פרשת מְצֹרָע התשפ"ד

לפני שישה חודשים, קהילת עולם חסד, הכוח הפנימי וחוסן ישראלי לקחו על עצמם להיות חלק נכבד בתיקון השכבה השישית – עָנָן גָּדוֹל אשר נפגעה משברי האדם, ועל זה אנו אומרים בהגדה של פסח ״וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם״. אנחנו מסיימים את התהליך המדהים שהחל מכ״א בתשרי שביעי באוקטובר ועד כ״ט באדר ב׳ – השמיני באפריל, בָּרוּךְ הוּא אֱלהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת. 

בראש חודש ניסן נכנסנו לתהליך של בניית השכבה החמישית – רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן. 

במעלה הראשונה אנו מברכים את כוחות הביטחון שעושים ימים כלילות כדי שהשקט יחזור לארצנו הקדושה.

מהמעלה השניה אנו מברכים את טייסנו וחיילנו הנמצאים כעת בנכר, שהקב״ה יצליח את משימתם וישובו לארץ כפי שכתוב בתהילים: ״וַיַּדְרִיכֵם-בְּדֶרֶךְ-יְשָׁרָה-לָלֶכֶת,-אֶל-עִיר מוֹשָׁב״ – ״שׁוּבוּ לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי מַחֲנַיִם יוֹם זֶה זְכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם בּוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים אֲנִי פּוֹתֵחַ״.

ממעלה שלישית אני מברך את כל התורמים והתורמות – שוש תמיר, אילן מזרחי, גיא עטיה, תומס, ירון רוזיאק ומשה בן ששון. שהקב״ה יתן לכם את כוח ההשפעה שתעלו מעלה מעלה. אני מברך את כל השליחים שלקחו חלק במסע המדהים של קִמְחָא דְפִסְחָא (בארמית: קמח לפסח) ועזרו בחלוקה בכל רחבי הארץ. טוביה לביא, ספיר ועוד. אנחנו מברכים את יפית מכלוף ושולחים לה רפואה שלמה שתחזור אלינו היום בזכות בעלה ברי מכלוף שלקח עליו את עול החלוקה וחילק את הכספים לכל האנשים הזקוקים ל קִמְחָא דְפִסְחָא. 

מהמעלה הרביעית אני מברך את כל אלו שנכנסו למסע המרתק שמסתיים בתאריך י״ב בסיון שהקב״ה וכוחות ההשפעה שיורדים יעזרו למגר מתוכם את הפחד ואת רגשי האשמה.

פרשת מצורע בסימן מוציא שם רע

״השבת אנו קוראים את פרשת מצורע. בפרשה זו התורה מפרטת את הדינים העוסקים בהבחנה בין מצבים של טהרה ובין מצבים של טומאה, כהמשך למה שכבר נאמר בנושא עד כה בספר ויקרא. מפרשה לפרשה ניתן לזהות מהלך הדרגתי של הרחבת חוקי הטהרה:

בפרשת צו אנו רואים איך התורה מרחיקה את הכהנים מכל מצב העלול להביא לידי טומאה.
התהליך ממשיך בפרשת שמיני, שם מתקיימים כללי הדינים הקשורים למאכלים.
זה ממשיך בפרשת תזריע הדנה בדיני טומאה בגוף האדם.
פרשת מצורע דנה במחלת הצרעת אשר טומאתה יכולה לפגוע גם בבגדים ואף בבתי המגורים.
לבסוף, בפרשות הבאות, הדינים הקשורים לטומאה היסודית הבאה במגע עם המוות.

התבוננות בתהליך זה מראה שמהות הטומאה מתגלה דווקא במהלך המאמץ להתעלות אל הקדושה, כפי שחז״ל מסבירים במסכת סוכה: ״כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ – יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ״.

