נר שביעי של חנוכה התשפ"ד

"עמדת להם בעת צרתם"

״בכל שיחות מהות חג חנוכה, מנר ראשון ועד נר חמישי, דיברנו על הגמרא בסוגיית ״מאי חנוכה״, הפעם אני מבקש לעסוק בה שוב אבל מזווית קצת שונה, שתיתן לנו קצת פרספקטיבה אקטואלית על הימים בהם אנו נמצאים, עת מתחוללת מלחמה שנכפתה עלינו, ובעקבותיה נחשפנו לגן המוות – כל הרציחות המזעזעות, לגן הנטישה – כל החטופים והשבויים ולגן המין – כל זוועות האונס שהתקיימו בתוך ההשגה השכלית של נשמת האומה, שעברה את האונס המחריד דרך ההשגה האנושית של נשמת האומה. 

הברייתא המפורסמת במסכת שבת מהווה בעצם את המקור המרכזי הראשון לעניינים ההלכתיים של חנוכה ושל הדלקת הנרות: דתנו רבנן בכ״ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון, שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. (בבלי מסכת שבת, דף כא, עמוד א)

את השאלה ״מאי חנוכה״ אפשר להסביר בפשטות – מה זה חנוכה? וזה תרגום נכון אך זה פשטני למדי. רש"י מסביר מיד: ״על איזה נס קבעוה?״. זו כבר הבנה קצת שונה. המילה ״מאי״, פירושה בארמית טכנית – ״מהו״ או ״מהי ״, אבל הכוונה בקונטקסט היא יותר מכך – מה היסוד, מה השורש, מה התוכן שמסתתר מאחורי הדברים. כך למשל, הביטוי המפורסם בגמרא ״במאי קמיפלגי״, מופיע בדרך כלל אחרי שחז״ל כבר פירטה את המחלוקת. כלומר התרגום המילולי הוא ״במה הם חולקים״, אבל הכוונה היא מהו השורש שממנו נובעת המחלוקת הזאת, מה עומד מאחורי המחלוקת. כך גם מבין רש״י ״מאי חנוכה״ – הגמרא יודעת בדיוק מה זה חנוכה, אך היא רוצה להבין על איזה נס קבעוה. 

מדברי הגמרא משמע שקבעו שמונה ימים בהלל והודאה על נס פך השמן. לעומת זאת, אנחנו יודעים עוד מהישיבה הקטנה, וככה פשוט וטבעי, שחז״ל קבעו הלל והודאה דווקא על הניסים אשר ניצחו המכבים את היוונים: מעטים את הרבים, חלשים את הגיבורים, צדיקים את הרשעים. כך אנו אומרים בכל השבוע של חנוכה:
״וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה.

בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה, עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם, מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בָּעוֹלָמֶךָ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.

וְאַחַר כַּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ, וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ, וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ, לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.

ובמלחמה גדולה היה ניצחון גדול. זה הדבר הראשון שיש לברר בסוגיה הזאת – על איזה נס נקבע חנוכה. 

אז השאלה הראשונה היא על מה החג. אם נרות חנוכה באים רק כדי לציין את נס פך השמן לא היה צריך לסיים במשפט ״לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה״. התשובה פשוטה, עם-ישראל היה בערך הכי נמוך של נשמת האומה והיה בטוח שהקדוש ברוך הוא, עזב אותם לנפשם והם האמינו רק בכוח הזרוע. לכן הגמרא – והברייתא מבקשים להעצים את הנס, כדי שיהיה איזון בין שני הניסים, נס פך השמן ונס ניצחון המכבים. את זה ספר החשמונאים, בעיקר בחלקו הראשון, שלאחר הניצחון יהודה המכבי עומד בפני חייליו ואומר להם שכל הניצחון היה בזכות האמונה בקדוש ברוך הוא, שעזר לנו לנצח בדיוק כפי שקורה במלחמה שלנו שמתנהל כבר חודשיים. אבל צריך בכל זאת להבין מה שואלים פה חז"ל. 

ואם לא היו מוצאים שמן? 

