פרשת נָשׂא התשפ"ד

לנעמה, אגם, דניאלה, קרינה ולירי.

מהמעלה הראשונה אנחנו מקבלים בברכה את ארבעת החטופים וזוכרים את פקד ארנון זמורה זכרון צדיק לברכה שמסר את נפשו כדי להוציא את החטופים, יהי זכרו ברוך.

מהמעלה השניה אנחנו מברכים את  חיילי צה"ל וכלל כוחות הביטחון, העושים ימים כלילות כדי שהשקט יחזור לארצנו, שהקדוש ברוך הוא ישמור אותם מכל צרה וצוקה וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם ויקיים בהם את הברכה שכתובה בפרשה: ״יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ- יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ-יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם-וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.״ 

״ספר במדבר מלמד אותנו שבכל סיטואציה בה אנו רוצים לעשות נצטרך להשתמש בפרט ובכלל. כל זה מתבצע תוך כדי תנועה מהכלל לפרט ומהפרט לכלל, כשאנו מכניסים כבר לתוכנית את מה שכבר למדנו, פעולה שמביאה לתכלית, נצטרך לעשות זאת בשלושה שלבים: השלב הראשון הוא המקור – פרידה: יציאה סמלית מן המצב הישן מהמוכר והידוע. השלב האחרון הוא המטרה – השתלבות: כניסה מחודשת לַחֶברה בזהות החדשה. בין שניהם יש את השלב המכריע, המעבר עצמו, בו האדם כבר השיל את זהותו הישנה אך טרם עטה את זו החדשה. זהו שלב של לידה מחודשת, שלב של תמורה, שלב של הימצאות במין שטח הפקר בין הישן לחדש. 

את החוויה הזו  מסמל בבירור המדבר, שהוא המרחב התודעתי בין הפרידה מהמצב הישן המוכר והידוע, למצב של השתלבות, שעוזרת לנו להיכנס לסביבה שלנו בזהות חדשה שמאמצת את ההווה ודוחה את העבר הטראומטי שלא מאפשר תנועה במרחב המציאותי. 

פרשת נשא נוגעת תחילה בפרט – בבעיותיו של היחיד, למרות שבדרך כלל אנו חווים את התורה כאשר הכלל קודם לפרט, אבל במצבי משבר יש להתחיל בפרט דווקא. אי אפשר להתקשר לענייני הכלל כל עוד נפש הפרט מסובכת.

יש פסוק בתורה שמסכם את כל מה שאנו כותב במאמר זה: ״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת״.

ישנם שישה סוגי מחלות פוטנציאליות שהתורה קושרת אותם לתהליכים מוסריים-ערכיים שמתממשים-מתלבשים בתוך העצמי של האדם, התורה מסבירה כיצד להשתחרר מהמחלות האלו על ידי שילוח האדם מחוץ למחנות. הראשון מכונה מחנה השכינה-טהרה רוחנית, השני מכונה מחנה לוי-טהרה שכלית, השלישי מכונה מחנה ישראל-טהרה רגשית. התורה מגדירה אפיון תהליכי לכל מבנה ביחס למוקד הקודש-המשכן. 

לאחר שאורגנו השבטים מסביב למקדש, נוצרו שלוש מחנות, הראשון מחנה שכינה, השני מחנה לוי השלישי מחנה ישראל. ישנן פעמים שבגלל מצוקות רוחניות או רגשיות אדם מתקרב יתר על המידה למקדש ללא כלים, ללא הכנה נפשית. אותה הצמדות עשויה לסבך את האדם בשל טומאתו הפרטית. העצה היא להרחיקו על מנת שיוכל לבנות את זהותו מחדש בתנאים שאינם דורשים ממנו התמודדות ישירה עם דרישות הקודש כפי שהתורה ממליצה לנו: ״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ״ כל זה נובע מריבוי ישיבה עם הצד השלילי של החברה שמביאה את האדם לחטא בלשונו ולדבר לשון הרע. אדם זה נכנס להתבודדות מחוץ לשלושת המחנות כדי להחזיר את העצמי שלו, להיטהר ולשוב מהפרט לכלל.

הַזָב – לעומתו, אין טומאתו רצונית, אבל משפילה אותו בהזכירה את חולשתו האנושית. הוא משולח מחוץ למחנה לוויה, התובע טהרה שכלית שאינו יכול לעמוד בה. 

ואילו הטמא לנפש, הנוגע במת, אינו נפגע בשכלו או במוסריותו, אלא שפגישתו עם המוות משייכת אותו אל עולם של בדיעבד, שבו המוות אפשרי, בשל חטאת האדם המקורית. לכן מנוע הוא מלהכנס למחנה שכינה בלבד, השייך לנצח ולא למוות.

מכאן ואילך מפרטת התורה את המקרה ההפוך. יש לפעמים, שעצם ריחוק האדם מן הקודש הוא זה שגרם לקלקול אצל האדם, עד כדי שהוא בא לידי זלזול בממון חברו, בדומה לאדם שיש לו נגע צרעת בגלל שדיבר לשון הרע על חברו. הפתרון הוא להביאו אל המקדש, להתבונן בעצמי שלו תוך שהוא נמצא בתוך אוהל מועד הקודש ולהפנים שהפגיעה בממון היא גם פגיעה בקודש.

לפעמים היחס בין אדם לחברו מסובך יותר, כשמדובר בחיי הזוג, שלום הבית חייב להיבנות על יסוד ההבנה כפי שרבי עקיבא מסביר לנו: ״איש ואשה, זכו שכינה ביניהן״. איש ואישה נפגשים, בתים ועולמות שונים, תרבויות שונות, מנהגים אחרים, מנסים לברוא בנין חדש. למרות השוני והפערים החברתיים שמהם מגיעים בני הזוג מרגישים שזכו והם לא באמת ראויים לכל הטוב הזה ובכל זאת שפע הזוגיות חי בתוכם. הם מבינים שזו זכות לחיות עם בן הזוג. הרגשת הכרת הטוב היא סוג של השראת השכינה.

ולצערי ממשיך רבי עקיבא ואומר ״לא זכו אש אוכלתן״. אותה זוגיות ממש פותחת צריבות-פצעים בתוך העצמי הקשורים לעבר ולא מאפשרים התפתחות והעצמה זוגית, וחסרים את מבנה ״זכו שכינה ביניהן״, ואז נהרסת כל הזוגיות. על כן יש להביא את הזוג אל המקדש על מנת להשיב את שלום הבית.

ברכת כהנים
בטיפולים המרובים בנפש הפרט ישנה סכנה של התמקדות יתרה ביחיד, כתופעת לוואי. על כן באה ברכת כהנים כדי לאחד את כל בית ישראל בברכת השראת השכינה על הכלל כולו: ״יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ-יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ-יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם-וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.״