פרשת פְקוּדֵי התשפ"ד

״ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם, במהרה בימינו ונאמר אמן״

לפני שנתחיל בתהליך אני רוצה לברך את ידידי ויריבי, מר אליהו אמיתי, ולברך אותו ואת טלי אשתו ואת נער הבר מצווה נדב אמיתי שהשבת מתקיימת הבר מצווה שלו, עלה והצלח בכל אשר תפנה.

לפני שישה חודשים לקחנו על עצמנו בשיתוף אנשים יקרים לבנות הגנה רוחנית בבניית השכבה השישית אשר נפגעה משברי האדם והצליחה למגר את החלק הארי מאנרגיות הרצון  למגר את עם ישראל היושבים בארץ ישראל, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

אני רוצה להודות לכל מי שעשה איתי את התהליך המדהים הכואב והמועיל. שהקב״ה ישלם לכם משכורתכם מלמעלה, וכל מה שתצטרכו הקב״ה יעזור לכם עם המאמצים שתשקיעו כדי להגיע ליעדכם. אנחנו מסיימים החודש את התהליך שהחל בכ״א בתשרי באוקטובר ונכנסים לתהליך אחר בראש חודש ניסן.

במעלה הראשונה אני מברך את כוחות הביטחון שעושים ימים כלילות כדי שהשקט יחזור לארצנו הקדושה.

במעלה השניה אני מברך את עמותת חוסן ישראלי –  הכוח הפנימי – עמותת עולם חסד ואת כל האנשים שביקשו להיות בגוף האזוטרי – נסתרים. 

במעלה השלישית אני מברך את עדן חמואל שבתאי על עוז רוחה לבחור להשאר כאן איתנו למרות כל מה שחוותה, אז עדן יום רביעי את חוגגת את יום הולדתך מזל טוב ענק מכולנו.

במעלה הרביעית אנו מקדמים בברכה ושולחים הרבה אנרגיה לאביתר שבתאי שניפגש ביום שלו בתאריך יום רביעי בערב יא באדר ב.

מהמעלה החמישית אנו מקדמים בברכה ושולחים הרבה כוח של השפעה לאבי סספורטס שנפגש עימו בתאריך יום חמישי בערב יב באדר ב.

מהמעלה השישית אני מברך את טוביה לביא שיעלה ויצליח בזכות כל תהליך הזיכוך שעשה עם עצמו ועם הסביבה שלו במסע המרתק בהלוויות של הנופלים והנרצחים בארץ ישראל.

מהמעלה השביעית אני מברך את ריני פלג ואת גיא פלג שלקחו על עצמם את כל הסדר של הנופלים נרצחים פצועים ושבויים והביאו לי כל יום במשך שישה חודשים הקב״ה ישלם לכם שכרכם מלמעלה.  

״וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.״

הלוחמים והאזרחים שנפלו השבוע:
רס״ן עמישר בן דוד ז״ל, 43, עלי, מפקד עוצבת הקומנדו, נפל בקרב ברצועת עזה.
רס״ל מיכאל גל ז״ל, 29, ירושלים, לוחם בגדוד 450 ביסל״ח, נפל בקרב ברצועת עזה.
סמ״ר איתי חן ז״ל, 19, נתניה, לוחם שריון בגדוד 77, נפל בקרב ב-7.10, גופתו מוחזקת בעזה.
רב נגד אורי מויאל ז״ל, 51,דימונה,נרצח בפיגוע בבית קמה.

פרשת פקודי

״פרשת פקודי – סוגרת את תיאור בניית המשכן, המשתרע על פני חמש פרשיות  בתורה.

מה בין ציווי לבין עשיה  

הפרשה נפתחת במפקד של כלי המשכן, אזכור שמם של אלו האחראים על עיצוב המשכן, תיאור הפעולות הנדרשות ליצירת הכלים ומדגישה שהכלים צריכים להיעשות בדיוק לפי ההנחיות שנתן משה רבינו ועל-פי הציווי של הקב״ה. כתום חודשים של מלאכת בנייה גדולה ומורכבת, תוך כדי חנייה בלב המדבר, השלימו בני ישראל את ההוראות המפורטות לבניית המשכן מפיו של הקב״ה, ופנו לחנוך את המקדש הארעי שעתיד ללוות אותם בכל מסעותיהם במדבר.

