פרשת שְּׁמִינִי התשפ"ה

מהמעלה הראשונה אני מברך את בנימין לוק-עזרא, את גיא האס ואת משה גואטה ליום הולדתם, שהקב״ה ימלא את משאלות ויצליחו במעשה ידם.

פרשת שמיני

״פרשת שמיני נפתחת ממש ברגע השיא, הוא חנוכת המשכן, המגיע לאחר הכנות רבות וממושכות. כל הטקס מתואר לפרטי פרטים ולא במקרה. מטרתם של טקסים היא למסד תכנים וערכים, לייצר מסגרת של רגע, של מקום ושל משתתפים ולייצר באמצעותם הפרדה והבדלה בין הרגיל לבין המיוחד, בין הרגע שקדם לו לזה שאחריו, בין המקום לבין יושביו. מטרת הטקס בפרשת שמיני – להבדיל בין הקודש לבין החול, בין האדם לבין הקב״ה, ולאפשר לכל הצדדים השותפים בטקס להבין מה מקומם במבנה החברתי.

הפרשה מתעכבת רבות על האווירה שבטקס זה, יש התכוננות, מסרים מועברים ממשה לאהרון ובניו. בשיאו של הטקס, אחרי הקפדה יתרה על כל השלבים, מתחולל רגע חד פעמי של התגלות אלוקית חגיגית ומהממת שלא מותירה מקום לספקות באשר לדיוק הטקס ולשביעות רצון כולם: ״וַתֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ, אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם״. הרגע החגיגי הזה מתחלף ברגע פחות משמח בו בניו של אהרון, נדב ואביהוא, בפרץ של ספונטניות והתרגשות מכניסים למשכן אש זרה ופועלים בניגוד ברור להוראות ולחוקים: ״וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה–אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם״.

במשך כמעט שנה וחצי אנחנו עוברים התמודדויות לא פשוטות הן בכלל והן בפרט, הכי קשה שעברנו אי פעם. כשאנו חווים אירוע קשה, מצופה מאיתנו להתנהג בהתאם, אך בגבולות המקובל, ההיגיון. ככל שהאירוע צפוי יותר, כך תגדל ההכנה הנפשית להכיל אותו. אך הקשה ביותר הוא להתמודד עם אירוע קשה שבא בהפתעה בשבעה באוקטובר 2023. גם אז סיגלנו לעצמנו כללי תגובות והתנהגות חריגים, אך עדיין על  גבול הסבירות. פרשת ״שמיני״ מלמדת על אהרון הכהן שחווה אסון קשה, כפול – פטירה פתאומית של שני הבנים, והכי חשוב התגובה שלו הייתה מפתיעה ביותר.

כפי שהסברנו בתחילה, בני ישראל בנו משכן יפה, מחומרים יקרי ערך, אמנים רבים השתתפו בעשייה המרשימה, בניצוחם של בצלאל ואהליאב. חנוכת המשכן נקבעה על ידי הקב״ה  לראש חודש ניסן. לקראתה הכין משה רבנו את הכוהנים במשך שבוע ימים לכל סוגי הקרבנות ועבודות המשכן השגרתיות, עבודה שהם, הכוהנים יבצעו יום-יום החל ממחרת חנוכת המשכן. אהרון ובניו צפו בהדגמות הרבות, והנה הגיע היום המיוחל לחנוכת המשכן, לכניסת הכוהנים לעבודתם ולהשראת השכינה. נדב ואביהוא, בניו של אהרון הכהן יזמו "תוספת" לפרטי האירוע, מתוך כוונה חיובית, טובה, והביאו אש זרה מחוץ למשכן להקטיר קטורת על גבי המזבח. 

״וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה-אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם.וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי יְהוָה״. סביר להניח שמיידית, אהרון הכהן  פרץ בבכי מר, אך הבכי נדם כשהוא שמע את דברי ההסבר המנחמים של משה רבינו  אחיו. הוא חשב על האירוע, על נסיבותיו, על ההשלכות שלו והגיע להחלטה שצריך להצדיק את הדין, את האסון הקשה שנגזר עליו: ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן״. השתיקה ביטאה אצל אהרון הבנה וקבלה של האסון ומשמעותו עבור האדם, מאירוע זה נבין שמהות ה״השכינה״ היא ודאות הנוכחות האלוקית בעולם, ודאות קרבתה, ודאות ההכרה שהעולם אינו תוצר המקרה אלא יסודו מרצון עליון – ודאות ממשית זו תלויה בהתנהלות המוסרית של האדם. שבת היא מלזעוק ורפואה שלמה קרובה לבוא״.