את המאמר אני מקדיש לאיש החסד ירון רוזיאק, שחוגג את יום ההולדת שלו, אני מברך אותו בהצלחה עד בלי די.

במעלה השניה אני מברך את הצדקת חנה בת אסתר זכרונה לברכה, שהשבת פקידת חודשה, אמא של סימונה לביא. 

במעלה השלישית אני מברך את יהלי תבל ושולח לך הרבה כוח לעבור את המשבר בהצלחה גדולה.

כמדי שנה, ישנה קבוצה שחוגגת לי יום הולדת כשכולנו נוסעים למדבר ונהנים. אז הגיע יום ההולדת שלי בדיליי של כמה שבועות, וליום ההולדת של חברי ירון רוזיאק, תכננו לצאת לטיול כמדי שנה למדבר. אז אומר ארי, הבן של גיא עטיה האהוב, לאביו, למה לא תסעו לחלוצה? כמובן שמקשיבים לו, וביום הראשון נסענו לעוטף עזה, לנתיב העשרה, לרעים ולנובה. כשהגענו לבארי שמענו מפי איש הצללים על כל מה שחווה בבארי ואת מסעות החילוץ מהמקום וזה הותיר בי רושם עז ובריא. אז לכל הקבוצה – לגיא עטיה, לטל חסן המומחה לשידוכים, לאליעז חליווה, לעמרי, לירן, לאיש הצללים, לגיא פלג, לתומר, לדודי, לאביב, לטוביה לביא, לברי מכלוף, לאליהו אמיתי, ליואב, לאפי חכם, לאילן מזרחי האהוב, לרונן מזרחי, לצחי מזרחי, לדניאל, למושיקו, למושיק לוי, לאריה סוסלי, לאילן יעקובוביץ, לניר, לאופיר, לאילן, לאיתן רובינוב, לקובי בנג'ו, לקובי המדריך האגדי וצוותו, כפיר ועאמר, שמלווים אותנו כל טיול ביד רמה – שתדעו שאני מאוד מאוד נהנתי, ואני מברך אתכם בהצלחה רבה, כל אחד בתחומו ובעיסוקו, אז גם אם לפעמים אתם רואים אותי אבוד בסיטואציות כאלו, דעו שזה חלק מההתפתחות שלי.   

פרשת משפטים

״פרשת משפטים מגיעה מיד אחרי מעמד הר-סיני ומתן-תורה, אין כמותה פרשה בה תלויים גופי הלכות, ובראש וראשונה תלוי בה הדבר אשר היהדות  עומדת עליו, הוי אומר הקשר בין התורה-שבכתב לבין התורה שבעל-פה, אותה חי עם-ישראל דורות על דורות עד עצם היום הזה.

חווית מעמד הר סיני, והחוקים האנושיים שנבנו בפרשת משפטים, יש בהם חיבור מדהים ויש בהם ניגוד מדהים, אלו פרשות המציגות שני מצבי צבירה רוחניים ונפשיים המנוגדים זה לזה בתכלית הניגוד. פרשת מתן תורה היא שיאו של סיפור ההתגלות החד פעמית, ואילו המשפטים והדינים הם המחויבות היומיומית לבנייתה של חברת אנוש טובה, חומלת וצודקת זהו הניגוד בין הריגוש לשגרה, בין יוצא הדופן לרגיל ליומיומי.

בתוך הפרשה נמצא המערך הגדול של המשפט האזרחי והמשפט הפלילי בישראל, שרובם עוסקים בסדר הדין הכללי של תורת ישראל. מערכים שלמים של ארגון חברתי כגון דיני אלימות, מגבלות של הנחות והשעבוד, דיני אבידה, רכושו של האדם ואחריותו, היחסים בין האזרח לממשל, הליכות עדים והלכות עדויות ועוד אוסף מרשים של תשתיות שהפך ברבות השנים למערכת החוק והסדר של העם היהודי. למרות שהדינים מנוסחים בצורה קצרה, יישום הדינים מחייב פירוט, ואת פירוט זה ניתן למצוא בתורה שבעל-פה, בצורת עשרות מסכתות במשנה ובעקבותיה בגמרא, המרחיבות את הפסוקים הקצרים והחתוכים שנמצאים בפרשה שלנו (כמעט כל פסוק בפרשה זכה לתילי תילים של הלכות משלו), ומה שנמסר לידינו כתוב איננו ממצה את העניין אלא יש ללומדו, ויש גם להוסיף ללמדו תמיד. 

עַבְדוּת 

מתוך הפרשה בחרתי להתמקד בנושא שנוגע בנו במישרין ובעקיפין. נאמר בפרשה :״כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם״.

