פסח שני התשפ״ד

״מאמר זה מוקדש לכל אלו שכשלו במשימתם ומבקשים הזדמנות שניה להגיע לכדי מימוש עצמי.

פסח שני בסימן שחרור העצמי ממסלול התרסקות שמביא אותנו לערך עצמי נמוך. היום בערב, י״ד באייר, תשעה ועשרים יום לעומר חסד שבהוד, יחול חג פסח שני, בו ניתנת לנו הזדמנות להפיח רוח חיים בחַיּוּת שמתקיימת במסלול של ערך עצמי נמוך, שמאלצת אותנו לבחור בהנהגה של עבדות במקום בהנהגה של בן חורין.

כל מועדי וחגי ישראל הינם ציוני דרך במסלול ההתעלות הרוחנית, ומהווים בלם לסכנת שקיעה בתהום הייאוש. חגים אלו מכילים בקרבם את יסוד ההתחדשות, בהם אנו עושים עבודה על מהות עיכול הרגש ומתחילים להיות כלים לקבלת כוח השפעה שמסייע לנו להתגבר על פני רוב המכשולים שבדרכנו.

בעת שעם ישראל יצא ממצרים, הוא היה עטוף בקליפת עבדות מצרים, ולא היה לו את הכוח להוציא את עצמו מאותה עבדות אשר טבעה את חותמה בעם ישראל. עם ישראל נאלץ לשהות שנה שלמה במדבר, ורק לאחר שנה של היטהרות, קבלת התורה, הקמת המשכן במדבר ושחרור מבנה העבדות שהיה צרוב בתודעתו, יכלו בני ישראל לקחת על עצמם את מצוות התורה. אחת המצוות הראשונות היא קורבן פסח, שרק אדם טהור יכול לאכול ממנו.

חשוב להבין שכל המועדים בתורה מגיעים מתוך הציווי של הקב״ה: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם ,וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי״. כשעם ישראל התחיל את מסע ההתבוננות הפנימית במדבר, ולקח אחריות על מעשיו, נולדה בו התכונה של עצמאות והוא החל ליזום תהליכים משל עצמו. 

מצוות פסח שני המופיעה בתורה בספר במדבר: ״וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא-יָכְלוּ לַעֲשֹׂת-הַפֶּסַח, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אַהֲרֹן–בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (במדבר פרק ט׳ פסוקים ו׳-ז׳-ח׳), נועדה ליחיד, שהיה טמא או בדרך רחוקה בפסח ראשון, ולא הקריב את קרבן פסח במועדו, התורה נותנת לו ״הזדמנות שניה״ להקריב את קרבן הפסח. מפסוקים  אלו אנו למדים כי מצוות פסח שני נולדה מתוך תביעה של יחידים טמאים שרצו לקיים את מצוות הפסח במועדו, אולם הדבר נמנע מהם. תביעה זו לקיים מצווה מלמדת על השתוקקות להתחייב בקיום מצוות גם במצב שבו קיים פטור הלכתי.

יחד עם זאת, הרצון לקיים בכל זאת את מצוות הפסח, אותו רצון עז של יחידים שאמנם נאנסו ולא יכלו לקיים את מצוות קרבן הפסח, יצרו קדושה בזמן. קדושה זו באה לידי ביטוי בהוראתו של הקב"ה למשה רבינו על פסח שני בי"ד באייר, תאריך שמלכתחילה לא הייתה בו קדושה: ״דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  אִישׁ אִישׁ כִּי-יִהְיֶה-טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַיהוָה. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם–יַעֲשׂוּ אֹתוֹ:  עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ״.

