שבוע הכנה לפורים התשפ״ד - הרב דוד איפרגן

"ביום ראשון בערב אנו מתחילים הכנה לכבוד חג הפורים שתמשך לאורך כל השבוע ותסתיים ביום ראשון לפנות בוקר.

חג הפורים וחג החנוכה הם שני החגים המרכזיים ביהדות שמקורם אינו מהתורה, אלא מדרבנן. חגים אלו כלולים בשבע מצוות דרבנן. עם זאת, לחג הפורים תוקף גדול יותר מחג החנוכה (הנקרא ״דברי קבלה״) בשל היותו תקנה מזמן הנביאים הכתובה בתנ"ך.

1. יום ראשון בערב

אנחנו מתחילים את ההכנה שלנו לקראת ימי הפורים. הכנה זו צריכה להיות כמו יתר ההכנות כגון שבת, ראש חודש, פסח, ספירת העומר, חג שבועות, ראש השנה וחנוכה.

לכל חג יש את הייחודיות שלו, את המשמעות המיוחדת שהוא מדגיש ומבטא בצורה משמעותית במציאות היום יומית, כך זה מאפשר לאדם להתמקד בפן זה ולעבוד עליו, בשעה שבכל השנה אין מוקדשת לו חשיבות רבה.

כל הדברים הגדולים בעלי פוטנציאל רוחני שאינם מתקיימים בעולמנו תמיד מסתתרים מאחורי מסכים עבים, שאין לנו יכולת לנגוע בהם מפני שהם נראים ההפך מהמציאות. כשאנחנו סופגים אותם לתוך חיינו המציאותיים ויוצרים את פעולת ההיפוך: ״ונהפוך הוא״, נוכל להתחיל להתמודד איתם בהווה. על זה אומר רבי נחמן מברסלב – "יש עניין שנתהפך הכל לטובה".

כל ההכנות מורכבות מכמה תחומים. ההכנה הראשונה והבסיסית קושרת אותנו לחג בצורה הלכתית-מעשית. לדעת מה לעשות וכיצד יש לקיים את מצוות היום. על גבי הכנה זו, מגיעות הכנות רוחניות והכנות אמוניות. פעמים רבות אנחנו לא שמים לב לתהליכים המתרחשים בתוכנו בעת מפגש עם תכנים רוחניים וזה היבט נוסף שצריך לתת עליו את הדעת כחלק ממכלול ההכנה.

הכנה רוחנית
ההכנה הרוחנית מתקיימת מעבר להכרה השכלית הגלויה, ואין לה זכות קיום. כשהיא מנותקת משאר סוגי ההכנות, ללא אחיזה במציאות, אנחנו נפגש עם הכוח המדמה שאוחז בה ויוצר הפרדה בין המציאות לבין הרוחניות במלוא הדרו. זאת הכנה מופשטת שלא מתקיימת בגוף ואנחנו אוגרים אותה ברגע שאנחנו מקיימים תהליך רוחני כדוגמת יום כיפור.

הכנה אמונית
ההכנה אמונית תלויה בשימוש בדעת וביכולת החשיבה ההכרתית ונדרשת גם התבוננות עמוקה המאפשרת לנו לראות את הדברים במרחב תודעתי שמאפשר לנו לאחוז בו ולעשות איתו עבודה על הערך הנמוך. תפקידה לשחרר את כל האמונות השגויות שחייתי דרכם בעבר והם לא נכונות.

