פָּרָשַׁת שְׁלַח לְךָ

״פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּפִתְחוֹ שֶׁל מַחַט וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם״

" בואו נראה את האנשים שחיים ללא מטרה-תכלית, ותמיד עובדים דרך אנשים או דרך גנים-אירועים ונראה דרך פרשת השבוע איך הם מתרסקים לתוך המציאות שהם בנו לעצמם. צריך להבין רק אם אדם מסמן מטרה ולא נופל לשום רגש של אדם או של אירוע, את שומעת רק אז אפשר יהיה להתחיל להכניס אמונה בעשייה. מה יהיה על מבנה הנטישה שקשור לחטא המרגלים, שהפך להיות חלק מהותי מהזהות היהודית לדורותיה

רוב פרשת שלח לך, עוסקת בנושא חטא המרגלים מתוך הפרשה אנו דולים רגשות רוחניים שמראים לנו את הכאב שנצרב, במבנה של גן הנטישה בעם ישראל לדורותיו. זאת הסיבה שכדאי לנו להתחיל לשחרר את הזהות אשר מתלווה אלינו בעקבות חטא המרגלים, נכון שכדי לשחרר את הזהות של מבנה הנטישה אנו צריכים סיוע אווירי כדי שנהיה מסוגלים לצאת מאותה זהות, שנצרבה בתודעתנו. בעיקרו, כל תיקון עובר במנהרת התווך-הריק – שדרכה התודעה שלנו יודעת לקחת מבנים אשר נצרבו בגלל אירועים והפכו להיות מבנים בעלי טראומה של ״גנים בעלי אישיות טראומטית של גן מוות- מין- רוח- נטישה- חומר, שיושבות במבנה האנרגטי של שבעת הגופים- צ'אקרות, בעלי נוכחות בהווה שמפריעות לזרימה. עכשיו שאנו מגיעים לנגוע בהם, אנו אמורים לעבור דרך עולם התווך, שנע בתוך המרחב והזמן התודעתי, ששם הטראומה מתפשטת ולובשת צורה בהתאם להווה שאדם מתקיים בתוכו. וכאשר מבנה שמחזיק בטראומה מתקדם בתווך מתרחשת בינו לבין התווך אינטראקציה מסוגים שונים, שעוברים דרך תודעות בעלות מבנים רגשיים, ורוחניים. ישנו חוק שאומר שכל אדם שמחזיק באירועים בעלי טראומות שמזמן לא מתקיימים בתוכו ולא דרכו, זה מצביע שבילדותו הוא לא פיתח את המבנה הראשון של לקבל על מנת לקבל, וקפץ לדרגה השנייה של לתת על מנת לקבל והוא לא שחרר אותו, במסעות שהוא מתקיים בהם. אז כל אירוע טראומטי ישכון בתוכו ללא יכולת תודעתית שעוזרת לשחרור את מבנה הטראומה, שלא מאפשר לנו לחוות את הרגע הנוכחי, וזאת הסיבה שאין לנו את הכוח לרדת לעולם העשייה.

