הכנה לפורים התשפ״ה – מאמר שני

את המאמר הבא אני מקדיש לזכות החייל שחר גנוסר ז״ל, שנפל ברצועת עזה בעת מילוי תפקידו בתאריך כ״ה באדר, 11 במרץ 1991.

מאמר שני – יום רביעי בערב

וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע

״מושגי הטוב והרע הנמצאים במגילה יוצרים חלוקה ברורה לשניים: בחלקה הראשון מלאה המגילה במילה טוב והטיותיה, לעומת זאת המילה רע אינה מופיעה כלל. בשלב מסוים מתרחש מהפך בעולם המושגים, מתחדש השימוש בביטויים שונים של רע ומשם והלאה משמשים המושגים הטוב והרע זה לצד זה. ומכאן ואילך נתבונן במגילה על רקע תופעה זו.

חלקה הראשון של המגילה מאופיין בביטול ההבחנה בין טוב לרע, דבר המתבטא בכך שהיא אינה מציינת אף לא תופעה אחת כרעה. מעניין לראות שכל הטוב שבמחצית המגילה מנוהל ברובו על ידי עולם היצרים, שמביאים לדברים מקולקלים כפי שיתברר בהמשך. משמעות הדבר היא שהמציאות בשושן הבירה, שגיבוריה המרכזיים הם אחשורוש והמן, אכן משוחררת מהדעת, ובעקבות זאת כל תפיסת המציאות משתבשת בכך שהרע מתקרא טוב בפי אלו שאין להם עוד הבחנה בין טוב לרע, ורק הצד השפל שבהם מנחה אותם בהנהגת חייהם וחיי ממלכתם ועל זה שלמה המלך אומר: ״כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב״.

שלושה שלבים במצב האדם: קודם האכילה מעץ הדעת טוב ורע, מצוי היה האדם בדבקות טבעית בטוב האלוקי, ללא משיכה פנימית אל הרע וללא דעת המאפשרת להבחין בין טוב לרע. לו היה בוחר האדם לדבוק בטבעו זה ולהפכו לנצחי על ידי אכילה מעץ החיים, לולא התכחש אז לעצמו והתפתה בפיתוי הנחש – לא היה זקוק להבחנה בין טוב לרע, שכן ממילא היה עושה מטבעו את הטוב.

השלב השני מתחיל בעקבות חטא האכילה מעץ הדעת טוב ורע: לאחר שהרע הפך לכוח פנימי באדם, לחלק ממנו, האדם איננו יכול עוד לחיות על פי טבעו בלבד, ללא שיקול דעת, כיון שבטבעו יש גם צד רע. מעתה מוטל על האדם להבחין בין טוב לרע בעזרת הדעת שניחן בה, ומתוך כך למאוס ברע ולבחור בטוב. איבוד הדעת במציאות זו יוביל לשליטת הרע; ניסיון של האדם לקפוץ ממצבו זה אל המדרגה שהיה מיועד לה קודם החטא, לאכול מעץ החיים ולחיות חיים שאין בהם הבחנה בין טוב לרע, ניסיון כזה רק ינציח את שליטתו של הרע באדם, ועל כן נחסמת בפניו דרך עץ החיים.

״דַּעַת קָנִיתָ מָה חָסַרת״

השלב השלישי, השלב האחרון, המיועד: ככל שילך האדם ויבחין בין הטוב לרע, וככל שימאס ברע וישחרר אותו לאט מתודעתו ואחר כך ישחרר את ההטבעה של הרע בהתנהגות היום יומית, הוא יביא ממילא את עצמו ואת המציאות לעולם שיש בו טוב  בלבד. זוהי מגמת הרעיון שכדאי תמיד להתמיד בעבודה על הערכים, המבחינה ברע, מבדילה בינו ובין הטוב, מדריכה להתנתק ממנו ולשחררו, ומוליכה את האדם לעולם שכולו טוב. 

בכך על ידי עבודה על הערכים האדם מרומם את עצמו מהמציאות ממדרגת דעת טוב ורע, לתיקון חטא אדם הראשון, ומתוך כך למדרגת עץ החיים שמעל לדעת. אולם, כדי שהניסיון להתעלות אל חיים שמעל לדעת לא יהיה התיימרות מופרזת, המתגלה בפועל כנפילה אל מתחת לדעת – אל עולם שכולו רע, רשע ויצר – הדרך אל מדרגת עץ החיים חייבת לעבור דרך אבחנת הדעת שנלחמת ברוע ומשליטה את הטוב.

