ליל הסדר התשפ״ד

לכלל האנשים שהולכים איתי במסע ולא מתייאשים ורואים נפלאות ולא מבינים שזה מגיע מכוח ההשפעות של חגי השנה שאני מנהל אותם, אז חג שמח ומאושר לכם. תאכלו הרבה, תשתו הרבה, תהנו הרבה ותאזרו כוח למסע שמחכה לנו.
דבר שני, אתם יודעים שאין שמחה ללא תוגה, היום הייתי בהלוויה של אימה של אבי לוי, אז לאישה המדהימה שעזבה את העולם המעשה ועושה מאמץ לעלות ולהגיע לפני החג למקום השמור לך, ויולט לוי, אני מעניק את החלק שיעזור לך במסע שלך.
רק הערה, למה למה לא פותחים בבתי העלמין דוכן למכירת אספרסו?

הנהגה הדרגה דרגה במסענו בליל הסדר

״לפני שמתחילים כל תהליך חשוב לבחור את ההנהגה שתוביל את התהליך וחשוב שההנהגה תלך בשני ממדים. ממד הרוח וממד החומר. הממד הראשון הוא כוח ההשפעה הרוחני שמגיע מהקב״ה, והממד השני הוא התהליך שאדם עובר עם עצמו במהלך  מסע חייו.

יש לזכור שתמיד הכוח הרוחני נענה לנו כשאנו מבקשים מעומק ליבנו את הבקשה לעזרה, כפי שבני ישראל בהיותם משועבדים למצרים עשו: ״וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה״. מיד הקב״ה מקשיב ופועל כדי להוציא את בני ישראל מן המצר שנקלעו לתוכו: ״וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב״. הקב״ה מממש את התוכנית המקורית שהבטיח לאברהם אבינו ומתחיל לפגוש את המנהיג שיוציא את בני ישראל ממצרים, למרות שלאותו מנהיג אין לו צל של מושג על תפקידו החדש לגאול את בני ישראל משעבוד מצרים.

דיאלוג בין הקב״ה למשה רבינו

לפני שניכנס לדיאלוג נצטרך לחזור אחורה ולהבין את משמעותו, וכך אולי כל האנשים המוארים הנבדלים-המאסטרים, יסכימו לסלוח לעצמם על מה שאנשים אחרים פגעו בהם או על מה שהם פגעו באנשים אחרים, והם יבינו שזאת התוכנית שהם ירדו איתה לעולם המעשה. 

המסע של יציאת מצרים החל עוד מאברהם אבינו בברית בין הבתרים: ״וַיֹּאמֶר, אֵלָיו: אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים-לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ״. בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם–בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת. (ברית בין הבתרים-הינו טקס סמלי המעניק תוקף להבטחת הקב״ה לאברם אבינו את ארץ ישראל. לצד הטקס ניתנת נבואה היסטורית המשרטטת את הדרך שעתידים לעשות ישראל מכנען למצרים ובחזרה לארץ ישראל) ששם הקב״ה חתם הסכם תודעתי עם אברהם אבינו לגבי מהות עתידם של בני ישראל שעדיין לא היה קיים בפועל אלא בכוח: ״וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה״. ממשפט זה אנו למדים שישנה תוכנית, ויש ריחוק גדול בין הכוח לפועל.

השלב השני בתוכנית שחרור בני ישראל משעבוד מצרים על ידי משה רבינו

תוכנית זאת מתרחשת בתחילת תקופת שעבוד בני ישראל במצרים ביד פרעה. משה רבינו נאלץ לברוח מארץ ממצרים לארץ מדין, לאחר שנודע לו כי דבר הריגתו של האיש המצרי נתגלה ברבים. משה רבינו גדל בארמון פרעה, לאחר שבתיה בת פרעה מצאה אותו בתיבה שהייתה מונחת בסוף על שפת היאור. הוא הונח שם בידי אמו שביקשה להצילו מגזירת פרעה לרצוח את התינוקות העבריים הזכרים. 

