״וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. כב עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ: זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה–לֹא יִשְׁבֹּתוּ׳.

סִיּוּם

בראש חדש קיים יסוד של צפייה לגאולה. שמות החודשים כיום אינם עבריים, הם עלו מבבל. מקורם של שמות החודשים הוא בשמות של אלים בבליים. בתורה החדשים מכונים: הראשון, שני וכו' ליציאת מצרים. הרמב"ן מסביר שהסיבה ששינו את שמות החודשים היא על מנת לקים את הפסוק (ירמיהו כ"ג, ז'-ח'): "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם", כלומר השמות של החודשים שונו לשמות בבליים, כיוון שנשאר רק הזכרון של הגאולה מבבל, ואילו הזכרון של גאולת מצרים נשכח. ומכאן יש ללמד קל וחמר לגאולה שלנו שגם בעקבותיה ישכח זכר הגאולות הקודמות.״