פרשת וַיִּגַּשׁ התשפ"ד - הרב דוד איפרגן

הראשונה במעלה, אני מקדיש את המאמר לשכנה שלי ״ענבר היימן״ שאני מכיר אותה בהשגה השכלית, אבל לצערי לא הכרתי אותה בהשגה האנושית שלי. כל פעם שאני עובר ליד הקניון הסמוך לביתי אני קורא את שמות החטופים ושולח להם אור, אם הוא חוזר אז ברוך השם הכל בסדר.

אתמול בערב, עשרה בטבת, לאחר סיום ההרצאה בדרך לביתי, ברחוב בו אני גר, ראיתי התקהלויות והרבה דגלים, וכמובן שאני צריך כל דבר לדעת, מכיוון שהרגשתי פחות חזק, אז בקשתי מהקב״ה שישלח לי את הסיפור אבל צילמתי את התמונה המדהימה והיפה בתודעתי.

כמו כל יום שישי כשאני מקבל את שמות הנופלים ואת שמות הנרצחים מהצוות המדהים שלי, ריני, גיא וטוביה, קראתי בין שמות הנרצחים את: ״ענבר הימן* ז"ל, 27, מהעיר פתח תקווה, אשר נחטפה במסיבה ברעים, ב-16.12, צה"ל הכריז כי נרצחה בשבי וגופתה מוחזקת בידי החמאס. אז לך ענבר היימן קחי את האנרגיה ותעלי דרכה למקום משכנך ונוחי על משכבך בשלום.

השני במעלה, ברוכים הבאים בצל קורתנו פצועות ופצועי צה״ל, שהקב״ה יתן לנו את המבנה המתאים לעזור לכם לחזור לעצמכם בגופכם ובנפשכם, ושידעו לקבל את גופכם הנוכחי. שמות הפצועים: יובל, עידן, בירהאנו, הדר, שלו, אורי, עילאי, דוד, נועם בן שלמה, שי, קורן, אלון, שני, חן. שבת היא מלזעוק ורפואה שלמה קרובה לבוא.

השלישי במעלה, הנופלים בקרב והנרצחים השבוע.

חיילים:
רב"ט *ניק בייזר* ז"ל, 19, באר שבע, נחטף בשביעי באוקטובר ממת"ק ארז, ב-15.12, צה"ל הכריז כי חילץ את גופתו לאחר שנרצח בשבי
*רון שרמן* ז"ל, 19, להבים, נחטף בשביעי באוקטובר ממת"ק ארז, ב-15.12 צה"ל הכריז כי חילץ את גופתו לאחר שנרצח בשבי
רס"ל (במיל') *שי אוריאל פיזם* ז"ל, 23, עין הנצי"ב, לוחם שיריון, נפל בקרב ברצועת עזה
רס"ב (מיל') *יחזקאל עזריה* ז"ל, 53, פתח תקווה, לוחם שיריון, נפל בפעילות מבצעית בגבול לבנון
רס"ר (במיל') *יוסף אבנר דורן* ז"ל, 26, ירושלים, לוחם איסוף שייטת 13, נפל בקרב ברצועת עזה
רס"ל (במיל') *שלו זלצמן* ז"ל, 22, רמת ישי, לוחם בעוצבת חוד החנית, נפל בקרב ברצועת עזה
רס"ל *אוריה באייר* ז"ל, 20, מעלות תרשיחא, לוחם ביחידת מגלן, נפל בקרב ברצועת עזה
רס"ל *ליאב אלוש* ז"ל, 21, גדרה, לוחם ביחידת דובדבן, נפל בקרב ברצועת עזה
רס"ר (במיל') *איתן נאה* ז"ל, 26, שדה אליהו, לוחם ביחידת דובדבן, נפל בקרב ברצועת עזה
רס"ר (במיל') *טל פיליבה* ז"ל, 23, רחובות, לוחם ביחידת יהל"ם, נפל בקרב רצועת עזה
רס"ל (במיל') *לידור יוסף קרואני* ז"ל, 23, אילת, לוחם בגדוד הנדסה, נפל בקרב ברצועת עזה
סרן *ירין גהלי* ז"ל, 22, רחובות, מפק"ץ בסיירת גבעתי, נפל בקרב ברצועת עזה
סרן (במיל') *נתנאל סילברג* ז"ל, 33, נעמ"ה, מפק"ץ ביחידת יהל"ם, נפל בקרב ברצועת עזה
סרן (מיל') *רותם יוסף לוי* ז"ל, 24, אורנית, לוחם ביחידת יהל"ם, נפל בקרב ברצועת עזה
רס"ר (מיל') *דניאל יעקב בן הרוש* ז"ל, 31, אלון, לוחם בעוצבת חצי האש, נפל בקרב ברצועת עזה
סרן (במיל') *ליאור סיון* ז"ל, 32, בית שמש לוחם בחטיבת הראל, נפל בקרב ברצועת עזה
רס"ר *מעוז פניגשטיין* ז"ל, 25, סוסיא, לוחם בעוצבת חצי האש, נפל בקרב ברצועת עזה
סמל *לביא גיהסי* ז"ל, 19, חשמונאים, לוחם בגדוד 931 בחטיבת הנ"ל, נפל בקרב ברצועת עזה
רס"ר *אוריאל כהן* ז"ל, 33, צור הדסה, לוחם ביחידת גבעתי, נפל בקרב ברצועת עזה
סגן *עומרי שוורץ* ז"ל, 21, שדמות דבורה, צוער בגדוד "גפן" בבה"ד 1, נפל בקרב ברצועת עזה
סגן *יעקב איליאן* ז"ל, 20, רמת גן, צוער בגדוד "גפן" בבה"ד 1, נפל בקרב ברצועת עזה
סגן *שי איליי* ז״ל , 21, אשקלון, צוער גפן שירת כלוחם ב יחידה 669, נפל בקרב ברצועת עזה
רס״ל *טל שועה* ז״ל , 31, באר שבע, לוחם גדוד 7071 חטיבה 4, נפל בקרב ברצועת עזה