2. יום שני בערב

״ימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים״, אין להסיר את ימי הפורים האלה מתוך היהודים, על היהודים תמיד לחגוג את פורים בכל שנה ושנה. ״לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית״, (אסתר ומרדכי כתבו) שכל יהודי צריך לקיים את כל מה שכתוב באיגרת הזאת גם בשנה השניה שלאחר הנס. לקיים את מצוות הפורים: ״לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם״, באיגרות אלו כתוב שצריך לקרוא את המגילה בזמן המתאים: ביום י"ד וביום ט"ו. ״וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם״, היהודים התחייבו לחגוג את ימי הפורים כמו שהם התחייבו לצום בימים המציינים את חורבן בית המקדש – ימים שבהם הם זועקים לפני ה'. כשם שהיהודים קבעו צומות על הפורענויות שבאו עליהם, כך הם קבעו חג על הישועה שבאה להם. ״וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה״, אסתר ביקשה מחכמי הדור שיסכימו שמגילת אסתר תיכלל עם שאר ספרי הכתובים, ״וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר״, החכמים אכן הסכימו לבקשתה של אסתר המלכה שמגילת אסתר תיכלל עם שאר ספרי הכתובים בתנ״ך.

אסתר המלכה הצליחה להטמיע את מבנה הדורות במגילת אסתר ושכל דור יקח את כוח ההשפעה של המגילה לתכונה שמאפיינת את דורו. אינו דומה פורים בימי החשמונאים לפורים של יהודי גטו ורשה. ובוודאי שאינם דומים ימי הפורים לפני תקומת מדינת ישראל ומלחמת ששת הימים – לימי הפורים בימינו, ואינו דומה פורים לפני השבת בכ״א בתשרי, 7 באוקטובר השנה, שנחווה אותו עוד שבוע בדיוק, לפורים של שנה שעברה. משום הרעיון ״שכל זמן מאיר בתכונתו על ידי שהוא מושך לתוכו אור אלוקי מיוחד אשר מתייחס לאירועים שעם ישראל חווה באותו החג״ .

לדוגמה: בשעת יציאת מצרים בליל ט"ו בניסן האיר אור אלוקי מיוחד שבכוחו נעשתה היציאה מעבדות לחירות ועל־ידי כך יצאו בני־ישראל מארץ מצרים. אור מיוחד זה חוזר ומאיר בכל שנה בתאריך זה, ולכן אנו חוגגים את היום־טוב של פסח כל שנה מחדש בט"ו בניסן. בחג פורים האיר אור אלוקי מיוחד שבכוחו נעשתה היציאה מעולם הספק לעולם המוחלט.

כך גם בשאר מועדי השנה – כל מועד הוא גילוי אור אלוקי מיוחד החורג מהגילוי שמאיר ביום־יום. חשוב לציין שכל הארת הפורים תלויה גם בהתמודדות עם אתגרי הדור הייחודיים.

3. יום שלישי בערב

חג פורים משמעות השם:

“בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן (הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן), בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הִפִּיל פּוּר (הוּא הַגּוֹרָל) לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר (הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר).”

חג פורים נקרא על שם הפור שהפיל המן. הפור ציין את התאריך שבו היה צריך להשמיד את היהודים. ביום זה קרה נס, היהודים גברו על האויבים וההשמדה לא יצאה אל הפועל. למחרת חגגו את הניצחון בשושן הבירה בתאריך י"ד באדר. בגלל שהקרב לא פסק במקומות אותן מקיפה חומה, אותם המקומות חוגגים את חג הפורים יום מאוחר יותר. אותו היום נקרא שושן פורים.

מדוע נחשבת דווקא הטלת הפור לאירוע המרכזי של המגילה? במה זכה הפור הצנוע – שחג כה פופולרי ייקרא על שמו?

הטלת גורל, ובמילים אחרות קבלת החלטות באופן אקראי, אינה אמורה לכאורה לשחק תפקיד מרכזי בדת היהודית. למעשה, הסתמכות על המזל מנוגדת לעקרון הבסיסי המנחה את היהדות.

הגורל של היום זה לא הגורל של פעם, הגורל עָבָר מהפך של מאה ושמונים מעלות. בעבר האמינו שהוא ביטא את רצון האל, הייתה לו כוונה ומשמעות, ולכן סמכו עליו ללא עוררין. היום, הגורל הוא פתרון כה מוצלח מהסיבה ההפוכה: אנו חושבים שהוא אקראי ונטול כל כוונה ומשמעות. לכן אנחנו מוכנים לסמוך עליו ולקבל את הכרעתו.