דיני המצורע וטהרתו זכו בתורה להתייחסות ארוכה במיוחד והדבר מעורר תמיהה. במבט ראשון, הצרעת אינה יותר ממחלה ביולוגית ואינה שונה משאר פגעי הגוף. אם כך, מדוע גזרה התורה טומאה דווקא על מחלה זו ולא על שאר המחלות? זאת ועוד, לאחר שכבר נגזר על המצורע להיות טמא לנפש האדם ולמקדש, מדוע דרכי טהרתו כה מסובכים (כגון הסגר – שילוח, טיהור – התבוננות פנימית המביאה את התודעה לריפוי המחלה), ביחס לשאר הטומאות שתהליך ההיטהרות מהן ברורות ויחסית פשוטות?

חז״ל מסבירים שהמהות של מחלת הצרעת נגרמת בתחילה בגלל הליך רוחני ולאחר מכן מתקיים בגוף הליך ביולוגי. המצורע הוא ביסודו מוציא שם רע או דובר לשון הרע. צרעת היא עונש על הנזק החברתי שגרם, שההשגחה הא-להית, באמצעות הצרעת, שולחת אותו לעבור מסע של טיהור רוחני לצד רפואה ביולוגית. המפגש עם הכהן.

הצרעת, או כל נגע אחר, היא אחת המחלות הדוחות ביותר מבחינה חברתית. הפגיעה בעורו של החולה, במראהו החיצוני, אף אם אין היא מדבקת, גורמת באופן טבעי לדחייה מצד הסובבים ולהרחקת המנוגע ממעגלים חברתיים שונים. לא לחינם הפך הכינוי ״מצורע״ לשם קוד לאנשים מורחקים. האדם המנוגע מוצא עצמו בעל כורחו בודד ומנודה. הישיבה בדד מחוץ למחנה והחזרה אליו לאחר הטהרה, נועדו להטמיע באדם תובנות ביחס לתפקידו החברתי והרהורים אודות החטא בו חטא.

חלק מריפוי אדם מצורע כרוך בלקחת הפסקה מ-mainstream של החיים ולהתחיל להתבונן במעשיו. כך, לאחר ההתבוננות והריפוי של המחלה, אדם זה חוזר לאחוז בחיים מנקודת מבט חדשה. 

ברוכים הבאים למהות השבת הגדול

השבת שלפני חג הפסח נקראת שבת הגדול, שם החל תהליך יציאת בני ישראל מעבדות לחירות. ישנם שני טעמים לשבת הגדול, הראשונה מגיעה מספר שמות, פרשת בוא: ״דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת-שֶׂה לַבָּיִת״.

ה״שה-טלה״ באמונתם של המצרים הוא כוח אלילי ושליטתו בתחילת האביב. ברגע שבני ישראל התמודדו עם אותו כוח אלילי שגרם להם לחשוב שהם עבדים ואין להם את היכולת לקחת אחריות על מעשיהם, והחלו לקחת את אחריות על חייהם בעזרתו של הקב״ה, החל ניצוץ המהפך. 

לשבת שלפני יציאת בני ישראל ממצרים, שנקראת שבת הגדול, יש כוח לשחרר אותנו מהכוח האלילי. בשבת זו אנו מתחברים לכוח ההשפעה של הזיכרון ומשחררים מאיתנו את הכוחות שלא מאפשרים לנו תנועה במציאות היום יומית.

הטעם השני מגיע מההפטרה בספר מלאכי: ״הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא-לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם״. תנאי מוקדם לגאולה כוללת הוא שעל עם ישראל ושאר אומות העולם לשחרר את ההנהגה של אלוהי הנכר ולאמץ את ההנהגה של הקב״ה. 

לסיכום, בכל שנה, בשבת הגדול שהוא השבת האחרונה בשנה המקראית, יש לנו הזדמנות חוזרת להתחבר לכוח ההשפעה שיורד בשבת זו כדי להשתחרר מהתודעה המגבילה אותנו ואומרת לנו שאנחנו לא שולטים בגורלנו ולהתחיל להאמין ביכולות הנשמה שהקב״ה נטע בתוכנו. על זה נאמר בתפילה: ״בָּרוּךְ הוּא אֱלהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבודו, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּועִים, וְנָתַן לָנוּ תּורַת אֱמֶת, וְחַיֵּי עולָם נָטַע בְּתוכֵנוּ״.