לאחר ההקדמה, ניגש להתבונן בפרשת השבוע, ונראה דרכה, איך אנחנו מתקיימים בעולם לא שלנו למרות שיש לנו מקום המיועד לנו טרם הגיענו לעולם העשייה שבו אנו מתקיימים. לצערנו בדרך כלל אנו בוחרים במוכר והידוע למרות שהוא גרוע. הן ברמה של התיקון והן ברמה של הייעוד, שאנו מתקיימים דרכם. כפי שהסברנו בתחילה, פרשת השבוע מאירה לנו בזרקור על מבנה של גן הנטישה וגן המוות. והיא ממוקדת בטראומה הנוראית שהמרגלים בחרו להישאר במדבר ולא להיכנס לארץ ישראל דבר שהפך את הטראומה למבנה של נטישה באומה והפך אותה להיות חלק מהותי מהזהות היהודית לדורותיה, משהו שמתגלגל מדור לדור – אולי אף מתקופת האבות שכבר בה ראינו רתיעה מסוימת מארץ ישראל, רתיעה מן המעבר מההיסטוריה של  תודעות בעלות הבנה ללא יכולת עשייה, להיסטוריה של תודעות בעלות מבנה השמה ומימוש הפוטנציאל. במושגים של הוגה הדעות אברהם השל נאמר כך: מעבר מקטגוריה של הזמן אל קטגוריה של המקום; הרעיון להכות שורשים באדמה, להפוך לחלק אינטגרלי של ההיסטוריה הלאומית של העולם ומתוך כך לפעול – זהו דבר שתמיד הרתיע את אומתנו. פעמים שהתורה מרגילה את האדם לרוחניות מטאפיזית יתרה עד שקשה לו להיות  גם אישיות רוחנית וגם אישיות ארצית-לאומית. לאחר שעברנו ביחד כמעט שישים ימים של התבוננות פנימית בימי העומר, עדין לא פתרנו שאלה מהותית, האם על חיינו להיות בעלי תודעות רוחניים בלבד-אדם וחוה-ספיריטואליסטים, או שמא איש ואישה אישיות בעלת אנושיות, ואת שניהם עלינו להוריד למימוש שזה זכר ונקבה. וכאן למעשה ניצב המבחן האמיתי של כל אלה שעושים עבודה על הערך, והם צריכים להבין שכאן מדובר במבחן האמונה היותר קשה שיש לאדם – האם הוא מסוגל לרדת מן האולימפוס התודעתי שלו ולצאת אל החיים עצמם – אל חיי המעשה בכללם. את מבינה את זה בכלל?

אז איך עושים את זה, ישנו כלל יסודי שאומר ״הבא ליטמא פותחין לו״. כלומר, אם אדם רוצה לעשות עבירה, מהשמיים מאפשרים לו לעשות אותה. בשמיים לא רוצים להכריח אותנו לעשות מצוות, כיוון שכך לא תהיה אפשרות של בחירה חופשית וכולם יעשו רק טוב בעל כורחם בלי ניסיון. בעולם הזה ישנו הסתר פנים וכולנו נמצאים במבחנים וניסיונות, לכן מהשמיים מאפשרים לנו ללכת בדרך לא טובה, שיוצרת בתודעתנו את ביטול העצמי לגמרי שמביא את האדם להיות בערך נמוך תמידי. אם זה מה שאנחנו רוצים. כמובן שגם להפך, אם נחליט ללכת בדרך טובה, אז נוצרת בתודעתנו ביטחון עצמי שמביא לאדם בתודעתו את הערך הגבוהה, שמיד מביא את האדם לקבל את הסיוע השמיימי: ״הבא להיטהר מסייעין בידו״ אך כל עוד לא עשינו את ההשתדלות שלנו בעצמנו, זה אומר שעדיין לא הגענו למקום הרוחני-רגשי אליו היינו צריכים להגיע ולכן לא מסייעים לנו מהשמיים ואף מאפשרים לנו למעוד, כדי שתהיה לנו בחירה חופשית ואז נוכל לעמוד בניסיונות מכוחות עצמנו.

אלא שאז יכול האדם לטעון, איך מצפים ממנו לבחור בטוב? מאין לו לדעת מה טוב ומה לא? כיצד הוא יכול לדעת מה רוצים ממנו מהשמיים? הרי כל הבחירות פתוחות לפניו, וכי עליו לנחש שבשמיים דורשים ממנו כך וכך?

לכן הקדוש ברוך הוא השאיר לנו רמזים רבים כך שנוכל לבחור בדרך הטובה. אלא שאם אותם רמזים יהיו ברורים מדי, אז כולם יבחרו בטוב ואז תתבטל הבחירה החופשית. ואם אותם רמזים יהיו בלתי אפשריים להשגה, אז מה הועילו אם בכל מקרה אין לנו אפשרות להבין אותם?