עכשיו נוכל להבין יותר מדוע דווקא ביום כיפור נעשית פעולה המזכירה לנו כי יש דברים התלויים בגורל: יום הכיפורים הוא היום בשנה, בו הקב״ה דן את האדם על פועלו ועל התנהגותו בשנה החולפת, אך הוא מודע לכך כי לא הכל תלוי בבחירה החופשית של האדם.

כלומר, יש שבחרו בדרך רעה לא מתוך בחירה חופשית אלא ״שעלה כך בגורלם מהסיבות אשר נזדמנו להם בעת הווייתם״. לכן, כאשר הקב״ה דן את האדם ביום הכיפורים, הוא מביא בחשבון לא רק את מעשיו בפועל, אלא גם את הרקע שבו גדל, את הנתונים הראשוניים שלו, ואת הסיכויים שלו להשתנות – הגורל שלו.

לכל אחד מאיתנו תכונות מולדות, הקשורות גנטית למטען שאנו יונקים מהבית בו גדלנו ומסביבת נוף ילדותנו. תכונות אלו קושרות את קשר הגורל שלנו. עם זאת, במהלך חיינו בכוחנו לפעול מכוח הבחירה החופשית לרכישת מיומנויות, כישורים, תכונות והתנהגויות, ולהרחיב את טווח האפשרויות שלנו. חובתנו החברתית והמוסרית היא לאפשר שוויון הזדמנויות, צמיחה ולמידה גם לאוכלוסיות שלא שפר עליהן גורלן. ועל זה אומר שלמה המלך: ״בַּחֵיק יוּטַל אֶת־הַגּוֹרָל וּמֵיְהוָה כָּל־מִשְׁפָּטוֹ״ (משלי פרק טז פסוק לג).

בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל – אדם שלא לוקח אחריות על מעשיו, ובכל זאת יש בתוכו תודעה אימונית – מאמין בתודעתו שהוא יכול לשלוט באירועים שיבואו עליו. החיק הוא התווך – חלל שנוצר בין אירוע חיצוני לאדם עצמו, וּמֵה' כָּל מִשְׁפָּטוֹ, אך בסופו של דבר הקב״ה הוא שיקבע מה יקרה לאדם עד שהוא יבחר לקחת אחריות על מעשיו.

4. יום רביעי בערב

פורים כמעט נוגע ביום הכיפורים

חג פורים מתקרב בדרגתו ליום כיפור, מתקרב אך לא מגיע לעוצמתו, השאלה למה מחברים את שניהם? התשובה, מכיוון שיום כיפור מגיע לכפר על חטא העגל שבני ישראל עשו בזמן המתנה להורדת התורה מהר סיני על ידי משה רבינו, וחג פורים גם מגיע בגלל שעם ישראל עשה כדוגמת העגל בבית המקדש הראשון.

חז״ל מגלים לנו את הסיבות לחורבן בית הראשון, הבית הראשון חרב בשל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון המדרש: ״מקדש ראשון מפני מה חרב, מפני שהיה בו ג' דברים; עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים״ (מסכת יומא דף ט עמוד ב). כל זה מביא אותנו לגלות בבל שהיא הכי קשה אחרי גלות מצרים.

א.גלות בבל
בשנת 586 המאה השישית לפני הספירה כבש נבוכדנצר, מלך בבל, את ירושלים, החריב את העיר ואת בית המקדש הראשון, הגלה את אוכלוסיית יהודה לבבל, ולקח שלל את כלי הקודש בבית המקדש. רק ״דלת העם״ נשארה ביהודה בהנהגתו של גדליה בן אחיקם אשר נרצח זמן קצר לאחר מכן.

ב. כיבוש בבל

כורש, מלך פרס, עלה לשלטון בשנת 558 לפה״ס, הוא כבש את כל המזרח התיכון וייסד את האימפריה הפרסית שהשתרעה מיוון ולוב במערב עד אפגניסטן במזרח. בשנת 539 לפנה״ס כבש כורש את בבל.

