פרשות תצוה וזכור התשפ״ו

פרשת תצוה – נוכחות מתמדת והאור שאינו כבה

״וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד״.

נר התמיד אינו רק הוראה טכנית – הוא ביטוי לנוכחות מתמדת. אור שאינו תלוי בהתלהבות רגעית אלא בהתמדה, גם בשגרה וגם כשאינו נראה למרחוק. אור זה מסמל קשר רציף – בין אדם לייעודו ולתיקון שלו, ובין העם לשליחותו.

בפרשה זו נעדר שמו של משה רבנו, אף שכל הציוויים מופנים אליו. היעדרו אינו מקרי: מנהיגות אמיתית אינה תלויה בנוכחות חיצונית, אלא ביכולת ליצור מציאות שפועלת גם כשהמנחה עצמו נסוג.

בבניית המשכן מדריך משה רבנו את אהרן הכהן ובניו, ומעביר להם לא רק סמכויות אלא דרך חיים. זו מחויבות יומיומית – להופיע, לשרת ולהדליק את הנרות ערב אחר ערב, גם כשהיום דומה לאתמול. עומק השליחות מתגלה ברצף השקט, בנאמנות למעשה קטן שחוזר על עצמו והופך ליסוד מציאות. האור נשמר חי משום שיש מי שבוחר להזינו שוב ושוב.

השמטת שמו של משה רבנו מלמדת על מנהיגות בשלה – כזו שמפנה מקום לאחרים לצמוח. האור אינו שייך לאדם אחד; הוא עובר הלאה, מתפשט וממשיך לדלוק דרך מי שיוכל לשאת אותו בענווה ובעקביות.

דימוי הנר – הדרכה והעצמת האחרים

המנהיג נותן את האור הראשוני, אך התהליך ממשיך בעצמאות. כמו נר שהשלהבת שלו ממשיכה לדלוק מבלי שהמדריך יתערב, כך גם מנהיגות אמיתית דורשת לפעמים להנמיך פרופיל, להעצים אחרים ולאפשר להם לממש את ייעודם.

דוגמה: במגילת אסתר שם ה׳ אינו מוזכר – ההסתרה מאפשרת לבני אדם לפעול באופן עצמאי, לחזק את כוחם ולהשפיע בעולם.

נר התמיד מזכיר: הקדושה אינה הבזק חולף אלא להבה יציבה. הנוכחות האמיתית היא בחירה יומיומית להופיע, להתחייב ולשוב ולהאיר. פרשת תצוה מלמדת: שליחות אמיתית נמדדת ביכולת ליצור אור שממשיך לדלוק גם כשאינך במרכז – אור שאינו כבה, משום שיש מי שבוחר להיות שם בכל יום מחדש.

בגדי הכהן הגדול – זהות, שליחות ונשיאה

בגדי הכהן הגדול מוגדרים ״לכבוד ולתפארת״ – הם אינם רק לבוש חיצוני אלא ביטוי מהותי. הם מזכירים מי אתה, מה תפקידך ומה אתה נושא עימך. פאר וענווה, יופי וקדושה: זהב, תכלת וארגמן אינם צבעים בלבד, אלא סמל להרמוניה בין רוח לחיים המעשיים. כל פריט וכל אבן מזכירים שהשליחות היא נשיאה מתמדת של אחריות וזהות.

החושן והאפוד

החושן (על הלב): ״וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ… לְזִכָּרֹן לִפְנֵי יְהֹוָה תָּמִיד״. הלב מסמל את עולם הרגש. נדרשת נשיאה פנימית: אהבה, אכפתיות והזדהות. הזדהות אמיתית אינה מחיקה עצמית – היא דורשת גבולות ברורים: להבין את מצבו של האחר, להיות שם בשבילו, אך לא להחליף אותו. האחריות שלנו היא על החלק שאנו יכולים לקחת.

האבן על הכתפיים (האפוד): ״וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְהֹוָה עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן״. הכתפיים מסמלות את המעשים – התמיכה המעשית שמחזקת ומאפשרת לאחר להתקדם בעצמו.

השילוב בין הלב לכתף: רגש ומודעות פנימית חייבים ללכת יחד עם פעולה ושיקול דעת. אהבה והזדהות יוצרים מודעות, והמעשה מממש אותה בצורה שמביאה ערך אמיתי, תוך שמירה על גבולות בריאים וכבוד לעצמאות האחר.

הרמב״ם על ההשגחה הפרטית

הרמב״ם, בסוף מורה נבוכים, מסביר את רעיון ההשגחה הפרטית: ״וכפי שאנו מושגים באור ההוא אשר השפיע עלינו, כאמור: ׳באורך נראה אור׳, כך הוא בעצמו משקיף עלינו, ובזכותו הוא תמיד עמנו – רואה ומשגיח״ (מורה נבוכים חלק ג’, פרק נב’).