״נחפשה דרכינו ונשובה אליכם״
לכן אותם רמזים הם נסתרים ולא פשוטים להבנה מצד אחד, אבל מצד שני כל אדם שישקיע, יתאמץ, יחקור וינסה להגיע לאמת, יצליח להבין אותם. הכל תלוי במאמץ של האדם עצמו, אם הוא באמת רוצה להבין את הרמזים ומחפש אותם, אז הוא ימצא.

וזו בדיוק המשמעות של הבא ליטהר מסייעין בידו, שכאשר יש לו רצון אמיתי וטוב, אז משמיים נותנים לא את האפשרות לראות ולחוות את הדרך. מצד שני הבא ליטמא פותחין לו, שכאשר הוא רוצה להמשיך לחיות בביטול עצמי ולבכות על גורלו, ולא מבין את הרמזים ואפילו לפעמים מתעלם מהרמזים, אז משמיים נותנים לו ליפול.

ניקח לדוגמא את חטא המרגלים, כאשר אדם רוצה להנהיג את הציבור לכיוון מסוים, עליו לברור אסטרטגיה שתשכנע את הציבור באופן הטוב ביותר. בואו נראה מה קורה לאדם אשר מסתיר תהליכים מחברו שקשורים לשניהם. אנו נראה תיכף איך המרגלים, השתמשו בשתי שיטות שהובאו אותם לחורבן אנושי רוחני, בכך שהם דיברו בשני קולות. הראשון זאת המחשבה הפנימית של המרגלים שאינה כתובה מפורשות, השניה זאת המחשבה שנאמרה בגלוי, לעם ישראל  מפורשות שאם הם יצטרכו להתאמץ כדי לזכות בארץ ישראל הם יצטרכו לעבור מלחמה העתידה להיות קשה, הלא ברור שהמרגלים -היו גדולי ישראל כפי שהתורה מעידה עליהם ״וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי יְהוָה: כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה״. (במדבר פרק יג פסוק ג) וכמובן שהם הודרכו על ידי שיקולים רוחניים. אפשר לפרש  שבתור רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הם פחדו שההשתקעות בחיי המדיניות והארציות בארץ ישראל יביאו את העם לידי שקיעה חומרית שתשכיח מהם את הקב"ה, וכתוצאה מכך הם חששו שלא תהיה תקומה מוסרית לעם ישראל אחרי הידרדרותו בארץ ישראל והצהירו שעדיף לחיות בגלות מאשר להתמודד עם הקושי הצפוי. אמנם דבר זה הוא לשבחם, אך מצד שני גם לגנותם, שהרי חוסר אמונה יש כאן – הלא הקב"ה אמר שאפשר להצליח, ואתם אומרים שאי אפשר?! הם העדיפו למנוע מהעם להיכנס לארץ ישראל ולהשאיר אותם ברוחניות המדברית, לכן הם הבינו שהם צריכים לשכנע את ההמון באי-הכדאיות של הכניסה לארץ. לצורך כך משתמשים המרגלים לראשונה בהיסטוריה בטיעון של "פיקוח נפש דוחה את ארץ ישראל"; הכניסה לארץ ישראל  תצטרך לעבור דרך מלחמה קשה מאוד, והרי פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה – לכן גם כאן ידחה את מצוות המלחמה בארץ ישראל. הטיעון הזה חוזר על עצמו במשך כל הדורות, ולכן התורה סיפרה לנו מראש שטיעון כזה יכול להופיע כדי שנוכל להתמודד איתו כשהוא מופיע במהלך ההיסטוריה, ובפרט שאנו מודעים שהבית שלנו הוא רק בארץ ישראל. ברור שהאמת היא עם שני גדולי האומה שהיו בין המרגלים, לְמַטֵּה יְהוּדָה, כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, והשני לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן שאמרו לעם ישראל תדעו כל פעם שיש שיקול בין הפרט לבין הכלל, ובמקרא הזה ,כניסת בני ישראל לארץ ישראל תעבור דרך מלחמה קשה, תדעו ש-מצות מלחמה גוברת על השיקול של פיקוח נפש, והם אמרו כדעת מיעוט כנגד דעת הרוב של גדולי ישראל. אלא שלא כפי שבכל התורה כולה, כאן ההלכה דווקא כמיעוט – כדעה שאומרת שצריך לכבוש את ארץ ישראל, משום שבזמן ששבים לארץ ישראל דווקא השבטים שיכולים להנהיג את עם ישראל, הם שבט יהודה המיוצג על ידי: ״לְמַטֵּה יְהוּדָה, כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה״. ושבט יוסף המיוצג על ידי: ״לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן״.  ומסורת בידינו הכוח המשיחי מסור בידי שני שבטים אלו – משיח בן יוסף משבט אפרים ומשיח בן דוד משבט יהודה הם הם המצילים את כבודה של האומה, רק אולי מדי פעם צריך להיזהר לא להיכנס למלחמה על ארץ ישראל בגלל שיקולים בעלי אגו, לפעמים מותר לוותר על חלקים, כפי שראש ממשלת ישראל מנחם בגין זכרון צדיק וקדוש לברכה עשה בעתו, נתן למצרים את חבל סיני. מצד שני לא לשכוח ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.