בכיבושיו נהג כורש בנדיבות כלפי העמים הכבושים, הקל עליהם במיסים, לקח מקרבם אנשי מינהל, גילה סובלנות כלפי כל הפולחנים הדתיים באימפריה שלו. בכל אלה הבטיח כורש את נאמנותם של העמים הכבושים. עם כיבושה של בבל עברו בני ישראל לשלטון פרסי עד לנפילתה של האימפריה הפרסית ב-332 לפנה"ס בידי היוונים אלכסנדר מוקדון.

ג. הצהרת כורש
בשנת 538 לפנה"ס פורסמה ״הצהרת כורש״, שנועדה לגולים היהודים בבבל. בהצהרה קורא כורש ליהודים הרוצים בכך לשוב ליהודה ולבנות שוב את בית המקדש. כמו כן קורא כורש ליהודים שרצו להישאר בבבל למסור לעולים השבים ליהודה תרומות לבית המקדש.

במקביל פרסם כורש תזכיר שנועד לפקידים הפרסיים, למסור לעולים את כלי המקדש שנלקחו שלל על ידי נבוכדנצר מהמקדש הראשון. משמעות הדבר היתה שהיהודים של שושן הבירה בחרו מרצונם הקפוא להישאר בגולה, אנו מבינים כמה קשה לכל אדם שעבר נטישה מביתו ובמיוחד מארצו לחזור למקום הנטישה גם אם מאפשרים לו לחזור לארצו: ״וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ״ (תהילים פרק קו פסוק כד ). לכן לא היה בהם את הכוח הפנימי להיענות לקול הקורא של כורש מלך פרס שאומר: ״מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָ͏ִם״ (עזרא הסופר פרק ג פסוק ג).

הם בחרו להישמע לכוח הפנימי הנשלט על ידי הזיכרון של מבנה הנטישה, שיצר אחיזה בבתים וברכוש ולא שמעו בתודעתם את הקול אשר מבקש מהיהודים לחזור לארצם. וכשהגיעה גזרת המן, היהודים הבינו שלמרות מבנה הנטישה שהם עברו בארצם אין כמו לחיות בבית שלך, ולכן רצו לעלות מרצונם החופשי לארץ ישראל.

מצוות השמחה היא המכנה המשותף לכל מצוות פורים. השמחה היא המוטיב הבולט ביותר בפרקים האחרונים של המגילה: ״וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן; וְהָעִיר שׁוּשָׁן, צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה. לַיְּהוּדִים, הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן,וִיקָר״-״בְּיוֹם-שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר, לְחֹדֶשׁ אֲדָר; וְנוֹחַ, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ, וְעָשֹׂה אֹתוֹ, יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה. וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן, נִקְהֲלוּ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ, וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר, בּוֹ; וְנוֹחַ, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, וְעָשֹׂה אֹתוֹ, יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה״ (מגילה פרק ח'-ט).

עכשיו נהפוך את הפוטנציאל של כח ההשפעה של חג פורים לכוח מעשי שעוזר לנו להתנהל בחיי היום יום ולא לאפשר למחשבות להתקיים רק בעולם בעל מבנה פוטנציאלי.

5. יום חמישי בערב

סדר העשיה בחג פורים

את סדר המצוות שאנו מקיימים בחג הפורים אנו למדים מפסוק מהמגילה: ״כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים״ (מגילת אסתר ט פסוק כב).

כל המצוות נועדו ליצור ולטפח את השמחה בדרך משלה. מקרא מגילה, משתה ושמחה (סעודה), משלוח מנות איש לרעהו, מתנות לאביונים.

מקרא מגילה
המצווה החשובה ביותר בחג הפורים היא קריאת המגילה. כולם חייבים לשמוע את המגילה, גברים, נשים וילדים. את המגילה קוראים פעמיים. בליל החג ולמחרת, בחג עצמו. קריאת המגילה נחשבת לאחת המצוות החשובות ביותר והיא מסמלת את קיומו של החג מדור לדור.