אפשר להבחין שמתחיל להיות בידול בין חג הגאולה של ניסן לבין חג הגאולה של אייר. חג הגאולה בניסן, בחודש הראשון, נקבע ביוזמתו של הקדוש ברוך הוא. היוזמה של הגאולה באייר, בחודש השני, היא של בני ישראל. הם ביקשו את פסח שני, זאת אומרת שיש פה איזה תהליך מיוחד של התערבות אתערותא-דלתתא, התעוררות מלמטה, התעוררות נפשית שבקשת הגאולה מגיעה מצד האדם. לעומת זאת כשאדם וחווה אתערותא-דלעילא, התעוררות מלמעלה, זהו מצב המוגדר כהארה מלמעלה, שאדם זוכה לה מבלי להיות ראוי לה. כל עוד נמשכת ההארה הזאת, הוא מרגיש אהבה גדולה לקב״ה ורצון עז לעשות עבודה על הערכים-מידות, אך מאחר שהוא עצמו עדיין אינו מוכן נפשית להתעוררות זו, על-כן חוזר הכל לקדמותו עם הסתלקותה של ההארה העליונה.

אם כן יש גאולה שבאה בהתערבות דלעילא-מלמעלה ויש גאולה שבאה בהתערבות דלתתא-מלמטה. השילוב המנצח מגיע לידי ביטוי בכך שתחילה הקב״ה גואל את עם ישראל, מהסיבה שעם ישראל היה עטוף בתוך הקליפה של מצרים ולא היה לו את  הכוח להשתחרר מאותה קליפה שהיה מורגל לחיות דרכה.

הגאולה בחודש אייר, פסח שני, נולדה מצורך של אנשים מעם ישראל להיות שייכים לכוח ההשפעה שמביא טהרה, לכן מובן מדוע בתקופה זו יש הזדמנות לעם ישראל להביא גאולה לעצמו.

פסח שני זו הזדמנות לעשות סדר בחלקים הרגשיים שעדיין משועבדים בתודעתנו לעבדות. בעזרת כוח ההשפעה אנו מחזירים לחיים שלנו את החַיּוּת אשר נלקחה מאיתנו והשאירה אותנו בריקנות: ״כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״.

מפרשת פסח שני אנו למדים שני דברים מהותיים: האחד, הוא היכולת שניתנת ליחידים לקדש את הזמן. השני, הרצון שנולד בתוכנו לקיים מצווה מתוך השתייכות לכלל ישראל.

הרעיון שעומד מאחורי "פסח שני" הוא העיקרון של הזדמנות שניה. גם אם פספסת והחמצת, זה לא הסוף, יש עוד הזדמנות! עיקרון זה הוא רעיון יהודי מהותי. היהדות מלמדת אותנו שוב ושוב, שגם אם לא הצלחנו ולא עמדנו ביעד, ניתן לחזור ולנסות שוב. כוח ההשפעה של פסח שני מזמן לכל אדם שנכשל בעיסוקו הזדמנות שניה כפי שהנביא ירמיה אומר:״ הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ״.

למעשה מציאות החיים אומרת שמהות הירידה היא תכלית העליה. ולכן החושך של חיינו הוא הדרך לגלות את האור שמחכה כדי להאיר לנו דרכנו. ועל זה נאמר בשיר ״מה שהיה היה – העיקר להתחיל מהתחלה״.

לסיום נזכור תמיד את כוח ההשפעה הרוחני של חג הפסח, שהוא הבסיס לכל התקדמות והצלחה בחיים – בחג פסח יצאנו לחירות. מאנרגיה של הנהגת העבדות שמנחה אותנו לצערי, שעבד לא פועל עבור עצמו, הוא משועבד לגמרי וכל מה שהוא עושה נזקף לזכות אדונו. המתנה שאנו מקבלים מהתהליך היא שינוי הנהגה שאומרת לנו: בן חורין יכול לפעול וליצור, יש לו קיום עצמאי וממילא הוא יכול לרומם את עצמו ולקחת אחריות על מעשיו. כוח ההשפעה המתקיים ביום זה מסייע לנו להתחיל לבחור בטוב, לצאת לחירות מכל דבר שאליו אנו משועבדים בגלל מבנה העבד הטבוע בתודעתנו ומשם לבנות חיים מלאים בתוכן שמהותו היא החירות״