אזרחים:
*יותם חיים* ז"ל, 28, כפר עזה, נחטף מביתו בשביעי באוקטובר, ב -15.12 נהרג בשוגג מירי כוחות צה"ל בעזה
*אלון לולו שמריז* ז"ל, 26, כפר עזה, נחטף מביתו בשביעי באוקטובר, ב – 15.12 נהרג בשוגג מירי כוחות צה"ל בעזה
*סאמר פואד אל-טלאלקה* ז"ל, 22, חורה, נחטף בשביעי באוקטובר, ב 15.12 נהרג בשוגג מירי כוחות צה"ל בעזה
*ענבר הימן* ז"ל, 27, פתח תקווה, נחטפה במסיבה ברעים, ב – 16.12 צה"ל הכריז כי נרצחה בשבי וגופתה מוחזקת בידי החמאס
*גדי חגי* ז״ל, 73 חטוף מניר עוז, נרצח וגופתו מוחזקת בידי החמאס

הרביעי במעלה, אני רוצה לברך אותי שהקב״ה יפתח לי את האפשרות להוריד אלינו את המבנה של הפצועים, וכך נוכל להכיל ללא פגע ולהושיט עזרה לפצועים, כפי שקיבלנו את המבנה של הנופלים-נרצחים ואת המבנה של החטופים-חטופות-שבויים-שבויות.

החמישי במעלה, אני מברך את העוסקים במלאכת הקודש, ובפרט את טוביה לביא, גיא וריני פלג, שהקב״ה יש להם את שכרם על פועלם. שעוסק במלאכה

השישי במעלה, אני מברך את דקלה גרין ואת בעלה גיא גרין ביום הולדת שמח ובזרע של קיימא.

השביעי במעלה, אני מברך את מאור שמעון שהשבוע חגג יום ההולדת שלוש, שהקב״ה יקים אותו מחוליו אמן.

השמיני במעלה, אני מברך את החייל אופק מימון שהיום הוא חוגג יום הולדת, שהקב״ה יטע בו רצון להנות מהחיים ולהיות שמח .

התשיעי במעלה, אני מברך את ידידי עמית שדה ביום הולדת שמח ומועיל והצלחה בכל מעשי ידיך.

העשירי במעלה, אני מברך את כוחות הביטחון המשטרה שעושים ימים ולילות כדי לשמור על ביטחון מדינת ישראל.

פרשת וַיִּגַּשׁ

״ ישנם סיפורים רגילים וישנם סיפורי שיא. אלה לוכדים רגע ממצה ומציגים כמוסה שבתוכה מקופל הכל, ״וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה״ (בראשית פרק מד פסוק יח). הוא רגע שכזה. הסיפורים שהתורה מדברת דרכם איתנו נעים במקצבים תלוי סיטואציה, ולכן אנו חווים בתודעתנו את אותם מקצבים, לעתים מואטים ולעתים מוהרים תודעתית. שפת התורה היא השפה של פעלים, תארים ושמות. בפרשת ויגש אנו חווים את התורה דרך הפעלים. לפעמים תשעה חודשים מקופלים בצמד המילים: ״וַתַּהַר וַתֵּלֶד״ (בראשית פרק מד פסוק ב), ויש ופעמים שהיסטוריה אנושית שלמה טמונה בכמה מילים: ״זֶה-לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה, בְּבֵיתֶךָ, עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ; וַתַּחֲלֵף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי, עֲשֶׂרֶת מֹנִים״. (בראשית פרק לא פסוק מא).