לפי הרמב״ם, ההשפעה האלוקית שמזכה את האדם להשגחה פרטית תלויה בדרגתו ובתכונותיו. ככל שהאדם מעמיק בעבודת המידות, בונה מערכת ערכים שמכוונת אותו לתיקון פנימי, מתקרב להבנתו ומודע למעשיו – כך האור הפנימי שבו נדלק יותר, וההשגחה עליו ניכרת ועוטפת אותו.

במילים פשוטות: ההשגחה אינה אחידה או מקרית. היא תלויה בקשר הפנימי של האדם עם האמת האלוקית. ככל שהאדם קרוב יותר, רגשותיו מדויקים יותר ומוטיבציה פנימית לפעול מתוך משמעות מאפשרת לו ״לשאת את האור״ ולהיות מושא להשגחה מוגברת.

מוסר ההשכל

פרשת תצוה מחברת בין מנהיגות, אחריות אישית, אהבה והזדהות לבין פעולה מעשית, ומלמדת על החשיבות של חיבור בין רגש לפועל, מודעות למעשים והכרה אלוקית. מנהיגות אמיתית יודעת להנמיך עצמה, להעצים אחרים ולתת להם לממש את ייעודם – ולהפוך את האור שמתחיל אצלנו לאור מתמשך בעולם.

פרשת זכור – עמלק ועבודת המידות

בשבת זו, בנוסף לפרשת תצווה, אנו קוראים את פרשת זכור שהיא חלק מארבע הפרשיות הקשורות לחג פורים.

פרשת זכור: ״זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם״.

עמלק אינו רק דמות היסטורית, אלא כוח שפועל ברגעי מעבר, כאשר אדם או עם יוצאים מתנועה אחת לאחרת. דווקא בזמן של שינוי והתחדשות עלול להתעורר קול פנימי המטיל ספק, מחליש בהירות ופוגע ביציבות.

עמלק מייצג את הספק – כוח פנימי שמערער את הבהירות ומחליש את היציבות. הוא אינו נותן לאדם לעמוד בביטחון במקום שבו הוא נמצא, אלא דוחף אותו לפיזור, להססנות ולקרירות רגשית. במקום עמידה יציבה באמונה ובזהות – נוצרת תחושת ערעור; במקום חיבור ומשמעות – מתפתחת תחושת ריחוק ואדישות.

מול כוח זה נדרש איסוף וכינוס: ״לֵךְ כְּנוֹס אֶת כׇּל הַיְּהוּדִים״.

כינוס העם הוא גם כינוס הנפש. ריכוז הכוחות, חיבור לזהות, יציאה מן הפיזור אל האחדות.

עבודת המידות היא התשובה המעשית: חיזוק הערכים, נאמנות לאמת הפנימית גם בעת ספק, מעבר מתנועה ריקה לעשייה מכוונת, וטיפוח אהבת הזולת ואחריות הדדית. כאשר האדם והקהילה פועלים מתוך אחדות ובהירות – כוח הספק נחלש.

כאן מתחבר המסר לפורים. שמחת פורים איננה בריחה, אלא תיקון. היא גילוי אמון במקום ספק, חום במקום קרירות, ואחדות במקום פירוד. מתוך חיבור פנימי ושמחה של מצווה אנו ממירים את כוח עמלק לתנועה של משמעות, בניין ובהירות.״

ברכות

מהמעלה הראשונה, עמותת ״עולם חסד״ מברכת את זיוי רוזיאק ביום הולדת שמח ומאחלת לה הרבה כוח של עשייה והצלחה בכל מה שתבחרי.

מהמעלה השנייה, עמותת ״עולם חסד״ מברכת את סטפי גאייר במזל טוב והרבה כוח גופני.

מהמעלה השלישית, עמותת ״עולם חסד״ מברכת את אמיר גארי ביום הולדת שמח והרבה כוח של עשייה.

מהמעלה הרביעית עמותת ״עולם חסד״ מברכת את נועה מכנס שקד ביום הולדת שמח עלי והצליחי בכל אשר תפני.

מהמעלה החמישית עמותת ״עולם חסד״ מברכת את האיש היקר שעוזר להרבה ילדים להתפתח, דוד שטיינר, עלה והצלח בכל מעשה ידיך.

עמותת ״עולם חסד״ מרכינה ראש לזכרו של אבי סספורטס. יהי זכרו ברוך.

עמותת ״עולם חסד״ מרכינה ראש לזכרו של אביתר שבתאי. יהי זכרו ברוך.