הכנה לפורים התשפ״ה – מאמר שלישי

המאמר מוקדש לכל האנשים שבחרו לעשות היפוך באמת.

מאמר שלישי – יום חמישי בערב

"לכל חג יש את הייחודיות שלו, את המשמעות המיוחדת שהוא מדגיש ומבטא בצורה משמעותית יותר. אין הכוונה לכך שבכל השנה הארה מסויימת חסרה, אך בכל חג מודגש פן מיוחד במציאות, כדי שהאדם ינסה להתמקד בפן זה ולעבוד עליו, בשעה שבכל השנה אין מוקדשת לו חשיבות רבה.

מגילת אסתר היא הספר שמדריך אותנו כיצד להתנהג בעולם שבו השגחתו של הקב״ה איננה מתגלה בצורה ישירה, וממשיכה להשגיח עלינו בהסתרה גמורה, לכן במגילת אסתר שמו של הקב״ה איננו מופיע אפילו פעם אחת. 

סיפור המגילה וסיפורה של אסתר המלכה נראה כמו הצגת תיאטרון אחת גדולה שבה לכל אחד יש תפקיד, והזהות האמיתית שלו מסתתרת מאחוריו. הדמות היותר מרכזית כמובן היא אסתר כפי שנאמר: ״לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד״. כלומר כל הפעולה נעשית בהסתרה מוחלטת עד שיגיע זמן האור להאיר עליה ולשחרר אותה מהסתרה לגילוי.

רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו כלל חשוב ביותר לחיים שלנו: ״וְיֵשׁ עִנְיָן שֶׁמִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה אין שום יִאוּשׁ בעולם כלל״. בפורים וְנַהֲפוֹךְ הוּא – ההיפך הוא הנכון, של אֶסְתֵּר הַמַלְכָּה זְדוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת – ואצל הָמָן להפך זְכֻיּוֹת נִתְהַפְּכִין לְזְדוֹנוֹת.

על אֶסְתֵּר הַמַלְכָּה נאמר: ״חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ״

אפשר לראות אך חג הפורים יוצר מהפך בצורה ברורה בין אסתר מרדכי והמן. בתחילת המגילה רואים את הביטול עצמי של אסתר המלכה דרך שני משפטים במגילה, הראשון: ״אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ״. בעקבות הסירוב של מרדכי להשתחוות להמן – נגזרת הגזירה הקשה ביותר שנגזרה אי-פעם על העם היהודי – גזירת השמדה מוחלטת! מרדכי מבקש מאסתר המלכה ללכת למלך אחשוורוש לדבר איתו, אסתר המלכה  ממשיכה עם ההנחיות של ביטול עצמי ואומרת למרדכי אני לא יכולה: ״וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם״. כנראה שהמלך אחשוורוש עסוק בעניינים אחרים שמקבלים עדיפות ראשונה על פני, ולכן המלך לא יכול להיפגש איתי.

מרדכי מבין שמהמקום שהיא עונה, אין בידה הכוח לקחת החלטה ולפעול, והוא מחליט לדרבן אותו לפעול באמצעות משוב שלילי ואומר לה: ״כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת״. הכל מתהפך ברגע שאסתר המלכה לוקחת אחריות על המעמד שלה כמלכה של כל פרס ומדי: ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת״. חז”ל שואלים למה כתבו מלכות ולא בגדי מלכות, איך אפשר בכלל ללבוש מלכות. והם מסבירים שהיא לבשה תודעה חדשה. היא לא סתם החליפה לבגדים של מלכות, היא החליפה את מחשבותיה, היא הפכה ברגע הזה לנביאה.

דמותה של אסתר המלכה מתהפכת, היא הופכת מדמות סבילה ופאסיבית שרק אומרים לה מה לעשות לכזו פעילה שמחוללת את המציאות ומשנה את הגורל שלה ושל עמה.

איך אסתר המלכה עושה זאת? קודם כל היא מכנסת את כל הקהילה שלה, היא מפסיקה להתחבא, היא נוקטת פעולה. אבל היא לא עושה זאת לבד. היא מצווה את מרדכי: ״וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי. לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ״. מאותה שעה הכל מתהפך. וזה בדיוק ההבדל בין המצב שבו מרדכי מצווה על אסתר: ״אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ״ לבין המצב שבו אסתר המלכה  מצווה על מרדכי: ״וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר״. 