כל מלאכה שנעשתה במשכן חיכתה לרגע בו השכינה תשרה במשכן (המרכז הרוחני שילווה אותם במדבר), והנה הגיע הרגע הגדול כשהקב״ה יורד ומכסה את כל המשכן: ״וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן״.

שלוש פעמים שבה התורה ומדגישה את זה שבני ישראל לא שינו שום פרט מן ההוראות המפורטות שניתנו מפיו של הקב״ה. משה רבינו, שכה התפעל מעובדה זו, בירך אותם ברכה מיוחדת. 

שאלה? מדוע משה רבינו כה התרגש מכך שבני ישראל עשו בדיוק כפי שנצטוו? מדוע התורה רואה צורך להדגיש זאת? הלא לכאורה זהו דבר מובן מאליו, לקיים את ההוראות בדיוק כפי שניתנו מפיו של הקב״ה, במיוחד בדבר כה נשגב כמלאכת המשכן?

התשובה לכך נעוצה בטבע האנושי. ישנו קושי גדול עלינו כבני אדם לבצע את הדברים בדיוק כפי שנאמר לנו. אנחנו אוהבים לעשות ״הכל בערך״ כמו שאמרו לנו. זאת מדוע? מכיוון שאם אנו מבצעים את הדברים בדיוק כפי שנאמר לנו, אנחנו כביכול מבטלים את האמירה העצמית שלנו ואת האישיות שלנו בפני ההוראות שניתנו לנו. אנו הרי גם רוצים להרגיש חלק מהסיפור. זאת הסיבה שאנו אוהבים לעשות דברים ״בערך״, אך לא בדיוק.

בבניית המשכן, א-לוקים ביקש שבני ישראל יעקבו בדיוק אחר ההוראות, ובאמת בני ישראל עשו כך. הם הוציאו את עצמם מן המשוואה וקיימו את רצונו של הקב״ה כפי שהוא, ועל כך מגיע להם שבח גדול.

אולם בדגש זה של התורה טמון קושי גדול: בדרך כלל, בכל מה שקשור לקדושה ולרוחניות, אנו חשים צורך גדול עוד יותר להביא את האמירה העצמית שלנו. אנו עשויים לחוש את הרוח מפעמת בקרבנו ומורה לנו כיצד עלינו לפעול. אנו רוצים להיות מחוברים, ולהרגיש חלק מן האקט הרוחני. כאשר עם ישראל מגיע לבנות את המשכן, הקב״ה מבקש מאיתנו להוציא את עצמנו מן התמונה, ולעשות בדיוק כמו שהוא ציווה. להפוך את הרצון של הקב״ה לרצוננו שלנו. 

הפתרון הוא התמדה נטולת קונפליקט תכונה זאת יכולה להביא אותנו ליצור שינוי בתבנית  החַיּוּת שאיתה אנו מתנהלים בתוך המציאות היום יומית.  

ספר שמות נחלק לשלושה נושאים מרכזיים: 

הנושא הראשון הוא יציאת מצרים, שעיקרו הוא הגלות והעבדות בפרך, הקב״ה הוציא אותנו ממצרים על ידי עשר המכות, קרע לנו את הים, נתן לנו את התורה וגם סיפק אוכל ומים לאורך המסע. כמה שפע הורעף עלינו.

הנושא השני הוא האירועים סביב הר סיני, שבמרכזם האירוע המשמעותי של ״מעמד הר סיני, קבלת התורה, עשרת הדיברות וחטא העגל.

הנושא השלישי הוא המשכן? הציווי מפורט על בניית המשכן, יצירת כלי המשכן המורכבים, אריגת בגדי כהונה, ולבסוף הביצוע המדויק.