מה מסמלת הבאת פירות מארץ ישראל על ידי המרגלים?
משה רבינו ציווה על המרגלים להביא מפרות הארץ: ״וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים–יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים״. (במדבר פרק יג פסוק כ) ואילו הם הביאו מעצי הארץ: ״וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן-הָרִמֹּנִים, וּמִן-הַתְּאֵנִים״. (במדבר פרק יג פסוק כג)
בדיוק כמו חטא עץ הדעת: ״וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר:  מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע–לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ–מוֹת תָּמוּת״. (בראשית פרק ב פסוק טז-יז)
״וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל.  וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת״. (בראשית פרק ג פסוקים ו-ז)

״וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה״. (בראשית פרק ד פסוק א) הרעיון של הקדוש ברוך הוא היה להסביר לאדם את מבנה התזמון, אבל האדם לא הבין ומאז אנחנו משלמים את המחיר שלא מצליחים להבין אחד את השני, כי אנחנו מדברים בשני קולות, לכן אין כמו האמת אין כמו לא להסתיר כלום, למרות שלפעמים זה יוצר מבוכה בהתנהלות רגשית-רוחנית.

לפני שנסביר את מה שאני אומר כאן, אני לא מסכים שאנשים יוצרים תקוות שווא, במצוות שאדם אמור לעשות אותם, מפני שהתורה שהיא השופר של הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו לעד של מלך מלכי המלכים צווה אותנו לעשות אותם נקודה. כלומר אם אדם רוצה לעשות כל מיני עניינים, למה לו זה מעולה רק לא לקשור אותם לתורת ישראל, תורת ישראל אנו מקיימים מפני שכך הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו, ואז מתוך שאנחנו עושים רצונו. הוא מיד עושה את רצוננו, אפילו במצווה הכי פשוטה אפשר לבקש את הדבר הכי קשה, כגון רפואה שלמה למאור, רפואה שלמה למעיין אודיה, רפואה שלמה לטליה, רפואה שלמה לזיו, רפואה שלמה לטניה, רפואה שלמה לעמית, רפואה שלמה לרון, רפואה שלמה לליאור, רפואה שלמה לנועם.

אתם רואים  אפילו פרק תהילים:
״לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
יַעַנְךָ יְהוָה, בְּיוֹם צָרָה; יְשַׂגֶּבְךָ, שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.
יִשְׁלַח-עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ; וּמִצִּיּוֹן, יִסְעָדֶךָּ.
יִזְכֹּר כָּל-מִנְחֹתֶךָ; וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה.
יִתֶּן-לְךָ כִלְבָבֶךָ; וְכָל-עֲצָתְךָ יְמַלֵּא.
נְרַנְּנָה, בִּישׁוּעָתֶךָ– וּבְשֵׁם-אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל;
יְמַלֵּא יְהוָה, כָּל-מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ.
עַתָּה יָדַעְתִּי– כִּי הוֹשִׁיעַ יְהוָה, מְשִׁיחוֹ:
יַעֲנֵהוּ, מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ– בִּגְבֻרוֹת, יֵשַׁע יְמִינוֹ.
אֵלֶּה בָרֶכֶב, וְאֵלֶּה בַסּוּסִים;
וַאֲנַחְנוּ, בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר.
הֵמָּה, כָּרְעוּ וְנָפָלוּ; וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ, וַנִּתְעוֹדָד.
יְהוָה הוֹשִׁיעָה: הַמֶּלֶךְ, יַעֲנֵנוּ בְיוֹם-קָרְאֵנוּ״.
(תהילים פרק כ)