משתה ושמחה (סעודה)
סעודת פורים בראשיתה היא הודאה לקב״ה על הצלת עם ישראל היושבים בשושן הבירה ומסביבה. מידיו של עמלק-המן הרשע. אחרי שהקב״ה הציל את היהודים בשושן הבירה וערים השייכות לה, חגגו את המאורע דווקא בסעודה ובמשתה, שהם ההפך מצום ועינוי הנפש.

משלוח מנות
מטרת מצווה זו היא לטפח הדדיות בשמחה: מקבל המשלוח שמח במנתו ובעובדה שזכרו אותו, והשולח שמח שהוא גורם שמחה לחברו.

מתנות לאביונים
מטרת מצווה זו היא שהשמחה תקיף את כל השכבות בעם – גם את אלה שהיו עלולים להיות מנועים ממנה בגלל מצבם הכלכלי.

6. יום ראשון – סיום ההכנה

שתיית יין

הפן המרכזי של חג הפורים הוא העובדה שהאדם מורכב משני כוחות – מכלול הכוחות הרוחניים ומכלול והכוחות החומריים, כדוגמת רוח וחומר, נשמה וגוף. המאבק בין שני כוחות אלו יוצר באדם התמודדות בין הפנים – מנטליות (דפוסי חשיבה שדרכם אנו פועלים), לחוץ – דעות שאנו קולטים מאנשים חיצוניים לנו.

באופן רגיל, לא כל מה שהאדם עושה אכן מתאים למכלול הרוחני שהוא מתקיים דרכו, דברים רבים הנראים לנו שמאפיינים אישיות מסוימת – למעשה הם רק מאפיינים חיצוניים, שאותה אישיות מבליטה כלפי חוץ, אך הם מסתירים מאחוריהם מאפיינים שונים לחלוטין של האישיות האמיתית.

ההבחנה בין מאפיינים פנימיים לחיצוניים עולה במגילה במהפכים הרבים שהיא מציגה. אירועים רבים במגילה נראים כמתקדמים בכיוון אחד, אך בסופו של דבר מתהפכים וההפך הגמור מתרחש: כך הפור שהפיל המן הרשע ביום י"ג באדר כדי להרוג את כל היהודים, העץ שהמן הכין כדי לתלות את מרדכי היהודי, טבעת המלך שנתן להמן הרשע תמורת עשרת אלפים ככר כסף כדי להרוג את כל היהודים , הסוס שהמן רכב עליו והאיגרות שהמן שלח לכל מדינות אחשוורוש להרוג את היהודים – כל אלו נראים כמשחקים תפקיד שלילי, אך בסופו של דבר הם הופכים את עורם הופכים לחיוביים. היפוכים כאלו נובעים מכך שהמציאות הנגלית היא למעשה ״התווך״, ואינה מאפיינת את הפן האמיתי הפנימי של אותה מציאות. כאשר סוף-סוף מתגלה הפן הפנימי של המציאות – ממילא היא הופכת את פניה ומתהפכת לטובה.

בפורים נהוג להרבות בשתיית יין ״מפני שכל הניסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו על ידי משתה״. ואמרו חז״ל ההשתכרות בפורים נועדה להזכיר את הנס הגדול: משתה ושתי והשתכרותה הובילו להמלכתה של אסתר, ומשתה אחשוורוש גרם למפלתו של המן ולהעלאת מרדכי.

בתלמוד אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא [חייב אדם להשתכר בפורים] עד שלא ידע להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי, כלומר, שיהא שיכור ביותר (מסכת מגילה, דף ז' ע״ב). ויש לעיין מה פשר: ״לבסומי בפוריא״ חייב אדם להשתכר בפורים עליו דיבר רבא – כמה צריך לשתות בפורים כדי להיות ״מבוסם״, האם צריך להשתכר ולאבד את צלילות הדעת – עד שלא ידע להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי, כלומר, שיהא שיכור ביותר ואז כל הסודות הכמוסים יוצאים מתוכנו ועל ידי גילויים של סודות אלו נוכל להכיר את עצמנו, נכיר את מה שחבוי בקרבנו. וכך נוכל להיפטר לפחות לשעה מכל אותן הידיעות אשר מטעות אותנו, המוליכות אותנו כשבויים ואין לפדות, והידיעות המטעות הללו – הן מסתירות ממנו את היסוד".