המהר"ל מפראג טוען טענה נכונה: ברור לי בשמונה ימים של הלל זה על נס של הצלה, אין לי בכלל שאלה בזה. זה נס שעם ישראל ניצל מאויביו בחסדי ה' ובגבורה גדולה של המעטים מול הרבים. הבעיה שלי בסיפור נס פך השמן היא בעיה שונה לגמרי: היה נס שמצאו שמן? בסדר, אז תגיד יישר כוח על הנס, ותספר סיפורים עליו. למה בעקבות הנס הזה התחייבנו במצווה חדשה? ואם לא היה נס פך השמן האם היה משתנה משהו בחנוכה? אם לא היו מוצאים שם שמן בכלל או אם היוונים לא היו מטמאים את השמנים בהיכל – האם היה זה משנה משהו במהותו של החג? מה בכלל הסיפור עם הנס הזה? המהר"ל הופך את זה לשאלה מופלאה, הוא לכאורה לא מבין כלל את סיפור נס פך השמן. להגיד שהקב"ה עשה נס, האם אנחנו לא יודעים שהוא עושה נסים? אבל על זה עושים חג? על מה? על שהתחייבתי במצווה? 

על כך משיב המהר"ל: ויש לומר שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה – בשביל מה שניצחו את היוונים, רק שלא היה נראה שהיה ניצחון על-ידי נס השם יתברך שעשה זה ולא מכוחם וגבורתם ולפיכך נעשה הנס על-ידי נרות המנורה שידעו שהכל היה בנס המלחמה גם-כן ודווקא נס זה נעשה, כי עיקר רשעת היוונים שטימאו את ההיכל. וכמו שאמרו שכשנכנסו יוונים להיכל רוצה לומר שהם טימאו את ההיכל. וכן אמרו בכל מקום 'אבני מזבח ששקצו אנשי יוון' וכן בכמה מקומות. והשם יתברך ראה רשעתם שטימאו את ההיכל שלו, ונתן כוח ביד חשמונאי ובניו שהם כהנים עובדי השם בהיכלו, ואלו ניצחום דווקא ולא אחרים. (נר מצוה)

חנוכה הוא האירוע הראשון שנקבע לאחר שחתמו את התנ"ך. האירוע הראשון שאנחנו קבענו, לא שהקב"ה קבע, לא שכתוב משהו בכתבי הקודש. יש פה חשש מאוד גדול – חז"ל חששו שנהפוך את סיפור חנוכה לסיפור של המכבים שניצחו את היוונים, מעטים מול רבים, איזה נס אנו רואים, כזה של גיבורים שהלכו עם פילים וניצחו. את המלחמה אתה יכול תמיד להסביר באופן טכני: היה כאן שינוי אסטרטגי, שם ניצחון טקטי, פה הם בדיוק ברחו, ועכשיו הם נכנסו. חז"ל ביקשו מאיתנו לזכור שהכל היה נס, גם עצם המלחמה והניצחון בה הם נס. 

המהר"ל בעצם אומר שקודם כל הנס הוא באמת נס הניצחון במלחמה, על זה חנוכה, אלא שיש חשש שבמרוצת היסטוריה אתה תשכח את הסיפור הזה, וזה יהפוך להיות לעוד סיפור קרבות יפה. לכן חז"ל קבעו את המצווה העיקרית על שם נס פך השמן כדי לקבוע לנו שגם הניצחון היה נס. זה כמו שהתורה קבעה לי לאכול מצות בפסח – כדי שאזכור ואפנים את זה שיצאנו ממצרים, או שהיא אמרה לשבת בסוכה כדי שאזכור שלא נשרפתי מהחמה במדבר. כשחז"ל קבעו את האופי של חנוכה הם החליטו ״להתפיס״ את זה בהדלקת נרות. השאלה עכשיו תהיה – למה דווקא נרות, והתשובה של המהר"ל היא שנר מבטא את ההבדל הגדול בין יוון לבין ישראל. שיש אמנם ליוון כח גובר על ההיכל בית המקדש, אבל לא על קודש הקודשים הפנימי.

הרלוונטיות של חנוכה לימינו 

בהמשך למה שהסברנו אנחנו צריכים באמת להבין מהו חנוכה – על איזה נס קבעוה. אני רוצה להסביר את השאלה "מאי חנוכה" קצת אחרת. לעניות דעתי השאלה היא איך זכה חנוכה להמשיך להיות חנוכה? מה הייחוס שלו? למה לא קרה לו מה שקרה למאות ימים וניסים היסטוריים גדולים אחרים שמזמן נעלמו בתהום הנשייה, ואנחנו אפילו לא יודעים את שמותיהם או את התאריך שבו הם התרחשו. ״מאי חנוכה״? הרי ההיסטוריה, אחרי מאתיים שנות הצלחה חשמונאית, נתנה לנו סטירה גדולה – מכל התקופה החשמונאית צמח בסוף הורדוס, אחר-כך רומי, אחר-כך מרד שנכשל ולבסוף הגלות הארוכה. אני הייתי קורא את זה היום כמעט במילים של "מאי חנוכה" – מה הסיפור? איך זכה חנוכה להיות חנוכה? "מאי חנוכה" לדעתי זה למה רלוונטי חנוכה לימינו? על שאלה זו לא ייתכן שהתשובה תהיה שהחשמונאים ניצחו את היוונים – כי זה באמת לא רלוונטי לימינו. 

