פרשת וַיַּקְהֵל התשפ"ד

״הקדוש ברוך הוא מדבר איתי יותר משאני מדבר איתו״

(סרן שאולי גרינגליק ז״ל)

אני מזמין אתכם לקבל את השבת עם שירתו של סרן שאולי גרינגליק ז״ל, נשמה יהודית יפה, נפל בדצמבר.

״ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם, במהרה בימינו ונאמר אמן״

לפני שישה חודשים לקחתי על עצמי בשיתוף אנשים יקרים לבנות הגנה רוחנית בבניית השכבה השישית אשר נפגעה משברי האדם והצליחה למגר את החלק הארי מאנרגיות הרצון  למגר את עם ישראל היושבים בארץ ישראל, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

אני רוצה להודות לכל מי שעשה איתי את התהליך המדהים הכואב והמועיל. שהקב״ה ישלם לכם משכורתכם מלמעלה, וכל מה שתצטרכו הקב״ה יעזור לכם עם המאמצים  שתשקיעו כדי להגיע ליעדכם. אנחנו מסיימים החודש את התהליך שהחל בכ״א בתשרי באוקטובר ונכנסים לתהליך אחר בראש חודש ניסן.

במעלה הראשונה אני מברך את כוחות הביטחון שעושים ימים כלילות כדי שהשקט יחזור לארצנו הקדושה.

במעלה השניה אני מברך את  עמותת חוסן ישראלי – עמותת הכוח הפנימי – עמותת עולם חסד ואת כל האנשים שביקשו להיות בגוף האזוטרי – נסתרים, ולעזור בתהליך שבנינו כדי למגר את הרשע בלי שאף אחד ידע אודותם, אבל עכשיו בסיום התהליך  אפשר לפרסם חלק קטן משמות האנשים היקרים – שוש תמיר, רונן מזרחי, קובי בנג'ו, גיא עטיה, נירו בן-צבי, לימור עמרני, תומר בדש, תומאס סספורטס ורותי סספורטס. 

במיוחד אני רוצה לברך את טוביה לביא אשר מחרף את צעדיו והולך להלוויות ולבית אבלים וביקור חולים. את גיא פלג שלקח על עצמו עול הכי גדול והצליח לסחוף אותנו איתו בתהליך שהקב״ה ישלם לו משכורתו ומלמעלה.

אני מברך את ריני פלג שלקחה על עצמה במסירות נפש להעביר לי כל בוקר את שמות הנרצחים, הנופלים, את שמות הפצועים ואת שמות השבויים שבויות חטופים וחטופות  בעם ישראל, שהקב״ה יתן לך כח, עוד קצת ואנחנו מסיימים את חלקנו.

לאפי החכם האהוב והיקר שהיום חוגג את יום הולדתו, העוזר המיתולוגי שלי שנים, מזל טוב ענק ממני הרב דוד איפרגן.

ואני מסיים את התהליך בברכה ותודה למשפחתי שסבלה את חסרוני ואת השיבושים שנכנסתי אליהם במסע הטרנסדנטלי הזה. 

הלוחמים והאזרחים שנפלו השבוע:

״וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.״

סמל ינון יצחק ז״ל, 20, מצפה רמון, לוחם בגדוד 450 (מ״כים) ביסל״ח , שירת כלוחם בגדוד נחשון חטיבת כפיר נפל בקרב ברצועת עזה.
סמל דולב מלכה ז״ל, 19, שלומי, לוחם בגדוד 450 של ביסל״ח, שירת כלוחם בגדוד נחשון חטיבת כפיר נפל בקרב ברצועת עזה.
אפיק טרי ז״ל, 19, רחובות, לוחם בגדוד 450 ביסל״ח, שירת כלוחם בגדוד נחשון חטיבת כפיר נפל בקרב ברצועת עזה.
רס״מ דניס יקימוב ז״ל, 33,באר שבע, לוחם מסייעת גדוד 17 ביסל״ח נפל בקרב ברצועת עזה.
סמ״ר דויד ששון ז״ל, 21, גנות הדר, לוחם ביחידת עוקץ חטיבת המרום, נפל בקרב ברצועת עזה.
סמ״ר ישראל אליהו סויסה ז״ל, 20, קריית מוצקין, חייל בודד מקנדה, לאחר 150 יום בעזה, נהרג בתאונת דרכים.

שבת שלום

פרשת ויקהל

הבידול בין קהל לבין קהילה

בפרשת ״כי תשא״ שקראנו בשבוע שעבר למדנו שמשה רבינו קושר את מעשה העגל לשבירת לוחות הברית. בפרשת ויקהל אנו חווים את אותה האנרגיה בדיוק במילה ״ויקהל״, ונראה את הבידול בין אדם שאינו מנהיג שסוחף אחריו את עם ישראל לבין מנהיג שסוחף אחריו את עם ישראל. שניהם סוחפים אחריהם את עם ישראל, אך האחד לכיוון מעלה והשני לכיוון מטה.

בפרשת כי תשא מתרחש סיפור חטא העגל ונאמר: ״וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ-כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ״ (שמות לב-א). 

