פרשת זָכוֹר התשפ״ה

את המאמר המרתק אני מקדיש לתועלתו של אֶבְיָיתָר, השבוע פקידת שנתו.

את המאמר אני מקדיש לתועלתו של שחר גינוסר, השבוע פקידת שנתו.

ארבעת השבועות

״בארבעת השבועות הסמוכים לפורים, אנו מקבלים הארות מיוחדות המאירות את הזמן הנוכחי, מסייעות בזיהוי ופירוק מבנים טראומטיים, ומשחררות אותם לחלל, כדי שנוכל לעבוד עליהם ולנצל את התהליך לתועלתנו לאורך כל השנה כולה.

תקנו חכמים לקרוא ארבע פרשיות בשבתות של חודש אדר. המנהג להוציא מארון הקודש שני ספרי תורה, בראשון קוראים את פרשת השבוע, ובספר השני קוראים את הפרשה הנוספת כפי שמפורט להלן:

שבת שקלים: שבת שלפני ר"ח אדר, בשבת זו קוראים את הציווי על מתן מחצית השקל, זכר לתרומת מחצית השקל אשר הייתה נהוגה בזמן המקדש. 

שבת זכור: שבת שלפני פורים קוראים את הציווי לזכור למחות את זכר עמלק. דווקא לפני פורים מאחר והמן הרשע היה מזרע עמלק.

שבת פרה: שבת לאחר פורים קוראים את פרשת פרה אדומה, זכר לזמן המקדש בו ניתן היה לטהר טמאי מת על ידי אפר פרה אדומה לצורך עלייה לרגל והכניסה לבית המקדש. 

שבת החודש: השבת שלפני חודש ניסן בה קוראים את הפרשה המדברת על קידוש חודש ניסן ועל קרבן פסח מצרים ופסח דורות. קריאה זו עוזרת לכולנו להיכנס "לאווירה" שלפני חג הפסח.

השבת אנו זוכים לקרוא את פרשת תצוה ופרשת זכור שהיא הפרשה השניה מתוך ארבעת הפרשיות שעוטפות את חג הפורים. את פרשת זכור אנו קוראים בשבת שלפני חג הפורים.

פרשת ״זכור״

נאמר בתורה: ״תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח״.

מי הוא אותו עמלק שאנו מצווים במחיקתו? מבלי להכנס לדיון ההיסטורי-גיאוגרפי, עמלק הפך במהלך הדורות לסמל של עניינים רבים בעבודת ה׳, אשר המשותף לכולם זו התנגדות לקדושה, שזאת ההוויה של עם ישראל לדורותיו. הדבר מופיע בפסוק בתורה: ״וַיֹּאמֶר, כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַיהוָה, בַּעֲמָלֵק–מִדֹּר, דֹּר״.

רוב העניינים שמסמל עמלק, עוסקים במצבים נפשיים-רוחניים. עמלק מסמל הימנעות מעשיית דברים למען עצמנו ולמען הזולת, הדבר מבוסס על התיאור בקריאת: ״זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם-אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים״.

בין הקטבים של זיכרון ושכחה נעה מצווה ייחודית זו. הזיכרון הוא הכוח היוצר רציפות דרך החיבור: המחבר את האדם לאלוקיו, לעברו, להיסטוריה ולזהות שלו ומבטיח את העתיד. לעומת זאת כשמתקיימת בקרב ישראל השכחה – שכחת עברם, זהותם ותפקידם – עולה עמלק על במת ההיסטוריה. לאור זאת נגלה כי ביחס לכל אחת ממלחמות ישראל כנגד עמלק משתמש הכתוב במושג הזיכרון.