באותה תקופה היו בני ישראל משועבדים על ידי עבודת פרך תחת הנהגת פרעה מלך מצרים. כשבגר משה רבינו, וידע את מוצאו, יצא על מנת לבחון לעקוב מקרוב אחר סבלות אחיו. משה רבינו עצמו היה פטור מאותן עבודות. באחד הימים כשראה משה רבינו איש מצרי מכה את העבד העברי, משה רבינו לוקח החלטה והורג את המצרי: ״וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו-וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ-וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר״. משה רבינו שהבין שדבר הריגתו את המצרי התגלה ברבים, חשש שמא יגיע הדבר לאוזני פרעה, שירצה בהריגתו. ואכן דבר הריגת המצרי מגיע לידיעת פרעה שאף מבקש להרוג את משה רבינו. ״וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר. וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם. וַתָּבֹאנָה, אֶל-רְעוּאֵל אֲבִיהֶן; וַיֹּאמֶר, מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם. וַתֹּאמַרְןָ-אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם-דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת-הַצֹּאן. וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֹתָיו, וְאַיּוֹ; לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם.״ 

משה רבינו כאמור מחליט לברוח למדין. כשהגיע למדין, נעמד על יד באר המים ששימשה את רועי הצאן להשקות את צאנם. בעודו עומד, רואה משה רבינו את בנות יתרו כהן מדין, כשהן באות לשאוב מים לצאן, אך הרועים האחרים מגרשים אותן ומונעים מהן לשאוב מים. משה רבינו נחלץ לעזרתן, ואף מסייע להן בשאיבת המים מהבאר. בעקבות עזרת משה רבינו חזרו בנות יתרו לביתן מוקדם מהרגיל. בתשובה לשאלת אביהן מדוע הקדימו, סיפרו לו על: ״וַתֹּאמַרְןָ-אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים״ שעזר לנו. יתרו מצווה על בנותיו לחזור לבאר ולקרוא למשה רבינו לביתו, ומשה רבינו מתרצה לשבת בביתו של יתרו ונושא לאישה את צפורה בת יתרו. ובזמן שמשה רבינו גר בבית יתרו, הוא רועה את צאנו.

נעשה אתנחתא כי כאן מתחילים לחבר את ההנהגה – משה רבינו, עם ההדרגה והדרגה, בני ישראל. נאמר במקרא שברגע שבני ישראל ביקשו מהקב״ה להוציא אותם ממצרים כפי שכתוב במקרא: ״וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה״, הקב״ה מחליט לממש את הגאולה ולהוציא אותם ממצרים.

יום אחד כהרגלו של משה רבינו בעבודתו היומיומית, לרעות את צאן יתרו, הוא מגיע למקום הרגיל שלו (כשהקב״ה החליט לקיים את הבטחתו להוציא את בני ישראל ממצרים הוא לא בוחל באמצעים והכל כשר למבצע הוצאת בני ישראל ממצרים ולכן במפגש האלוהי החומר והרוח נפגשים כדי לממש את ההבטחה), ורואה משהו מוזר שלא ראה בחייו: ״וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל״.

מכאן מתחילה להתממש התוכנית האלוהית להוציא את בני ישראל ממצרים על ידי משה רבינו. הקב״ה נגלה אל משה רבינו, לראשונה, מתוך סנה בוער אך איננו מתכלה, ומצווה אותו לחזור למצרים, לפרעה, ולהושיע את ישראל משעבוד ולהוציא את עם ישראל ממצרים. משה רבינו מסרב בתחילה לבצע את השליחות בטענות שונות. אך לאחר הפצרות נענה משה רבינו לשליחות, בתנאי שאהרון אחיו הכהן יהיה זה שידבר, ואילו משה רבינו יבצע את האותות והמופתים. 

בתחילה שואל משה רבינו את הקב״ה מי אנכי?

״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם״, ואז משה רבינו שואל את הקב״ה איך אני אמור להסביר לבני ישראל שאתה הוא הקב״ה. הקב״ה עונה למשה בשני מישורים מקבילים שבסוף מתחברים: ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם״. ואז הקב״ה מוריד את התדר ושם אותו בעולם תודעתי רגשי מחשבתי כדי שיבינו אותו: ״וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר״.