משה רבינו בא בטענה לאהרון אחיו ואומר לו: ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה״. כמובן שנשאלת השאלה שכולם שואלים – איך ייתכן ואהרון לא לוקח אחריות? אם זה היה קורה לי מיד הייתי לוקח אחריות, מתפטר ויוצא למסע חדש להבין היכן טעיתי. אבל אהרון הכהן חושב שאם הוא אחראי על הכפרה אז גם על חטא העגל אפשר לכפר.

לאחר כל הדיאלוג הזה אנו מגיעים לפרשתנו, פרשת ויקהל, שבתחילתה מוזכרת המילה ויקהל, אבל עם תודעת אחריות ומודעות: ״וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם״ (שמות לה-א). כשאנו מגיעים לפרשת ויקהל, עם ישראל כבר הפנימו את ההבדל בין מנהיג שהקב״ה בחר בו להנהיג את העם וכל הכוח נמצא בידו, לבין מנהיג שהקב״ה בחר בו ללמד את עם ישראל כיצד לכפר על חטאים שעשו. 

רואים שתמיד מלווים אותנו שני מבנים – בראשון, ״וַיִּקָּהֵל הָעָם״, העם מקהיל, בשני ״וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה״, משה רבינו מקהיל. כפי שהסברנו, כשהעם נקהל, הוא עשה זאת בלי מנהיג, ואילו בפרשתנו משה רבינו, המנהיג, הקהיל. ההתקהלות הראשונה יצרה קהל שמקשיב למנהיג; השנייה יצרה קהילה ללא מנהיג. 

בכלל המוני, היחידים מאבדים את הייחוד שמניע אותם במסע שלהם, ואז נוצר הלך רוח קולקטיבי שמשתלט על הייחודיות שלהם והם מוצאים את עצמם עושים דברים שלא היו מעלים על דעתם לעשות במצב רגיל. 

כשיש אירוע חריג הנובע ממבנה של נטישה, כדוגמת חטא העגל, מיד נעלמת מערכת הבקרה הפנימית שמייצרת את הבלמים שיש לנו כיחידים כדי לעצור את ההידרדרות הרוחנית. מה יהיה על מבנה הנטישה שאוכל בתוכנו כל חלקה טובה.

משה רבינו מנהיג אבל עם מבנה נטישה הכי גדולה שראיתי מעודי, ננטש מאימו, ננטש מעמו ועבר להתגורר במדיין, שם התחתן ונולדו לו ילדיו. אבל מנהיג זה מנהיג, ברגע שהקב״ה קורא לו, משה רבינו משליך הכל מאחוריו ויוצא למסע של עצמו ושל כלל ישראל. 

ולאחר שעם ישראל נקהל סביבו הכי חזק שאפשר, משה רבינו מתחיל להעלות אותם רמה כדי לקבל את התורה, וכמובן פחד נטישה ששורשו בגן עדן חזק יותר מכל יושרה אפשרית. עם ישראל, לאחר שהמתין הרבה זמן, מתחיל להתקהל סביב אהרון והיה אחוז פניקה. משה רבינו היה החולייה המקשרת היחידה בין עם ישראל אל הקב"ה, ומתוך כך, החולייה המקשרת היחידה אל ההנחיות, ההדרכה, הנס והכוח. 

עם ישראל לא ידע באמת מה היה לו וכשבושש משה רבינו להגיע: ״וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינו״, מבקשים לעשות: ״אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינו״. משפט זה מראה את החזרה למוכר והידוע. עושה רֶגְרֵסִיבִיות (נסיגה מהמצב הרגיל של שליטה ומיקוד), נטולת שיקול דעת. התנהגותם לנוכח העגל הייתה מופקרת כפי שהמקרא מעיד: ״וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק (שמות לב, ו). לאחר שמשה רבינו ירד מן ההר במצוות הקב״ה, הוא ראה: ״וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם, כִּי פָרֻעַ הוּא: כִּי-פְרָעֹה אַהֲרֹן, לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם״ (שמות לב, כה). 

מראה זה הבהיר למשה רבינו שאם הוא רוצה את עם ישראל הוא צריך ליצור מבנה שיכול להכיל את הרוחניות והגשמיות גם יחד. לתהליך כזה אפשר להביא את המשפט מאיוב: ״כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד״ (איוב פרק ה פסוק ז).כדי להקים קהילה או חצר שתחזיק גם באחדות – כלל, וגם באחידות – הפרט, נדרש עמל רב כדי לראות תוצאות. וכאשר אנו בונים דבר-מה עם אחרים, אנו מגלים את השמחה של היכללות בדבר גדול ממה שהפרט יכול להגיע אליו לבדו.

מבנה המשכן וכליו

כל ההכנות לבניית המשכן וכליו ניתנו בפרשות הקודמות תרומה, תצוה, כי תשא ומגיעות לידי מימוש ויוצאות לדרך בפרשת ויקהל. בוני המשכן הם בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך וכל מי שהקב״ה נתן לו חוכמה לעשות את מלאכת המשכן.