הנקודה הראשונה שאנו נפגשים עם ההויה והחוויה שלה בפורים היא מלחמתם של מרדכי ואסתר לביטול גזירת המן הרשע. תחילת המהפך במגילה מתואר במילים אלה: ״בַּלַּיְלָה הַהוּא, נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר, לְהָבִיא אֶת-סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים, וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ״. והמגילה מסיימת בקביעה לדורות: ״וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר; וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָם״. כוח הזיכרון מחד, והכוח להתמודד בדרך גם כשעוד לא הגענו ליעד, מאידך, הם העומדים לנו במלחמה כנגד עמלק. כנגד העם עמלקי עמו נלחמנו בימים קדמונים וכנגד התכונה העמלקית איתה אנו נלחמים עד עצם היום הזה. 

תכונת עמלק פועלת בשני מישורים

תכונה ראשונה של עמלק היא האקראיות. תכונה זו מציגה לאדם מציאות שבה הכל בעולם בנוי על צירוף מקרים וללא סדר והשגחה. על כך נאמר בתורה: ״וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.״

כאשר אדם מאמץ השקפה זו, הוא למעשה מפסיק להאמין בהשגחה של הקב"ה. אין בתכונה זו התחלה, אמצע וסוף, ולכן כאשר אנו מתקרבים לסיום תהליך אך חסרים את הכוח להשלים אותו – כאן תכונת עמלק פועלת נגדנו, מערערת אותנו, ומנסה לגרום לנו לאבד את דרכנו.

לכן דוד המלך קבע קוד בתהילים: ״יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ, כָּל-הַיּוֹם תִּפְאַרְתֶּךָ. אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל-תַּעַזְבֵנִי.״

גם במגילת אסתר ניתן לראות כיצד התכונה העמלקית מנסה להציג מציאות של אקראיות – המגילה נראית כלפי חוץ כצירוף מקרים, אך כאשר מתבוננים לעומק, מתברר שכל בנייתה נעשתה במהלך מתוכנן ומסודר. מגילת אסתר, המתארת את הניצחון על עמלק, מייצגת בעומקה את ניצחון ההשגחה על המקריות.

מכאן ברור כי עמלק הוא הסמל לספק, לתמיהה ולאי-וודאות. אם נבין את מהות הספק, נוכל לשוב ולהיאחז באמונה בעצמנו ולהאמין בהשגחת הקב"ה עלינו. כנגד עמלק עומדת ההכרה שאין באמת אקראיות – ביהדות קיימת השגחה צמודה הן על הכלל והן על הפרט, אך אנו לעיתים מפרשים אותה בטעות כאקראיות.

התכונה השניה של עמלק היא האחידות. התכונה השנייה של עמלק זורעת הרס בכל מקום שבו קיימת אחדות, משום שעמלק יודע כי כאשר בני ישראל מתאחדים והופכים לאגודה אחת, אין לספק, לתמיהה ולאי-וודאות כל יכולת לחדור לטריטוריה של אחדות עם ישראל.

המן, שמגיע מזרע עמלק, מבין זאת ופועל בהתאם. זו גם הסיבה שבגללה הוא מסביר לאחשוורוש: ״וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: יֶשְׁנוֹ עַם־אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ, וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל־עָם, וְאֶת־דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין־שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם.״

המן מבין שכוחו של העם היהודי מגיע לידי ביטוי רק שאנו נמצאים באחדות הַעַם, כשעם ישראל מפורד, מתעורר כוחו של עמלק ואינו מאפשר לעם ישראל להתאחד.

המן מבין שכוחו של העם היהודי מתגלה במלואו רק כאשר עם ישראל נמצא באחדות, ועתה, כאשר העם מפורד, כוחו של עמלק מתעורר ואינו מאפשר לעם ישראל להתאחד. 

כנגד זאת, אסתר המלכה פונה אל מרדכי היהודי ומורה לו: ״לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים״, כדי להחזיר את נושא האחדות לתודעתם, לכן חלק מכוחו של חג פורים מגיע כדי לעורר בנו את האמונה ולסלק את הספק ואי הודאות, ולהשיב לנו את כוח האחדות שעזב אותנו. כששוכנת אחדות פנימית בתוך אומתנו, אפשר לסלק את כל שפע הספק שעמלק זורע בנו.״