האם קיים קשר בין שלושה נושאים מרכזיים אלו? האם מדובר בתהליך הדרגתי כלשהו המוביל לעבר יעד מוגדר? ננסה לברר זאת באמצעות שימת לב ללשונות המדויקים של התורה המכוונים אותנו להבנה מעמיקה של היעד שעודנו רלוונטי לכל אחד ואחת גם בימינו.

עשר המכות שניתנו על ראשם של המצריים המשעבדים קודם יציאת מצרים, נועדו לחנך את העם המצרי לידיעת ה', להכרה כי לא האדם הוא הריבון שבכוחו לשעבד את זולתו, כי אם הקב״ה הוא הריבון שכל בני האדם שווים לפניו.

אך לא המצריים בלבד היוו כתובת להכרה זו אלא גם עם ישראל. כך הבהיר הקב״ה למשה רבינו טרם שהחלו עשר המכות: ״אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם וְהִצַּלְתִּי  וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם״ האם עם ישראל הפנים ידיעה זו? נראה כי למרות האירועים המטלטלים, הפנמה דורשת תהליך ארוך יותר. לכן, כאשר נתקל העם בקשיים על שפת ים סוף, בצימאון המדברי, ולאחר מכן כשכלתה הצידה בדרך, מתלונן העם על משה ואהרון ומבקש לשוב למצרים. 

המענה שניתן להם במצרים ובמדבר היה בעל מטרה מוצהרת: ״וִידַעְתֶּם, כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״-״וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם״. 

כאן אנו נתקלים בקושי שמלווה כל אדם באשר הוא – לכל אדם שנצרב (האירוע הטראומטי מתקיים בתוכו הן ברמה הסביבתית והן ברמה הרגשית והן ברמה המחשבתית שאת כל הרמות הכוח המדמה שולט בהם דרך הזיכרון) ולכל עם שנצרב, יהיה מאוד קשה לעשות מהפך חשיבתי ומהפך תרבותי שעליו אנו מדברים בספר שמות, והכוונה לעם ישראל היוצא ממצרים. לשם כך דרושה עבודה יומיומית ותמידית, כזו שאינה יוצרת סערת רגשות עוצמתית אך מקדמת את האדם צעד אחר צעד ויוצרת שינוי עמוק ואמיתי בנפשו. את זה אני מקשר למשכן, שם יש התמדה ועבודה קבועה שאינה משתנה, סדר מופתי, דיוק עד לפרטים הקטנים  ביותר, וזה מה שיכול לקרב את העם אל היעד: וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים-וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״.  

לסיכום, כולנו מפחדים לחלום כי בתוכנו יש פחד בין דורי המקנן בתוכנו ומזהיר אותנו שכל חלום וכל תכנון שאנו רוצים להגשים כרוך בקושי שאנו לא מכירים. חשוב להבין את היצירתיות אשר כרוכה באי־ודאות, במידה של הסתכנות. הדברים נכונים לכל דבר כמעט שאנו עושים.

אפשר לראות את זה דרך דור המדבר, למרות הניסים שעשה הקב״ה לעם ישראל ששינו את סדר העולם – הראשון זאת קריעת ים סוף, שהביאה לידי התפעלות מרוממת ושירה מפעימה, השני זה מעמד הר סיני שהביא את עם ישראל לייראה, להבעת רצון כנה לקבל עול מלכות שמים. עד כאן הכל בסדר אבל כדי שידיעת הקב״ה תתקבע בלבבות עם ישראל, ראינו שכל הניסים בשעת האמת לא הוכיחו את עצמם ונעשה חטא העגל ועוד חטאים אחרים. כדי להבריא מהטראומה שנצרבה בתוכנו דרושה עבודה קבועה ועקבית, כזו המתקיימת במשכן.

אולי כדאי לזכור רוב הפעילויות המרגשות, הנובעת מאירוע משמעותי, דועכות ואינן מותירות רושם לאורך זמן; אך עשייה עקבית ומתמדת – יש בכוחה ליצור שינוי אמיתי בחייו של האדם.״