זאת הסיבה שחג הפורים משויך לאישה ואנו רואים את מסירות הנפש של אסתר המלכה  כפי שכתוב: ״וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי״. רואים שמרגע שאסתר המלכה לוקחת אחריות על הגזרה שהמן ביקש מאחשוורוש להשמיד את העם היהודי, אסתר המלכה מצליחה לשנות את דעתו של המלך אחשוורוש ואת גזרת השמד על העם היהודי, היא מהפכת את המלך – ובזכות מהלך זה שאסתר המלכה עשתה הכל השתנה. לכן זה חג מיוחד, חג לנשים מכח היוזמה של הנשים. הן יודעות לקחת את היוזמות הנדרשות כשעם ישראל במצוקה ונצרך לישועה. הדבר הזה גם בא לידי ביטוי במנהג היפה  של הילדים ושל כל עם ישראל, להתחפש בחג הפורים. 

ישנה אימרה בתלמוד שאומרת "אֵין מַרְאִים לָאָדָם חֲלוֹם אֶלָּא מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ". אנו שיש בידינו פיקדון של ילדנו פעם כהורים ופעם כמטפלים המשפיעים על סביבתנו, צריך להבין שכל ילד/ה עוטים מסכה שמאחוריה מסתתר עולם ומלואו – על מנת להבין את עולם זה עלינו להישיר מבט מעמיק ולהתבונן בפניהם, בהקשר של העולם שהם נמצאים בו, לפרש את השפה ואת הבעות פניהם בהתאם לסביבה אשר משפיעה עליהם.

צריך להבין שבכל מפגש אנושי עם הילד/ה הפנים שלהם משקפות לי קודם כל את הפנים שלי אני רואה אותם אך מגיב אליהם דרך הפרשנות שלי, מפרש את עולמם דרך התגובות של התודעה שלי לפנים המסוימות האלה. זהו מבט סובייקטיבי, אני לא באמת רואה אותם – אני רואה אותי משתקף בפנים שלהם. זהו דבר טבעי ואין מה להצטער על כך. אך עלינו להיות מודעים ולהבחין מדוע אלו דברים שמשתקפים לי כלפי הילד/ה על אילו מוסכמות, דפוסים או דעות יושבת הפרשנות שלי לפני היחיד שניצב לפני. 

ברגע שנהיה מודעים לכך יתבהרו לנו פניהם מאליהם. אם נצליח לעשות את כל זה נוכל לפתוח חלון – לראות דרך המסכה שעל פני הילד/ה אל עולמם הפנימי המיוחד, את הדברים איתם הם מתמודדים או שמהם הם חוששים, כמו גם את התקווה ואת השמחה ואת החלומות שלהם. 

אחד המאפיינים החזקים של חג הפורים מגיע כדי לעזור לנו לשחרר את הנסתר מאיתנו, לכן היום בערב ומחר בבוקר בחג פורים, רגע לפני שהילדים מכסים את פניהם במסכות החג, נעצור רגע ולהפנות מבט מעמיק אל פניהם, להתבונן עליהם כעל ראי עם כל הרגשות והמחשבות המתעוררות אצלינו ולפתוח חלון אמיתי אל תוך עולמם.

