פרשת כִּי תֵצֵא התשפ"ד

מהמעלה הראשונה אנחנו מברכים את חיילי צה"ל וכלל כוחות הביטחון, העושים לֵילוֹת כַּיָּמִים כדי שהשקט יחזור לארצנו, שהקדוש ברוך הוא ישמור אותם מכל צרה וצוקה וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם ויקיים בהם את הברכה שכתובה בפרשה: ״יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ-יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ-יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם-וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.״

מהמעלה השניה אנו מברכים ומחזקים את החטופים-חטופות-שבויים ושבויות הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְנֹאמַר אָמֵן.

מהמעלה השלישית אנו מברכים  את ד״ר עדי ואלירן גולני ואת הסבתא דליה להולדת הבן-נכד, שתרוו ממנו נחת.  

מתוך הפרשה אנו שולחים אורות ריפוי לצדיק רפאל עטיה, לגדעון קליימן ונועם כהן.

פרשת כי תצא  

פרשת כי תצא היא חלק מנאום המצוות של ספר דברים המכין את עם ישראל לקראת ההתיישבות וההגעה לארץ, וסיום המסע במדבר. הפרשה עוסקת במערכות יחסים בין איש לאישה, בין הורים לילדים, בין מעסיקים למועסקים, בין משאילים לשואלים. זו הפרשה העמוסה ביותר במצוות בתורה. זהו צומת שנפגשים בו דינים וציוויים מכמה וכמה עולמות תוכן מקראיים. למעלה משבעים מצוות מתוך התרי"ג המפורסמות נמצאות בפרשה. קשה מאוד למצוא סדר הגיוני ושיטתי באוסף וחלקו יומיומי עד כדי שגרתי. מדובר בקובץ שחלקו ערכי ומרומם ואין נושא אחד ספציפי בפרשה. היא מדגימה עד כמה התורה היא תורת חיים, ומדברת על שלל תחומים. 

הקב״ה ברא את העולם ואת האדם ונתן לנו כלי שימושי ומצויין לחיים שלנו – המצוות. המצוות עוזרות לנו לחיות חיים נכונים כלפי שמיים. להיות טובים אדם כלפי חברו, סרים מרע ועושים טוב.

הפרשה נפתחת בשיחה על תאוות ויצרים: ״כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ–וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה״. בכל פעם שאנחנו נמצאים במלחמה, לא משנה אם היא חיצונית או פנימית, החלקים הראשונים שמקבלים ביטוי הם פרץ יצרים שעוברים טרנספורמציה והופכים לתאוות. לתורה יש כמה היבטים, למעט הקדושה הטמונה בתוכה, ישנה חוכמת רחוב פנימית, וכאן התורה בחרה להשתמש בה. במקום לפסול כל אפשרות של מגע, התורה מאפשרת מגע ונותנת ליצרים-תאוות הגדרות ברמה הכי בסיסית של של המוסר. חז״ל מסבירים את האירוע ואומרים "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע".

כלומר חלקים נכבדים בתורה נוגעים במתח הקיים בין היצר ליוצר, הרב קוק אומר בענין זה שכאשר התורה מתירה דבר, בעשותה כן היא מסירה את היצר הרע שאפף אותו, מפני שברגע שהדבר כבר איננו אסור – באופן טבעי הוא פחות מושך, ואז מערכת המוסר נכנסת לפעולה וחוסמת  כל אפשרות של דברים כאלו.

מה כל כך רע בעם העמלקי שהקב״ה מצווה עלינו: ״תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. לֹא תִּשְׁכָּח״. ישנם שני פסוקים בתהילים שמסכמים את כל המבנה של עמלק: ״אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי, לְעֵת זִקְנָה;  כִּכְלוֹת כֹּחִי, אַל-תַּעַזְבֵנִי.כִּי-אָמְרוּ אוֹיְבַי לִי;  וְשֹׁמְרֵי נַפְשִׁי, נוֹעֲצוּ יַחְדָּו.לֵאמֹר, אֱלֹהִים עֲזָבוֹ;  רִדְפוּ וְתִפְשׂוּהוּ, כִּי-אֵין מַצִּיל״. 

כל פעם שאנו רגע לפני סיומם של דברים, אנו מותקפים באנרגיה שמכניסה ספק בכל התהליכים שאנו עושים, ובעקבות זאת אנו מתמלאים באנרגיה של חסר שמחזירה אותנו לתקופת העָבָר. נחזור אחורה לעם ישראל כשהם נמצאים בין חציית ים סוף לקבלת התורה, ממש לפני סיום התהליך, כאשר הגאולה השלמה אמורה הייתה להתרחש, באותו זמן הם מותקפים על ידי העם העמלקי: ״וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם״. 

כיצד תקף אותם עמלק? באמצעות החוסר. כאשר הם נאלצו להתמודד עם חוסר מנטאלי, חוסר שייכות שהביא לחוסר גשמי, חוסר של מים, חוסר של אוכל, אז התחילו התלונות. מה נשתה? מה נאכל? וכל זה אחרי שראו את נס חצית ים סוף. המודעות שלהם נחה – הלכה לישון. מכאן נשליך את הפרשה עלינו, כל פעם שאנו עושים עבודה על תודעת החוסר שלנו, כגון חיסרון במציאת זוגיות, עבודה, פרי בטן-הריון וכו׳, הקב״ה מצווה אותנו :״זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם״. מתוך מודעות זו אנו מפתחים את הסירוב ליפול לתודעת קרבן, ולחיות בתוך מציאות שמקיימת את הפסוק: ״אין שמחה כהתרת הספקות״.

מבנה של עמלק-ספק שמביא אותנו לחסר תוקף אותנו תמיד רגע לפני סיום. תמיד אנחנו נעים על ציר בן שלושה שלבים: השלב הראשון הוא המקור – פרידה: יציאה סמלית מן המצב הישן מהמוכר והידוע. השלב האחרון הוא המטרה – השתלבות: כניסה מחודשת לַחֶברה בזהות החדשה. עד כאן אנחנו איתנים וחזקים בין שניהם יש את השלב המכריע, המעבר עצמו, בו האדם כבר השיל את זהותו הישנה אך טרם עטה את זו החדשה. 

זהו שלב של לידה מחודשת, שלב של תמורה, שלב של הימצאות במין שטח הפקר בין הישן לחדש, וכאן עמלק-ספק תוקף אותנו ולא מאפשר לנו לחוות את המרחב התודעתי שנמצא בין הפרידה מהמצב הישן המוכר והידוע, למצב של השתלבות, שעוזרת לנו להיכנס לסביבה שלנו בזהות חדשה שמאמצת את ההווה ודוחה את העבר הטראומטי שלא מאפשר תנועה במרחב המציאותי. את זה אנו צריכים לתקן ואז שלושת השלבים יביאו אותנו למחוז חפצנו.״