עם ישראל, בצאתם משעבוד מצרים ועל ידי בחינת אופי התלונות ויעדיהן, ראינו, שהוא  מתקשה להתנתק מעברו, וכל אימת שהוא נתקל במצוקה הוא מפנה את פניו באינסטינקט בלתי נשלט לאחור ל׳המוכר והידוע והבטוח׳, כפי שנאמר בתורה: ״וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״, והאי רצון להתנתק מהעבר שלהם השאיר אותם בבסיס ההישרדותי שלו. לכן דיני עבד עברי, נאמרים לדור של עבדים, שאינו מצליח לצאת ממנטליות שנלווית למעמד זה. הרצון החוזר ונשנה בתלונותיהם לחזור למצרים נובע מהפחד של לקיחת אחריות. ממילא, כל קושי שנקרה בדרכם במסע מוביל אותם ליאוש ולרצון לשוב על עקבותיהם. למעשה, החירות שנכפתה על העם מאיימת על תחושת הביטחון שלו. יוצאי מצרים מעדיפים את התלות הכלכלית, הפסיביות והכניעה המוכרות על פני לקיחת אחריות על ניהול חייהם.

רק לאחר מתן תורה נולד בהם הרצון החדש לשחרר את האחיזה בעבר ולהתקדם לעבר היעד החדש שהוא ארץ ישראל עליה נאמר בתורה: ״אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ״. ברגע שהעם התחיל לשחרר את האחיזה מעברו ולדבוק בקיים, הגיע הזמן לשדרג את מערכת הערכים שלו. לאור זאת, פרשת עבד עברי מנסה להלחם בנטיית הדור, ומבהירה את יחסה המסויג למציאות של עבדות באמצעות פריסה נרחבת של אפשרויות היציאה המשפטיות בכל שלב ומצב של חיי העבד. כאן באה התורה ומבהירה כללים הנוגעים לעסקים אלו: התורה מעודדת לצמצום פערים ולדאגה חוקית של החזק לחלש. במסגרת זו מתווים דינים שתכליתם הוא סיוע לחלש ודאגה למחסורו: יש צורך בהפרשת תרומות ומעשרות, יש לדאוג לפרנסתם של העניים, יש לסייע ללווים לסגור את חובותיהם, ובמקרה של אדם שנמכר לעבדות ישנן הנחיות לאדון כיצד עליו לנהוג בו באופן שיוכל בעת שחרורו להשתקם ולבנות את מעמדו מחדש. 

לסיכום, עבד עברי הוא ביטוי בתדמית האדם כלפי עצמו וכלפי סביבתו. סבל עבדות מצרים טשטש את זהותו האישית של האדם ואת ביטחונו ביכולת שלו לנהל את חייו ולקחת אחריות על עתידו. במצב כזה, העבדות נראתה כפתרון שיושיע את האדם מדאגה לפרנסתו ולעתידו, והעבד שם את כל יהבו בשרירות ליבו של אדונו. התורה נלחמת במנטליות הכנועה, ומנסה לצמצם למינימום את המצבים המצדיקים עבדות ואת משך תקופתה. על כן, פרשה זו מציינת כי הזכות היחידה של העבד היא היציאה מבית אדונו משהשלים את מכסת עבדותו.

ועכשיו אפשר להסתכל על הפסוק מזוית אחרת ולהבין שחוק זה ממיר באחת את העבדות ממעמד מוּלד למצב זמני; מ״מי אתה״ ל״מה אתה עושה לעת עתה״. העבדות, הזיכרון המריר מימי מצרים, אינה יכולה להתבטל בן לילה. ולכן הדין הפותח את פרשת משפטים הוא הצעד הראשון במסע הארוך הזה.

‏ונסיים את המאמר עם דברי בעל ״קצות החושן״, הרב אריה לייב הלר, שהוא פירוש מאוחר מאוד לשולחן ערוך, והוא יסוד לפסיקה רבנית עד ימינו באותו עולם שעדיין קיימת בו פסיקה רבנית בדיני ממונות. הוא עומד על כך שניתן למורי הוראה בעולמה של ההלכה לפסוק בהתאם להבנתם את התורה, שעל מנת כן ניתנה לנו התורה שנשתמש בה לפי הבנתנו. והוא אומר: והדברים האלה הם כבדי-משקל ביותר – שלא ייתכן כלל שהלכה למעשה תהיה ניתנת ממש מפי הגבור, מפי הקב״ה, ושאנחנו נהיה קשורים בה ככתבה וכלשונה, ״כי אילו היה הכל בכתב מיד ה' עלינו להשכיל, אנחנו כמו זר נחשבנו. כי מה לשכל האנושי להבין בתורת ה״? אבל תורה-שבעל-פה משלנו היא, ולכן אנחנו מבינים אותה, אנחנו יכולים לעסוק בה, אנחנו יכולים לטפל בה, אנחנו יכולים לפתח אותה, באמצעות הלכות, קבלה, חסידות, מנהגים, כל סוגי הטיפול המבטאים את האדם ועוזרים לו לבנות מערכת מידות וערכים שמתאימה את עצמה לכלל ולפרט, ועוד, כל זה הוא תחום ענינה הספציפי של התורה שבעל-פה הכוללנית, מתוך מגמה לקיים את תורת ה'.‏ וניתנה לנו הסמכות לעשות את הדבר, ולא סמכות בלבד אלא חובה עלינו לעשותו. אין כלל תורת ה' בידי עם ישראל אם אין עוסקים בה בהתאם להבנה האנושית על בסיס הרצון לקיים את התורה הזאת.״