מכאן משה רבינו נכנס לפעולה ומקבל סיוע ארטילרי בצורת עשר מכות, ועד שבני ישראל יוצאים מארץ מצרים. נעשה אתנחתא ונסביר על קצה המזלג את מהות עשרת הגנים: כשהתחלתי לפתח בתודעתי את עשרת הגנים התבוננתי במה שלמדתי ולאט לאט הבנתי כשהעובר ברחם אימו הוא קולט בתודעתו את החיים דרך אימו ודרך עצמו.

לאחר הלידה, במשך שנה שלמה הוא מתחיל לראות את העולם החיצוני שמעבר לו בצורתו הבסיסית. כל מה שהוא רואה קיים ומה שהוא לא רואה נעלם מהאופק שלו. מגיל שנה עד גיל שש לערך הוא מחבר בין עולמו הפנימי שהיה ברחם אימו לעולמו החיצוני ומבין בתודעתו שהאובייקט ממשיך להתקיים גם אם הוא לא יכול לראות אותו. 

לאט נבנים בתוכו עשרת הגנים שהם גן המוות, גן המין, גן חומר, גן הרוח וגן הנטישה. כל חמשת הגנים מנוהלים על ידי חמישה גנים נוספים שהם המורה דרך שלנו ביום יום. גן המטפל, גן האחר, גן הבודד, גן הכרח המציאות וגן אפשר המציאות.

כל עשרת הגנים מנוהלים על ידי תודעות-צורה-מחשבה-רגשות תחושות. תמיד הן נחלקות לשלילי וחיובי. המערכת השלילית נזונה מפחד חרדה ונטישה. כעס תסכול מרירות. שנאה קנאה מתפרצת. ערך עצמי נמוך ביותר שלא מאפשר לאדם לעשות שינויים בחייו, דבר המביא לעצבות. כל דבר שאדם עושה נתקל ברגש האשמה. 

מנגד המערכת החיובית שמטעינה את האדם בעל הרצון להיפתח לעצמו ולסביבה שלו, ויש תנועה במרחב שמביאה לעשיה וסיפוק הן ברמה התודעתית והן ברמה הרגשית והן ברמת הצרכים שלנו. 

כדאי לאלו שמשתמשים ״בגן המטפל״ המוארים-המטפלים ואלו שלוקחים יוזמות לאומיות לזכור שלפעמים אנחנו חלק מהתוכנית, וכן אנחנו חווים חוויות קשות, כדי שיגיע הרגע שנוכל לעזור כפי שהגיע הרגע בשביעי לאוקטובר ונפתחו עמותות שעוזרות בתוך עם ישראל ואנשים מוארים שעושים ימים כלילות לעזור לעם ישראל לצאת מהתסבוכת, כדוגמת חוסן ישראלי והכוח הפנימי שלקחו חלק ניכר הן מבחינה ביטחונית חוסן ישראלי, והן מבחינה רוחנית הכוח הפנימי. כולם עוברים דרך גן המטפל כפי משה רבינו מלמד אותנו: ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם״. לכן לפעמים אנו חווים דברים שלא בהכרח קשורים בתיקון שלנו אלא קשורים ביעוד שאנו מתקיימים דרכו במסע חיינו בעולם הזה. 

ליל של סדר. זהו האי סדר שאנו לא רואים בשכלנו. אני אעשה מאמץ להסביר את התהליך שאנו אמורים לעבור היום בערב כשנכנס לתדר שמנוהל על ידי כוח השפעה מתפרץ ,שאין לו נימוסים ואין בו הליכות אבל יש בו רפואות לרוח ולנפש, בקיצור בשפה שלנו הוא מנקה ארובות ופותח סתימות, תחשבו שאנחנו מזמינים אינסטלטור רק ללא עלות כספית. אבל הנה הבעיה – אותו אינסטלטור פותח את כל הסתימות גם אלו שאנו מסתירים נקודה!!!.