במילים אחרות, בחיי היום-יום אנו מוקפים על ידי מחשבות ודעות מוטעות, שלא משקפות את אישיותנו האמיתית. מחשבות אלו הן חיקויים של דברים חיצוניים שאינם קשורים לנו, והן גורמות לנו להתרחק מעצמנו וגם מהקב״ה. ידוע כבר שאנחנו: ״חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל״. הרי האדם ביסודו, בחלק הפנימי שבו, הוא טהור וקשור לקב"ה. על ידי ההשתכרות, האדם מאבד את כל הידיעות שבו, ואפילו אינו יכול להבחין בין ארור המן לבין ברוך מרדכי; וממילא – כל הקליפות המכסות על אישיותו מתקלפות. מאותו רגע, נשארת לאדם רק אישיותו הפנימית, שאינה קשורה למחשבות ולידיעות שנוספו מאוחר יותר. היין אינו מוחק את אישיותו של האדם, אלא חושף את הסוד – את החלק הפנימי האמיתי שבו. בפורים, האדם נחשף לחלק הפנימי הזה, מתוודע לעצמו ואישיותו בלי התחפושות המכסות אותם במשך כל השנה, ומתוך כך ממילא מתקרב לקב"ה.

סיכום

אני מסכם את המאמר ומתמצת אותו כך שאפשר להבין את החלק החשוב באור ההשפעה של חג פורים. בפורים יש לנו את היכולת להתחבר לכוח ההשפעה שמשחרר את האישיות שלנו מהקליפות שנצרבו בתוכה בגלל אירועים טראומטים שהאדם עבר ועקב כך נכנס בו הספק שלא מאפשר לו לקחת אחריות על מעשיו ולבחור בעצמו.

כשאנו משתכרים ומאבדים את צלילות הדעת – עַד דְּלָא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדֳּכַי, אנו מתחילים להוציא החוצה את הסודות הכמוסים ביותר שמחכים במשך כל השנה להתגלות.

בפורים אנו דוחסים הרבה תכנים בפרק זמן קצר – בקושי יומיים. אור ההשפעה של חג פורים מכניס את התודעה שלנו להתעלות אמיתית שעוזרת לנו להשתחרר מכבלי הזמן והמקום, ומפשיטה את האדם מכל הקליפות העוטפות והחוצצות בינו לבין פנימיותו. רק עם כניסת היין יצא הסוד הפנימי.

ידוע שכל מי שעשה עבודה על מערכת הערכים ובנה את מערכת המידות-מידתיות של כל מבנה שמכניסים בו מידה וגבול, ימצא את עצמו בשמחת הפורים במפגש נדיר וחד-שנתי עם עולמו הפנימי הכמוס ביותר, ויוכל להשתחרר מהמבנה של רגשי אשם שהגיעו בגלל ספק, כלומר בכל אירוע שהוא לא לקח החלטה, לא לקח אחריות על המעשה ואותו אירוע הופך להיות צריבה במערכת הרגשית אנרגטית שלנו שמנהל אותנו ושולח אותנו לכוון הדמיון.

עכשיו מי שבוחר לאבד את צלילות דעתו ולהשתכר, צריך את היכולת שתעזור לו לעשות הפרדה ברורה בין נשים וגברים בזמן השכרות ואז אין שום בעיה: ״להשתכר ולאבד את צלילות הדעת – עַד דְּלָא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדֳּכַי״. אם חלילה אין הפרדה ועירבוב בזמן הריקוד בין גברים ונשים אז רק ״לתפוס ראש״ ולהיות בקלילות הדעת עם רגלים על הקרקע. חג אור שופע פורים שמח.״