מסכת מגילה אמר רבא: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". (חייב אדם להשתכר עד שהוא מפסיק להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי). ״נכנס יין יצא סוד״. על ידי גלויים של הסודות נכיר את עצמנו, נכיר את מה שחבוי בקרבנו. פורים הוא חג של התגלות, של הורדת קליפות חיצוניות מעצמנו, של הורדת מסכות. אנו שבויים בתוך תפיסות מסוימות שלא נותנות לנו להתפתח: מקובעות חברתית, הדמות שלנו בעיני החברה, חוקי הכלל – כל אלה גורמים לנו פעמים רבות שלא להתעלות מעל המקום שבו אנו נמצאים ולא להתקדם. וכל זה מגיע מכיוון שאנו מוקפים במחשבות ובדעות מוטעות, שלא משקפות את אישיותנו האמיתית. מחשבות אלו הן חיקויים של דברים חיצוניים שאינם קשורים לנו, והן גורמות לנו להתרחק מעצמנו. התרחקות האדם מעצמו מעצמיותו – פירושה התרחקות מהחלק הרוחני , כי הרי האדם ביסודו, בחלק הרוחני שבו, הוא טהור וקשור לקב״ה. על ידי  ההשתכרות, האדם מאבד את כל הידיעות שבו, ואפילו אינו יכול להבחין בין ארור המן לבין ברוך מרדכי; וממילא – כל הקליפות המכסות על אישיותו מתקלפות. מאותו רגע, נשארת לאדם רק אישיותו הפנימית, שאינה קשורה למחשבות ולידיעות שנוספו מאוחר יותר. היין אינו מוחק את אישיותו של האדם, אלא חושף את הסוד,- את החלק הפנימי האמיתי שבו. בפורים, האדם נחשף לחלק הפנימי הזה, מתוודע לעצמו ואישיותו בלי התחפושות המכסות אותם במשך כל השנה, ומתוך כך ממילא מתקרב לקב"ה.

מתנות לאביונים, למי נותנים?

נשלח משלוחי מנות לכל מי שסביבנו שצריך שיראו אותו, למשפחות המילואימניקים המתמודדות עם קשיים גדולים, למשפחות שכולות שנאבקות בגעגוע ולכל מי שזקוק לעידוד סביבנו. בעזרת משלוח המנות נראה שאנחנו זוכרים, שלא שכחנו, שאנחנו מאחורי כל מי שזקוק לתמיכה כרגע.

נשלח מתנות לאביונים, ואולי, אביונים הם לא רק מי שחסר להם כסף, אלא גם מי שכרגע חסר בית. כל כך הרבה אנשים ונשים עקורים מסתובבים בינינו, מנותקים מהקרקע היציבה שלהם, מהבית, מהשגרה. נשלח גם להם מתנות, ננסה להראות להם שלא שכחנו, שלא שקענו בשגרה בעוד הם נאבקים.

בחג הפורים נזכור את מעשה אסתר המלכה, נזכור שכדי לנצח את הספק ואת ההססנות נצטרך לכנס את הקהילה שלנו, לשים לב לכל מי שסביבנו. ולהיות פעילים, להוביל ולתרום למען עתיד החברה שלנו, למען הגורל המשותף.

לסיכום מה שהציל אותנו ביום הפורים זה שהצלחנו להתנגד לרעיון של המן הרשע שאמר – ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. הוא טוען מכיוון שאנחנו נפרדים, כיוון שאנחנו מפוזרים, אין לנו כוח לעמוד נגדו והוא שכח שהוא גם אמר ישנו עם אחד שהוא מאוחד בפנימיותו למרות הפזורה שלו. כי עם ישראל ידע להמציא גם את צורת הקיום הנקראת קהילה. הקהילה נותנת עוצמה, נותנת כוח לאדם לעמוד מול ההשפעות החיצוניות ולכן אנחנו מנציחים את עמידתנו מול הטענה לפיזור על ידי משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. אנחנו מחזקים את האחווה בין האנשים, אנחנו מחזקים את האהבה של האחד אל השני ומתוך כך יש לנו יכולת לעמוד מול כל האתגרים שלנו. 

כן, חג הפורים הוא גם חג שבו יש הזדמנות, גם לחזק את האחווה בינינו וגם לבקש מריבונו של עולם את מה שאנחנו לא רגילים לבקש כל השנה, בקשות חריגות, ביום הפורים אפשר לבקש הכל, מי יודע? ריבונו של עולם שומע לתפילה של לב טהור ביום הזה. ביום הזה אנחנו פורצים את הגבולות, יש שמחה ללא גבולות כמעט, זה שמחה שמתפשטת על הכל. דבר שבעולם הזה קשה בדרך כלל להשיג, בעולם הזה אנחנו רואים שיש הרבה צרות. אבל אנחנו גם יודעים שמאחורי כל הצרות של העולם, מסתתר בסופו של דבר העולם המתוקן העתידי ואנחנו יכולים לטעום קצת מזה ביום הפורים על ידי  הסעודות, על ידי שתיית היין, על ידי קריאת המגילה, משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים״.