כולנו מלאים באמונות שגויות ומאמינים שזו האמת שמנחה אותנו בדרך, לפתע מתחוור שאותה אמת שהייתה נכונה לנו כשהיינו במסע בזמן מסויים אינה מתאימה לנו יותר, אבל אין לנו את הכוח לשחרר את האמונה השגויה שתפקידה לרכב על גל האמת שבגללה התחברנו לסיטואציה. לאט לאט אנחנו צוברים הרבה אמונות שגויות שאין לנו שימוש בהן יותר, זכרו כלל חשוב – האמונות השגויות שמתקיימות בארובות תופסות הרבה נפח אנרגטי וגוזלות מאיתנו משאבים רבים בנפש וברכוש. היום בערב, בליל הסדר, אנו משחררים אותן. זכרו מה רבינו שלמה בשיריו מלמד אותנו: ״זה כואב זה יכאב אבל בסוף זה ישתחרר״.

זה פשוט, רק להקשיב לקושי שעולה, זיכרו, בכל פעם שאנו רוצים לשחרר אמונה שגויה מאיתנו אנו נפגוש את רגש האשמה בתור תמרור עצור. פשוט כל אחד לוקח את האמונות שלא מאפשרות לו לשחרר אירועים או תכונות אופי שקשורים בעבר וכוח השפעה של ליל הסדר שמגיע בחצות הלילה יעזור לנו לשחרר את האמונות שהצטברו בארובות.

כשנגיע בעזרת השם לחג שני ביום ראשון בערב כ״א בניסן, הוא יום קריעת ים סוף, שם אנחנו קופצים למים ואומרים לאמונות השגויות שפעם הם היו אמונות אמיתיות (הסבר קצר מה ההבדל בין אמונה אמיתית לבין אמונה שגויה – כשאדם מכיר אדם אחר ומתחיל להתנהל מולו גם אם ההתנהלות היא שקרית זאת אמונה אמיתית, אבל כשאנשים אלו נפרדו איש מאחיו ולא מתראים יותר, התדר עדיין שומר אמונים להם ושם אותם להיות חלק מהחיים שלהם, זאת אמונה שגויה) ואולי כדאי להקשיב למילים של השיר של רבינו אבנר גדסי: ״נפרדנו כך-היתה דממה-לא היה כבר מה לומר-הרחוב רגש-הרחוב המה-כמו לא היה דבר- כל זאת היה אתמול.״

עכשיו אפשר להבין יותר את עוצמתו של ליל הסדר, שעוזר לנו לשחרר את עצמנו !!! וגם נצטווינו, אחת בשנה, לספר ביציאת מצרים ולפרוש בהרחבה את פרשת המאורע כפי שהמקרא כותב: ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם״.

דרך דילוג וקפיצה

סתם שתדעו, אני ממש מפרגן לאוכלי הבשר שחג הפסח הוא יום חגם. אני לתומי הייתי מצפה מליל סדר שהוא כזה עוצמתי שנהיה בצום או מקסימום סלט ירקות וטופו, אבל הקב״ה אומר לי שאני פשוט אידיוט שלא נהנה מהחיים הטובים, אז מי שאוכל בשר ושותה יין תהנו בכיף, חכו אני אפגוש אותכם ביום ההפוך שהוא יום כיפור ששם אין אוכל נקודה אז בינתיים תהנו.

מצות סיפור יציאת מצרים המתקיימת בלילה הראשון של החג, מעיקרה חייבת להיות מלווה באכילת קרבן הפסח. זהו הקורבן שהוקרב לראשונה עוד לפני צאת ישראל ממצרים, ועל שם קרבן זה נקבע גם שמו של כל החג: ״חג-הפסח״. מקורו של שם זה נתבאר בתורה :״וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַיהוָה״-״וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְהוָה״. 

המילה פסח מלשון פסח על שם הדילוג והפסיחה. הקב״ה דילג בין בתי ישראל לבתי מצרים, וכל בית בישראל שלא שחרר את הכוח האלילי מתוכו ומביתו נכלל יחד עם בתי המצרים שם כל בכור או בכורה מתו. ועל זה שלמה המלך בשיר השירים אומר: ״קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת״. 

