פרשת בְּחֻקֹּתַי התשפ"ד

״לנעמה, אגם, דניאלה, קרינה ולירי.
לחיילי צה"ל ולכוחות הביטחון העושים ימים כלילות כדי שהשקט יחזור לארצנו, שהקדוש ברוך הוא ישמור אותם מכל צרה וצוקה וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם.

ביום רביעי זכיתי לפגוש חייל שהיה בחופשה ונסע למסיבה בנובה, הוא סיפר לי ממקור ראשון את שראו עיניו ברצח ההמוני הכואב והמזעזע. אז לך ולחברך, קחו את הקידודים שאני שם בפרשה והם יעזרו לכם ולכל מי שהמוות תקוע בתודעתו ברמה של אובדן משמעות  החַיּוּת היומיומית.

פרשת בחוקותי

פרשת בְּחֻקֹּתַי היא הפרשה העשירית והאחרונה בספר ויקרא והיא חותמת את המצוות, החוקים, התורות והמשפטים, שהתגלו למשה בהר סיני. היא בעלת חשיבות מרכזית בכל הנוגע למהות הברית, לשמירת הברית ולהפרת הברית, ולהבנת תנאי הברכה והקללה, הקשורים בשמירה מחזורית, נצחית ומקודשת של מעגלי החירות, ההשבתה, השמיטה, השוויון והדרור. והטמעתם במציאות היומיומית שלנו.

תנאי הברכה והקללה, המקבילים לחירות ושעבוד, לניסוח תפיסת עולם דיאלקטית, הקושרת בין העולם המוחשי, הנראה בעין, לעולם המושגי המופשט, הנשמע באוזן. תפיסת עולם דיאלקטית זו מבטיחה את נצחיות מחזורי הבריאה המשתנים, הנראים בעין, המופקדים בידי הבורא, מחזורי הזריחה והשקיעה, עונות השנה, חורף קיץ, אביב וסתיו, החודשים והמזלות, המתנים במחזוריותם הנצחית את הברכה, השובע, הפריון, השגשוג ונצחיות החיים.

אבל כשאנו מגיעים למציאות היומיות אנו נאלצים להיפגש עם הצד האחר של המטבע, של ימים שמהותם הוא חוסר וודאות ותמורות קיצוניות בשגרת היומיום. בנוסף לכל, לצערנו, מתחילת הבריאה לא זכינו פעם אחת לחוות את תבנית הוויה המושלמת של בריאת העולם ולהפוך אותה  לדרך חיים. עכשיו כשאנו מכירים את שני צידי המטבע זה נהיה מורכב ומאתגר. אנו צריכים לבחור בצד החיובי של המטבע ולשחרר את הצד האפל של המטבע, להפנים שהעולם שאנו מתקיימים בתוכו הוא נורמטיבי ומאפשר לבטא את החַיּוּת שלנו. עולם שבו הגשם יורד בעיתו, הארץ נותנת את יבולה, הביקוש אחר המזון אינו גורם לאלימות, והשלום שורר בארצנו. אפשרות לבנות את העולם האוּטוֹפִי (רצוי ומושלם אך לא מציאותי), ולהפוך אותו למימוש: ״נָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ״.

כדי להשיג את התובנה אנו צריכים להבין שישנה הסתרה-שכחה שעוזרת לנו להתגבר על הקונפליקט בשעה שאנו מישרים מבט לכיוון תנאי הקיום האנושי. כיצד נוכל לקבל ולהבין את העובדה שמול כל הניסיונות לשנות לטובה את המציאות – העולם והאירועים נראים כמגיבים בשיטתיות בצורה שרירותית ועיוורת?  את זה חווינו ברמה הכי חזקה ברצח ההמוני בפסטיבל בנובה, בקיבוץ בארי, נתיב העשרה, ועוד. כל זה התרחש בחג הכי רוחני – שמיני עצרת (השבת השחורה). סיטואציות כאלו במהלך תולדות התרבויות האנושיות יצרו שתי תגובות מנוגדות. מצד אחד – ייאוש ופסימיות עקב ריבוי הכישלונות החוזרים ונשנים. עמדה שיכולה  להגיע עד לתפיסת עולם טראגית, שבסופו של דבר מובילה לאלימות. ומצד שני – התורה מלמדת אותנו לחיות דרך האופטימיות, הצומחת כל פעם מחדש מול תקווה חדשה הנולדת בתוכנו בציפייה לעולם הראוי לאדם. זוהי דרכה של התורה, ולשם אנו נקראים.

זה לא יהיה נכון לנו לאפשר לחווית מציאות זו להתקיים באמירה אוטופית גרידא. אלא אנו צריכים להכניס לתוך מציאות זו את ההכרה המפוכחת שמראה לנו את כללי המשחק. וכאן, שוב, טמון עיקר המסר של התורה: בסופו של דבר, מה שיקבע אם העולם ילך לקראת שלום והרמוניה בין האדם לאדם ובין האדם לטבע, או להיפך, לקראת גורל מקרי ושרירותי – אינו תלוי רק בכוונה טובה או במשאלות הלב. התוצאה תקבע על ידי מאמץ עילאי, יומיומי, לקראת מימושם של האידיאלים הללו והטמעתם במציאות היומיומית.

עכשיו נוכל להבין טוב יותר את הפסוק הראשיתי של פרשת בחוקותי שהוא התבנית הפנימית של ההוויה: ״אִם בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם״ וזה מתקיים בתוך החיבור העונה על ציפיותיו של הקב״ה בעצמו.