הבנה זו של שלבי המציאות השונים שופכת אור על משמעותו של חג הפורים: האירועים בפרס מתרחשים במסגרת העולם שלאחר החטא. בעולם זה, איבוד הדעת של אחשורוש ומלכותו, היוצר מציאות של חיים תוססים המתיימרים להיות עולם שכולו טוב, מוביל למעשה לעולם שכולו רע, בניצוחו של המן הרשע. מאבקה של אסתר הוא להשיב את הדעת, להשליט את ההבחנה בין הטוב לרע, בין ארור המן לברוך מרדכי – על מנת לכלות את הרע ולהחיות את הטוב. המאבק מוכתר בהצלחה, מופיע גילוי מלא של הדעת – הבחנה שלימה בין הטוב לרע – הרע כולו מתכלה והטוב זוכה בחייו. כיוון שהבחנת הדעת הושלמה, כיוון שהרע התכלה – מאירה בפורים הארה מיוחדת מהעולם שלמעלה מהדעת, מהעולם העתידי שכולו טוב, מהעולם השייך למדרגת עץ החיים!

כדי לטעום מהעולם המופלא הזה שמעל לדעת, עלינו להשתחרר מאותה הדעת באמצעות ביסום היין: ״אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי״.

אל מול דרישה זו, המחייבת להגיע בפורים לטשטוש גמור בין ארור המן לברוך מרדכי, מוצאים אנו בהלכות קריאת המגילה דרישה הפוכה לכאורה, המחייבת אותנו דווקא להבחין ביניהם: אל מתחת מדרגת עץ ומשליטה. מעניין שבשולחן ערוך, ספר ההלכות של עם ישראל נאמר: צריך שיאמר ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל עובדי אלילים ברוכים כל ישראל צריך שיאמר וגם חרבונה זכור לטוב״ (שולח ערוך אורח חיים תרצ ט״ז).

כאן מיד עולה שאלה? מה  נדרש מאיתנו בפורים – האם עלינו להשתמש בדעת ולהבחין בין הטוב לרע, או שמא להתעלות אל מעל לדעת ולבטל את אותה ההבחנה? לאור הדברים שראינו לעיל מובן, שכדי להתעלות אל המדרגה שמעל לדעת עלינו לעבור קודם כל דרך הבירור הגמור של הדעת, דרך ההבדלה בין הטוב לרע.

שלבים אלו מסבירים את משמעות מבנהו של חג הפורים. מלבד ההלכה של חיוב התבסמות שהובאה לעיל, מופיעה בגמרא ובשולחן ערוך אמר רבא: ״סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו״ (מגילה דף ז׳ עמוד ב׳).

אז התמסטלות בכל דרך שתבחרו, בלי עבודת הבירורים, כלומר לעבד את הדברים, על ידי עבודה על הערכים, לא שווה חצי אגורה. לכן לפני שאנחנו מתחילים להתבסם ולהשתחרר, עלינו לעבד מספר שלבים קודם שהגיע זמנו של חיוב התבסמות. ראשית עלינו לקרוא את המגילה, לעבור טשטוש הדעת בראשית, אל ההבחנה בין הטוב לרע. לאחר סיום קריאת המגילה אנו נדרשים לבטא בעצמנו את ההבחנה בין הטוב לרע הנלמדת מאירועי המגילה באמירת ״ארור המן, ברוך מרדכי״. רק אחר כך הגיע זמנו של חיוב התבסמות בסעודת פורים – דווקא לאחר ההבחנה הגמורה בין הטוב לרע וכילוי הרע, המתבררים בקריאת המגילה. ואם יש בנו את הכוח להבחין בין הטוב לרע בדעת, ניתן להגיע אל המדרגה שמעל לדעת על ידי ההתבסמות; רק אחר אמירת – ״ארור המן ברוך מרדכי״ אפשר להתעלות: ״עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי״.

חג הפורים שבא לעולם ״בזכות״ המן הרשע, חג בו אנו זוכים להתרומם לגבהים שלמעלה מן הטבע, ולדבקות בעץ החיים. ברגע שאנו מבררים את הדברים לעומקם כאשר אנו נמצאים בערנות לדעת, המונחים טוב ורע מובנים לנו היטב, ואין כאן משמעות של ערבוב או החלפה בין השנים, כפי שקורה למי שמאבד את הדעת קודם שהבדיל בין הטוב לרע. אלא התועלות היא התעלות שתביא אותנו לאנרגיית אמת ושקר ומשם אנו בוחרים בטוב.

ואז בפורים, לאחר שהבדלנו בין הטוב והרע, ביערנו את הרע, אנו זוכים לטעום משהו מהמדרגה המיוחדת של ״עד דלא ידע״, ממדרגת עץ החיים.

לסיכום וכחומר למחשבה:

אם נעלה עוד מדרגה אחת מעבר ל"טוב" ו"רע", אז ניתן לראות שללא ה"רע" של המן הרשע – לא היה מתברר ומתעלה הטוב שבעולם. זו היא תבנית קבועה בעולם, שמתוך "הרע" צומח ה"טוב". וזה כמובן מעלה את השאלה האם "הרע" הוא אכן רע, או ש״הרע״ הוא בעצם אמצעי לקידום הטוב ובפועל הכל הוא טוב עליון, טוב ומיטיב, שבתוכו יש "טוב" ו"רע" משמשים בו לעיתים בערבוביה.״