חז״ל, בשיר השירים רבה אומרים, בשעה שמשה רבינו מספר לעם ישראל שבחדש זה אתם נגאלין, אמרו לו: משה רבינו, היאך אנו נגאלין וכל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו? אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאולתכם, אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם, אלא מדלג. מעל העוונות שלכם. נמצא כי בגאולת מצרים היה מצידה של ההשגחה דילוג מהותי על עוונות ישראל, ורק בעזרת דילוג זה התאפשרה יציאת עם ישראל מארץ מצרים. ואולי מכאן אפשר להבין את השיר של הגאולה: ״בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג של בית המקדש, והוא משמיע לישראל ואומר: ענווים ענווים, הגיע זמן גאולתכם! ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזורח״. תמיד נזכור שכל אדם שהגיע זמנו להיגאל הקב״ה מקפץ מעל העברות של אדם זה ומאפשר לו לחזור בתשובה תוך כדי תנועה החוצה מהמיצר שהאדם הכניס את עצמו לתוכו. 

״מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ״

מצרים הוא שם המעיד על תכונה פנימית ובעל משמעות כפולה: מצר-ים. החלק הראשון של המילה מעיד על השורש, צר, והחלק השני מעיד על היסוד הפתוח שזה ים. בדרך כלל  אנשים הנמצאים במיצר לא מבינים בתודעתם את הנזק שהם עושים לעצמם, הם לוקחים את השפע שהם מקבלים מכוח ההשפעה של הקב״ה ושמים אותו בתבניות שמצרות את כל המהלכים שלהם ואחר כך מתפלאים למה זה לא עובד. 

לכן, לצערי, כל אדם שבתוכו מתקיימת תכונה זאת, פשוט לוקח את המרחבים ומכניס אותם לתבניות של מצר ומשם מתחילים להרגיש את הקושי בחיי היום יום. אני תמיד מחפש את כוחות ההשפעה המתקיימים בכל השנה. ישנו כוח השפעה שקהילת הכוח הפנימי מכורה לו והוא שבו אנו מבקשים מהקב״ה: ״מִן-הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּהּ; עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ״. כלומר להוציא אותנו מהמצר שהכנסנו לתודעתנו וגורם לנו לבנות תבניות של צמצום כגון: ״אני לא מצליח״, ״אף אחד לא ירצה אותי״, ״אין שום סיכוי שאהיה מקובל בחברה״ ועוד הרבה דברים. 

במיוחד גן הבודד, אותם אנשים שצועקים: ״לא רואים אותי, אני שקוף, אני שקופה״. כל זאת כי הכנסנו למבנים חדשים את הצמצום של האמונות השגויות. אתן דוגמה כל פגישה ראשונה בין אנשים היא כמו דף חלק, כאשר מתקיימת הפגישה, נוצר בתודעתנו מבנה שמצמצם אותנו עקב המפגש, היות שהמפגש תופס מקום של מה שהיה פעם, לפני המפגש, שטח ריק. כלומר המפגש הראשוני הוא הצורה-מחשבה הראשונה, שלצערנו אותו מפגש ראשוני הוא הביטוי היחיד שאדם זה יכיר בתודעתו. 

ואז כל סוג של מחשבה והרגשה הקשורה לאותה צורה-מחשבה מנסה להצר את צעדיו של האדם בעולם. למשל אדם נולד למשפחה מסוימת, להורים מסוימים, לשכונה מסוימת קיבל חינוך מסוים, השפעה מסוימת. כל אלו יצרו או ציירו בו צורה, כאשר אדם מאמין שהצורה הזו אליה הוטבע היא ״סיפור חייו״, או ה״אמת״, או ״מצבו המוחלט״, היא חשיבה שיוצרת חסימה באנרגיות, ואנו צריכים לשחרר אותה מתוכנו, זו היא למעשה תפיסת מצרים שבתוכנו, לכן אמרתי אפשר לצאת מארץ מצרים אבל קשה להוציא את מצרים מתוכנו. 