תפקידו של כל אדם, ששוכן בתוכו הכח הפנימי, לקלף את הקליפות ולמצוא את הסיפור העמוק המתחבא מתחת לתיאור הקצרני של הרגע ההוא בארמון: ״וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה״. (בראשית פרק מד פסוק יח). אני משווה לנגד עיני את חדר האירוח של המשנה למלך, הוא מכאן, רם ונישא, לבוש בבגדי מלוכה, מוקף בעבדיו, סריסיו ועושי דברו, את האחים המגיעים לחדרי האירוח, קצת חבוטים מן הדרך, מאובקים וריחם לא רענן. אז, ברגע אחד, ממש בהחלטה אינסטינקטיבית, יהודה שובר את שורת אחיו וניגש קדימה: ״וַיִּגַּשׁ״ לא ״ויסתער״, פוסע מעט אבל לא שועט, לבל ייראה כמאיים על המלוכה ונציגה הרם. קדמה לפסיעה המשמעותית הזו שיחה נוקבת בין יוסף לאחיו, ולשיחה הנוקבת ההיא קדמה אמונה אמיתית, שיוסף לקח על עצמו להעניש את אחיו טיפה מים הנטישה, שחלילה לא יצטרכו לשלם מחיר שטיפה מלא.

כשהאחים הגיעו שוב למצרים עבור מזון, טומן יוסף גביע כסף באמתחתו של בנימין, האחים יוצאים לדרכם שבעי רצון, מרוצים מן הפת אשר בסלם, אבל אבוי, באכסניה, במלון הדרך, משיג אותם הרודף – השליח הממונה אשר על בית יוסף – חושף את ה״גניבה הרוחנית״ ומחזיר אותם בלא כבוד, כאסירים נמלטים, אל ביתו של המשנה למלך. שם מטיח בהם יוסף שעדיין לא התגלה להם: ״וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף, מָה-הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי-נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי״? (בראשית פרק מד פסוק טו).

כשיוסף אומר: ״אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי״. הוא מתכוון לדבר אחד והם שומעים משהו אחר לגמרי. הם מן הסתם שומעים את שיודעת כל מצרים: ״אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי״, הוא זה שבקיא בתורת הנסתר, בחלומות ובטבע האנוש, מנהיג שעלה לגדולה בכוחות שמחוץ לעולם הזה, איש אשר לימינו ניצבים כוחות שאינם מצויים לאדם הרגיל, אך יוסף מתכוון ל״אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי״, אני זה שמעניש אותכם ברמה הכי נמוכה של מבנה הנטישה שחלילה לא תצטרכו לשלם מחיר יקר ממש.

לכן, לפני שהוא נגלה אל אחיו, הוא מוודה שהם הפנימו את הטעות שהם עשו, ולא נוגע במערכות הרגשיות הקשורות בזמן, כגון פחדים ישנים, טינה ומרירות כבושות, רגשות מתפרצים. שנות ההתכחשות נגמרות בהתוודעות אחת, בחדר סגור ובו רק הוא ואחיו הרבים: ״וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו״. (בראשית פרק מה פסוק א). כדי לוודא שיוסף סולח לאחיו על המעשה, הוא מודיע למצרים שהוא מצא את האבדה-אחים: ״וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה״. (בראשית פרק מה פסוק ב).

זיכרון גורלי

יוסף הצדיק מבין בתודעתו שהאשמה הפנימית שחשים אחיו, על מכירתו, שוכנת בתוכם, ולכן כשהוא מתוודע אליהם הוא מפרש את סיטואציית המכירה באופן שונה: ״וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. כִּי-זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ; וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים, אֲשֶׁר אֵין-חָרִישׁ וְקָצִיר. וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. וְעַתָּה, לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם״. (בראשית פרק מה פסוקים ד-ח)

יוסף מסביר לאחיו את מהות ההשגחה האלוהית וגאולה. זה לא אתם, הוא אומר לאחיו – זה אלוהים. לא הבנתם שאתם חלק מתוכנית גדולה, ואף כי הדברים התחילו רע, הם נגמרו טוב, אל תאשימו אפוא את עצמכם, ואל תחששו מפני תאוות נקם מצידי, אין לי שום תאווה כזאת, אני מבין שכולנו הונחנו על ידי הקב״ה, וזה הרבה יותר מיכולת ההבנה שלנו. יוסף עוזר לאחיו לתקן את זיכרון העבר שלהם. בעשותו כן, הוא מתווכח עם אחת מהנחות היסוד לגבי הזמן: שהוא א-סימטרי. שאפשר לשנות את העתיד, אך אי אפשר לשנות את העבר. האמנם נכונה הנחה זו?