מצווה קטנה ומיד השם מתחיל לעבוד אצלנו שעות נוספות בלי לבקש תוספת שכר.

בפרשה מוזכרות מצוות רבות, ביניהן: הפרשת חלה, קרבן שגגת ציבור או יחיד בעבודה זרה, המקושש בשבת וציצית. מה משותף לכל המצוות הללו?
רש"י העיר שהפרשה מלקטת כמה מצוות ששקולות כנגד התורה כולה. כלומר, יש מצוות המבטאות רק מימד מסוים של הנפש, ויש מצוות שהן כוללות יותר ומבטאות אפילו את כל התורה כולה: על על מצוות ציצית נאמר: "וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹת יְהוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם״. (במדבר פרק טו פסוק לט)

בשבת למדו זאת בירושלמי (נדרים דף ג, ודף ט) מדרשה על הפסוק: ״וְאֶת-שַׁבַּת קָדְשְׁךָ, הוֹדַעְתָ לָהֶם; וּמִצְווֹת וְחֻקִּים, וְתוֹרָה, צִוִּיתָ לָהֶם, בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ״. (נחמיה  פרק ט פסוק יד)

״בעבודה זרה נאמר שכל המודה בעבודה זרה כאילו כופר בתורה כולה״. מצות עבודה-זרה כנגד המצוות כולן היא, שנאמר: ״וְכִי תִשְׁגּוּ–וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה: אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה״. (במדבר פרק טו פסוק כב) ומפי השמועה למדו שעבודה-זרה הכתוב מדבר. הא למדת, שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה והיא עיקר כל המצוות כולן". (הלכות עבודה-זרה פרק ב הלכה ז)

הפרשת חלה – מצוות הפרשת חלה באה כנחמה לחטא המרגלים – שלמרות שנענש הדור באי כניסתו לארץ ישראל, מיד הכתוב מנחמו ומודיעו שבנים עתידים להיכנס לארץ ולהפריש בה חלה. באמת, הפרשת חלה הראשונה שנעשתה הייתה בהקדשת שלל יריחו על ידי יהושע, שראה את הארץ כ"בצק" אחד גדול ממנו הרים חלק לה'.

״וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת״. (במדבר פרק טו פסוק לז)

מה מסמלת מצות הציצית?
״וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת״. (בראשית פרק ג פסוק ז)
יש להבין כל פעם שאנו מתפכחים אנו שמים עלינו או מלבושים רוחניים או מלבושים רגשיים או מלבושים ממשיים. ובגלל חטא אדם הראשון ובעקבות ההתפכחות שלו כל מבנה תרבותי אנושי מסמל את עצמו עם בגד מסויים. הבגד מבטא פרישה של האדם מן הטבע, הוא ביטוי לאנושיותו של האדם, הוא התוספת של האדם לטבע דרכה הוא מחצין את מי שהיה רוצה להיות, את מה שהוא רוצה שיחשבו עליו. קצה הבגד הוא הגבול בין העולם הערכי-אנושי לבין העולם הטבעי, ולכן דווקא בקצה הבגד נמצא פתיל התכלת – המורה על האינסוף הכולל את כל הכוחות כולן (תכלת), ובעזרתו האדם מחפש היכן בגבול שבינו לבין הטבע נמצא הא-לוה. "