- בס"ד - י״ח בניסן ה׳תשפ״ה
הכנה לחג הפסח התשפ״ה
הכנה הלכתית לחג הפסח
מעבר לחלק הרוחני שלו כחג הגאולה, והזמן שבו יכול כל אדם לצאת מעבדות מחשבתית לחירות אמיתית, ישנם מספר דברים שאנו מקיימים כדי להיכנס בשערו של חג הפסח:
בדיקת חמץ
השנה, תשפ"ה, 2025 ערב פסח חל בשבת, לכן מקדימים את בדיקת חמץ ליום חמישי, ליל י"ג ניסן 10.04.2025, עם רדת החשיכה בשעה 19:35.
כיצד עושים בדיקת חמץ?
יש להצטייד בערכה הכוללת נר שעווה, נוצה וכף.
לפני הבדיקה מחביאים 10 חתיכות חמץ בחדרי הבית.
אומרים את הברכה ובודקים לאור הנר את כל המקומות בבית שעלול להימצא בהם חמץ.
את החמץ שנמצא בבדיקה שורפים למחרת בבוקר בעת 'שריפת חמץ'.
ברכת בדיקת חמץ
״בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּיעוּר חָמֵץ״
לאחר שמסיימים את הבדיקה, אומרים: ״כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי, דְלָא חֲמִתֵּיהּ, וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ, וּדְלָא יְדַעְנָא לֵיהּ, לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא" ובתרגום לעברית: ״כל חמץ ושאור שיש ברשותי שלא ראיתיו, ושלא ביערתיו ושלא ידעתיו יבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ״.
שריפת החמץ
את החמץ השנה שורפים ביום שישי י"ג בניסן, עד 11:30. מאחר והחג חל במוצאי שבת אנו משאירים חמץ בכמות שתספיק לסעודות השבת, הן לסעודת ליל השבת, בשישי בערב, והן לסעודת בוקר שאפשר לאכול את החמץ עד 10:15. כמובן שאת החמץ שמשאירים צריך לשמור במקום סגור, שלא יתפזר בבית ולא יגע חלילה בכלי הפסח. לכן צריכים לקום בשבת בשעה מוקדמת יותר, וברוב בתי הכנסת גם מקדימים בהתאם את זמן התפילה. כששבים מהתפילה עושים קידוש, נוטלים ידיים ואוכלים סעודה אחת. אם נותר חמץ אחרי סעודת השבת, עדיף שלא, אבל אם נשאר מפזרים אותו ברשות הרבים.
הכנות לפני כניסת שבת
ביום שישי מדליקים נר נשמה שיספיק ל-48 שעות כדי שיתאפשר להעביר ממנו אש כדי לבשל בחג במוצאי שבת.
צאת השבת: נרות והבדלה
אחרי שיצאה השבת ואחרי שאמרנו 'המבדיל בין קודש לקודש', אפשר וגם צריך להתחיל להתכונן לחג. נשים תדלקנה נרות חג, על ידי העברה מאש לאש.
סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.
קַדֵּשׁ – קידוש לכבוד יום טוב, על כוס היין הראשונה מארבע כוסות.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ (בְּאַהֲבָה), מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.
בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מוֹסִיפִין:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ, וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּשְׁתָּ. הִבְדַּלְתָּ וְקִדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ.
כֹּל יוֹם:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.
וּרְחַץ – נטילת ידיים ללא ברכה לפני אכילת הכרפס.
כַּרְפַּס – אכילת ירק טבול במי מלח או בחומץ לפני הסעודה.
יַחַץ – חציית המצה האמצעית משלוש מצות המונחות על השולחן, כסמל ל"לחם עוני", והחבאת אחד מהחצים כאפיקומן.
מַגִּיד – החלק העיקרי של ליל הסדר: אמירת ההגדה של פסח, ובה פסוקי התנ"ך, מדרשים ופיוטים על סיפור יציאת מצרים; אמירת חלקו הראשון של ההלל וברכת הגאולה; ובסופו שתיית הכוס השנייה.
רַחְצָה – נטילת ידיים שנייה לפני אכילת מצה.
מוֹצִיא מַצָּה – ברכת המוציא וברכת 'על אכילת מצה' ואכילת מצה.
מָרוֹר – אכילת מרור שהוא חסה או ירק מר, יחד עם חרוסת.
כּוֹרֵךְ – אכילת מצה ומרור כרוכים יחד.
שולחן עורך – סעודת החג
צָפוּן – אכילת האפיקומן.
בָּרֵךְ – ברכת המזון אחרי הסעודה ושתיית כוס היין השלישית.
הַלֵּל – המשך אמירת של ההלל והלל הגדול ושתיית כוס היין הרביעית והאחרונה של ארבע כוסות ליל הסדר.
נִרְצָה – סיום טקס ליל הסדר, שלאחריו נוהגים לשיר פיוטים שונים.
מוזגין כוס יין חמישית לאליהו הנביא ואיתה מקדשים בארוחת החג למחרת.