התורה מספרת על גאונותו של יוסף במבנה של החומר, על התהליך הכלכלי המדהים שחולל במצרים. התורה מתארת שלב אחרי שלב איך הפך השלטון הפרעוני לריכוזי אבסולוטי באופן אבסולוטי. יוסף ליקט: ״אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן. (בראשית פרק מז פסוק יד). באורוות המלך, בדירים וברפתות, הוא ריכז את כל מקנה מצריים. הוא מייסד את מנהל מקרקעי המדינה וקונה: ״אֶת-כָּל-אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה״. (בראשית פרק מז פסוק כ). ולבסוף האנשים עצמם הופכים להיות עבדיו בעבור תשועה והצלה מהרעב הנורא. מבנה חומרי זה, מעיד בוודאי על הזיקה העמוקה שבין תולדות ההון להתפתחות השלטון בעולם הקדמון. התלות בנהר הולידה צורך בשלטון ריכוזי חזק. זאת אחת הסיבות לכך שמצרים מאופיינת בעידנים ממושכים של יציבות שלטונית ואחידות מדינית (בקרוב אצלנו אמן), לאורכו של הנילוס הפורה והמפרה.

בתוך התיעוד המרתק שהמקרא מקדיש להתהוות עוצמתה הריכוזית של מצרים הקדמונית מובלע הפסוק הכי חשוב מבחינה אנרגטית: ״רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים, לֹא קָנָה: כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה, וְאָכְלוּ אֶת-חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה-עַל-כֵּן, לֹא מָכְרוּ אֶת-אַדְמָתָם״. (בראשית פרק מז פסוק כב). הסיבות הפוליטיות לשמירת אדמתם ורכושם של הכוהנים כלל לא חשובות. טבעי הרי שמלך יבקש את תמיכתו של אלוהים ואת ברכתו למהלכיו האגרסיביים, ומאז ועד עולם ידוע שאין לך דרך קצרה לקב״ה, שאינה עוברת דרך כהנים לווים ועניים: ״יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר יְהִי בֵּיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵּיתְךָ״. (סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק א · משנה ה ).

באמצעות פעולה בעתיד אנו יכולים לגאול את העבר

יוסף פועל למען אחיו על פי אותו עקרון ששימש קודם לכן את צורכי עצמו, המאורעות שינו אצלו את הבנת המאורעות שקדמו להם. על פי עיקרון זה את מה שקורה לנו עכשיו נוכל להבין במלואו רק בעתיד, כשמביטים לאחור מבינים את תפקידו של הזמן הנוכחי ברצף האירועים השלם, ואז איננו שבויים בידי העבר. אפשר שיקרו לנו דברים, אולי לא דרמטיים כמו אלה שקרו ליוסף, ועדיין דברים טובים שבכוחם לשנות, מן הקצה אל הקצה, את האופן בו אנו רואים וזוכרים את עברנו. באמצעות פעולה בעתיד אנו יכולים לגאול את העבר.

כל מרקם בעבר שיש בו מעשה אנוש שלילי כובל אותנו לאשמה שקשורה בעתיד. נוכל לשחרר את העבר כשבכל פעם שאנו חווים שיתוק רגשי הנובע מאשמה, לא להקשיב לרגש האשמה שתוקע אותנו במבנה קלוקל, וזו ראשית הריפוי. איננו יכולים לשנות את אותן סיטואציות טראומטיות שכובלות אותנו אל העבר בשלשלאות, אבל אנחנו כן יכולים לפרש אותן מחדש, תוך שילובן בסיפור חדש ומורחב של חיינו. זאת עשה יוסף, הטכניקה הזאת עזרה לו לעמוד איתן, בחיים של עליות וירידות קיצוניות מאין כמותן, ועתה הוא משתמש בה כדי לעזור לאחיו לחיות בלי לכרוע תחת נטל האשמה.

״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם״ (שמות פרק י״ג פסוק ח). כשאנו מספרים את סיפור חיינו ואת סיפור עמנו, אנו מטעינים את חיינו ואת חיי עמנו במשמעות. אנו מניחים להווה לשנות את האופן בו אנו מבינים את העבר, אנו פודים את ההיסטוריה שלנו ומשחררים אותה לפעול ככוח מיטיב בחיינו. כל אדם באשר הוא, כשהוא כותב את הפרק הבא בחייו, הוא באופן אוטומטי ולא מודע משפיע על הפרקים הקודמים, שכבר היו. בפעולה בעתיד אנו יכולים לרפא חלק נכבד מכאבי העבר.״