במילים יותר פשוטות ״אני לא יכול לצאת מהסיפור שאני מספר לעצמי על עצמי, אלו הם הורי, אלו הם חיי, או מה שכתוב על דף קורות החיים שלי אלו הם חיי״ כל זה אינו נכון בעליל, ולא רק שאינו נכון, אלא אף גורם לנו להשתעבד לסיפור המיצר את חיינו. זאת לא הכוונה, הכוונה היא שנצא לחופשי ״מהסיפור שאנו מספרים במסע של חיינו״, הכוונה שלי שהיום בערב נתחיל לצאת לחירות, למרחבי הנשמה, למצב שבו לא אנחנו משמיעים, אלא למצב שבו אנו שומעים. כי במרחב השמיעה יכול אדם לצאת מהמצר שהביא את האדם להאמין באמונה השגויה שזו היא צורת חייו האמיתית.

מחר בערב אנו מתחילים את שבעת השבועות שמסתיימים בחג השבועות. מה שמואר השבוע יותר מכל זאת מידת החסד של אברהם אבינו. את מידת החסד נלמד מתוך ההגדה שאנו קוראים היום בערב, בפתיחת ההגדה אנו אומרים: ״הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח״. פירוש – הָא לַחְמָא עַנְיָא – זהו לחם העוני, והכוונה למצה, הקרויה לחם עוני על שום שהיא עשויה מקמח ומים, ואינה תופחת. והיא מסמלת את השכינה. דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם – שאכלו אבותינו בארץ מצרים. משפט זה נאמר תוך כדי אחיזת המצה והגבהתה. בני ישראל יצאו ממצרים בחיפזון בצקם לא הספיק לתפוח. וזאת הסיבה שאנחנו אוכלים בפסח מצות לזכר המצות שאכלו אבותינו ביציאת מצרים.

כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל – כל מי שרוצה יבוא ויאכל. כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח – כל מי שצריך יבוא ויחוג אתנו את הפסח. לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל – שנה הבאה בארץ ישראל, נזכה לביאת המשיח וגאולה שלמה אמן.

הרמח"ל בספר דרך ה׳ מסביר שבכול חג הקב״ה מוריד לעולם את אותן סגולות שבאו לעולם באותו זמן שבו היה המאורע שהיה – ״כל זמן מאיר בתכונתו״. 

נאמר בהגדה: ״כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל – כל מי שרוצה יבוא ויאכל. אין הכוונה להזמין אורח בפועל, את זה היינו צריכים לעשות קודם לכן. אלא הכוונה להבליט את הנקודה המרכזית שקיבלנו ביציאת מצרים – נקודת החסד! האמירה של: ״כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל״ מבטאת את ההודאה על אחד מניסי יציאת מצרים – הופעת תכונת החסד והחזרתה אל עם ישראל. 

עצם זה שיש לנו יכולת ורצון להזמין אורחים ולהיטיב להם, התגלה מחדש ביציאת מצרים. בעצם האמירה הזו אנו מודים לקב”ה על כך. אך מעבר להודאה המסתתרת במשפט זה, טמונה בו בעיקר ההכרזה שרצוננו הוא לגלות חסד לעולם כולו! פתיחת ליל הסדר היא דווקא בנושא הזה, מתוך ההבנה שהנקודה הבסיסית של יציאת מצרים היא החזרה למי שאנחנו באמת, חסד לאברהם, האפשרות לצאת מהכוח אל הפועל, מתוך כך, אנו עומדים ומצהירים שאנו רוצים להפיץ את מלכות ה׳ בעולם כולו, שזה חלק ממידת החסד של אברהם כפי שהזכרנו. 

לפי זה נבין יותר (בספר ההלכות או״ח סימן תיז) שפסח הוא כנגד אברהם אבינו דווקא. משום שמידתו היסודית של אברהם היא מידת החסד וההטבה לזולת ומתוך כך גילוי האמונה, וזה אותה נקודה של עניין יציאת מצרים – מידת החסד של עם ישראל ושאר המידות היוצאות ממנה שבו להופיע בחזרה. לכן כדי לצאת ולקבל את מידת החסד אנו צריכים לחיות באיזון עצמי וסביבתי על מנת להצליח לצלוח את המסע בין ארבעים ותשע ימים שמחכה לנו. חג שמח.״