במעגל החיים שלנו ישנן ברכות גלויות כדוגמת שפע כלכלי חריג בכמות ובאיכות, וישנן ברכות סמויות, כעצם המשך החיים. טבעו של אדם לא לחוש תמיד את הטובה המוענקת לו בכל רגע נתון. התרגלנו לקום בכל בוקר, להתעורר ליום חדש, מאתגר, מעניין. התרגלנו לנשום ולתפקודן של מערכות הגוף שלנו. התרגלנו לראות בכל בוקר את הזריחה ובערב את השקיעה.

לפי דעתי אם היינו עושים עשר דקות מדיטציה בזריחה כדי לקבל את היום ולהכין את עצמנו לקראתו, ואו מסיימים את היום בזמן השקיעה במדיטציה כדי ״לפשוט מעלינו את החיים״, היינו מבינים את המשמעות של להיות נוכחים בהווה. 

לצערנו רק כשאנו מגיעים למבוי סתום, כגון פרנסה חסרה, בריאות לקויה או חלילה כשנוחתת עלינו איזו צרה, אז אנו מבינים ומעריכים את הפרטים הנדושים שבחיי היום יום שלנו ועד כמה הם ללא ברורים מאליהם.

בתחילה אנו מתכחשים לקיומו של עולמו של הקב״ה, וכשאין בררה או כשאנו מכירים באפשרות להיעזר בכוחות אלו, אז אנחנו פונים באופן טבעי לבקש עזרה מהמומחים בתחום, וכשאין באמת תשובה מהמומחים רק אז אנו סוף סוף פנים למקור – to the source – לקב״ה, עליו נאמר: ״מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית״ ולזכור שמטרת הבריאה היא "להיטיב לברואיו". 

תחזית אופטימית

למרות כל האמור, יש תקווה. יש תמיד אפשרות לתקן ולהגיע לאיכות חיים גבוהה בכל המובנים. לכך נכתבה פרשת התוכחה בפרשתנו. האדם שוכח באופן טבעי גם דברים חשובים. התוכחה מעמידה בפנינו שתי אפשרויות של התנהלות בעולמו של הקדוש ברוך הוא. האפשרות המומלצת והטובה היא נאמנות לקב״ה בקיום מצוותיו. במצב זה זוכים לשפע רב בתחום הכלכלה, הביטחון, השקט הנפשי ועוד. אך, כנגד זה עומדת האפשרות השנייה, מצב בו העם לא נוהג בנאמנות, עובר על מצוותיו של הקב״ה. אז באה הענישה בהדרגה, מן הקל אל הכבד, כשלאורך תקופת הענישה עומדת תמיד האפשרות לשוב אל הקב״ה ולהפסיק את תהליך הענישה.

בהצלחה לכולנו! בתקווה לקבלת כל השפע הטוב משמים.

ספירת היסוד

את המאמר של ספירת היסוד אני מקדיש לאריאלה האס זכרון צדקת לברכה.
ואני מברך את יוחאי בוכבזה שהשבוע חגג את יום ההולדת העברי שלו.

ספירת היסוד היא הספירה האחרונה מבין ששת הספירות-המידות, והתשיעית מבין עשרת הספירות. תפקידה הפנימי מתבטא בחיבור אל הספירות האחרות והבאת תוכנם לכדי מימוש. החיבור מאפשר לנו להיות מדויקים יותר לגבי הרצונות שלנו שכבר קיבלו יכולות מימוש ולא לבזבז את האנרגיה הרגשית שדרכה אנו יוצרים קשרים עם האנשים אשר מחוצה לנו. לכן כל פעם שיש לנו רצון שאין ביכולתנו לממש אותו, עלינו לחזור לספירת היסוד ודרכה לחפש בתוכנו כלים מעשיים הניתנים למדידה בתחום הרגשי. ספירת היסוד עוזרת לנו לחזור לראשוני שלנו, טרם תודעתנו נצרבה מאותן סיטואציות שחווינו כבר בבטן אימנו, ולשחרר את החותם שטבעו בתוכנו, ולקבל את המציאות על כל גווניה מבלי לנסות לשנות אותה.

זה מאפשר לנו לחיות מתוך שמחה וביטחון יחד עם הבנה שגם הקשיים והאתגרים בחיים הם שיעורים המאפשרים התפתחות בהווה עכשווי. זה מאפשר לנתב את האנרגיה שלנו למקומות יצירתיים ומפרים. 

במצב מאוזן האדם עושה עבודה פנימית כחלק מהשגרה, הוא מלא תשוקה לחיים ומוטיבציה, ומחובר למעשים ולרגשות שלו, הוא משפיע טוב על סביבתו ועל העולם, לעצמו צורך רק את התכנים שמיטיבים איתו ומפתחים אותו. 

ברגע שאנו מחוברים לעצמנו, אנו מבינים את מערכת היצרית שלנו ומנתבים אותה למקומות בריאים. במערכות היחסים שלנו, בזוגיות, מול הילדים, קשרי עבודה וחברויות, תהיה לנו תקשורת חיובית ומפרה, נעריך את עצמנו ונחיה מתוך שקט פנימי ומיקוד. 

כשאנו לוקחים את כוחות ההשפעה של ספירת היסוד לתעלות האנרגיה שנצרבו מסיטואציה שעברנו ולא נגענו בה, אנו חווים התנהגות אימפולסיבית, וחוסר שליטה על היצרים כמו: ריבוי יחסי אישות, או התנזרות מקיום יחסים, או תפיסה שיחסי אישות הם דבר שלילי ומלוכלך. האדם יחווה תחושה של ריקנות, חוסר ערך עצמי, ניתוק רגשי וריבוי מחשבות, מה שמביא אותנו לניתוק מהזהות האמיתית שלנו.

לסיכום, השכל מייצג את עולם המחשבה וההיגיון ואילו הלב מייצג את עולם הרגש. הדיאלוג ביניהם יוצר חיבור בין השכל לרגש ומחזק את האינטליגנציה הרגשית״.