בין ההכנות לביצוע הפריד חטא העגל שמתרחש בפרשת כי תשא. נראה שחטא העגל שינה את כל האופי של המשכן. הכיצד? בפרשת תרומה, שם מתארת הפרשה את המשכן כהשתקפות הנפש של משה רבינו (מי שנשלט על ידי השכל), ואילו בפרשת תצוה מתואר המשכן כהשתקפות הנפש של אהרן (מי שנשלט על ידי כוח המדמה), ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״.

כאשר שני ״משכנים״ אלו נפרדו זה מזה – משה רבינו עלה למעלה (אל הר סיני) ואהרון הכהן  נשאר למטה (עם העם) – כשעם ישראל חיכה לרדת משה רבינו מהר סיני, לאט לאט הכוח המדמה לקח פיקוד והשתלט על האירוע והחזיר את עם ישראל תודעתית אחורה בזמן  ונגרם החטא. המציאות מראה לנו, אם כן, שאין אדם שהוא כולו שכל או אדם שהוא כולו דמיון, אלא עבודת ה' צריכה להיעשות מתוך השילוב בין הכוחות, ולכן יש צורך לעשות משכן משולב – של משה רבינו ושל אהרן הכהן גם יחד. 

אז איך זה נוגע לנו? התשובה פשוטה, כולנו נולדים לתוך תפיסת מציאות שבחלקה היא רגשית – כוח המדמה ואסתטיקה, ובחלקה היא שכלית פרקטיות ובניית גבולות גזרה בכל אירוע. התפתחותו של האדם תלויה בעיקרה בהורים, במשפחה ובעיקר מלקיחת אחריות על תהליכים שהם לא שלנו, כשאדם מגיע לחברה והוא מרגיש לא רצוי, הכוונה שהחברה הסובבת אותו לא מצליחה לזהות בתוכו את החלק המקשר לחברה. אותו הדבר בזוגיות, כשאנשים מתחתנים הם מתחילים לעשות עבודה עם החסר של האחד בשניה ולפעמים נולדות ריאקציות שהאדם לא מודע שהן קיימות בתוכו. החכם יתמודד ויבנה את החלק החסר בקרבו, ואילו הבוחר בדרך של לא להתמודד תמיד ינהל מרדף אחרי עצמו. 

לכן הקב״ה נתן לנו פיתרון מושלם כפי שרק הוא יודע :״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״, כלומר לפתח את החלק הרגשי ולפתח את החלק השכלי מנטאלי יחדיו, כך נוכל להתמודד עם עצמנו ועם מחשבותינו כשהם מגיעים לידי ביטוי במשפחה ובחברה.״

​​

פרשת שקלים

״בראש חודש אדר מכריזים על מַּחֲצִית הַשָּׁקֶל – ״לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם״.

פרשת שקלים היא הפרשה הראשונה מארבע פרשיות, ומסופר בה על תרומת השקלים שנתנו בני ישראל למשכן. ישנן ארבע שבתות בחודש אדר והן: שקלים, זכור, פרה והחודש. השבת היא השבת הראשונה מארבעת הפרשיות ונקראת שבת שקלים, תמיד היא תחול בשבת שלפני ראש חודש אדר או בשבת שחל בה ראש חודש אדר. בשבת פרשת שקלים מוציאים שני ספרי תורה, בספר התורה הראשון קוראים את פרשת השבוע, בספר התורה השני קוראים את פרשת שקלים (שמות ל, יא-טז). 

מצוות מַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל היא זכרון לפני הקב״ה. היא נזכרת בפרשת ״כי תשא״ בספר שמות: ״זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים–מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל–מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַיהוָה. הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל–לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה, לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם״. (שמות, ל', י"ג-טו).

מפסוק זה אנו למדים שמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל היא מצווה מהתורה ועל כל איש בישראל לשלם מדי שנה מחצית השקל כדי להחזיק את המבנה הרוחני – בית המקדש. מיום שחרב בית המקדש כל התהליכים הרוחניים שמתבטאים באמצעות החומר קיבלו אנרגיה שהולכת לפי האירוע על פי החודש הנזכר, ואותה מחצית השקל קיבלה מבנה רוחני חדש שמגיע לידי ביטוי לקראת חג הפורים.

מַּחֲצִית הַשָּׁקֶל מגיעה מפסוק מתהילים: ״וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ״. על זה אומר לנו הקדוש ברוך הוא – כל יהודי ירגיש שהוא שווה רק ״חצי״ וכדי להשלים את החצי הזה עליו להשתתף עם שאר בני ישראל, ורק כשאנחנו באחדות אנחנו זוכים לשלמות.

עד היום, מדי שנה בסמוך לחג הפורים, נוהגים שכל אדם מישראל תורם מַּחֲצִית הַשָּׁקֶל והכסף משמש למטרות צדקה. רצוי לתת את מחצית השקל למקומות שהכסף מחולק לעניים. המנהגים על גובה הסכום שניתן על כל נפש משתנים, ולכן, אין למעשה סכום קבוע. נהוג לתת 30 ש”ח לנפש.

בברכת ראש חודש שמח לנו ולכל בית ישראל! עמותת עולם חסד.״

.