כבר הזכרנו שכל החגים עד חנוכה הם חגים מכתבי הקודש – פסח, סוכות ואפילו פורים, אז שם ברור למה זה נצחי. אבל בחנוכה קם בית-דין של אנשים, שאגב, היו במיעוט אופוזיציוני מובהק, היו שקראו להם פרובוקטורים, שהיו בוויכוח פוליטי עם חלק אחר בעם, ולמרות הכל הצליחו לקבוע לנו חג לדורות. איך זה נשאר? על זה באה הגמרא ואומרת שחנוכה הוא הסיפור של דור שהצליח בתוך כל המאורעות האדירים שהתרחשו להסתכל על הנס הפעוט הזה, שאני די משוכנע שאפילו בעיתונים של אותה תקופה זה בקושי הופיע בעמוד האחרון, אחרי מזג אוויר. גם בין סיפורי ניסים, במדור הניסים של העיתונות בימי המלחמה, באמת זה היה הנס הכי פחות מרשים. פך שמן, אז מה? זה יופי של נס, אני מאוד בעד – אבל זה בסך הכל קצת שמן… 

חנוכה בגטו 

איך הגעתי למחשבה הזו? כשהימים קשים לפעמים, ובתקופה האחרונה הימים קשים עלינו, כאשר אנו צריכים לשמוח בזמן מלחמה שלקחה ולוקחת את מיטב בחורנו ונשינו במלחמה ובשבי, למרות זאת אנו מצווים להכניס את הנס של ״נס פך השמן״, איך אפשר לבקש מהמשפחות של החטופים והשבויים לשמוח בחג החנוכה, התשובה היא נס פך השמן, כלומר אותו תדר אנרגטי קיים גם היום בתודעתנו ועוזר לנו לסיים את המלחמה הארורה. עולה שאלה – מה יקרה אם חלילה עם ישראל, ישכח תורתך, האם זאת באמת הצרה שלנו? האין זאת גם הצרה שלך בדיוק כפי שהיא שלנו ריבונו של עולם? יש לדעת כפי שהסברנו בפרשת וישלח ופרשת וישב את מהות האמונה, על כך שאמונה היא לא דבר הנובע מהשכל, כי השכל הרי חיצוני לאדם ואדם לא יכול למסור את נפשו על משהו שהוא חיצוני לו. אמונה היא בעצם דבר מושרש בפנימיות באדם, שהשכל רק נועד לעזור לו ולעורר אותו, לחשוף אותו. אמונה היא כמו אהבה – אני לא יכול שכלית לשכנע אותך לאהוב. אני כן יכול לתעל את האהבה שלך לדברים נכונים יותר או נכונים פחות, אבל אני חייב לדעת שהאהבה הזאת קיימת. זה אומר שגם אם אני לא רואה את אותה אהבה באדם, את אותה אמונה, זה רק סימן שאני לא יודע להתבונן, סימן שהכל כל-כך אטום וחסום ולכן זה לא בא לידי ביטוי, אבל אין ספק שזה קיים. 

מסירות נפש של אמונה 

בכל דבר פנימי באדם יש מסירות נפש. כשאני אוהב אישה, כשאני אוהב ילד באמת – אני מוכן למסור את נפשי עליהם, וזה מוכיח את גודל האהבה. כמו כן באמונה – אם אדם מוכן למסור את נפשו על אמונתו, על דבקותו בקב"ה – סימן שזה נובע מאמונה שהיא בעצם מונעת מאהבה:

"וכיוון שכן, צריכה גם האמונה להיות במסירות נפש, כיוון שכל כוח המסירות נפש שיש בישראל ממנה היא" – מסירות נפש שקיימת בעם ישראל נובעת מהאמונה שלהם. אולי אתה לא יודע לכמת אותה למושגים כאלה, אבל זה נובע מאמונה אדירה בנצח ישראל שלא ישקר, באלוקי ישראל, בלי לדעת להגיד את זה. 

"ואם האמונה לא תהא במסירות נפש, איך האמונה תפעל בו מסירות נפש?" – הרי כל מסירות הנפש היא תוצר של איזו אמונה, לא של מצב ביטחוני-מדיני. ואם האמונה עצמה היא איננה נובעת ממסירות נפש, איך היא תגרום לאדם למסור את נפשו עליה? 

״ועניין המסירות נפש באמונה היא שגם בעת ההסתר יאמין בו יתברך ושהכל ממנו לטובה והכל בצדק״ – ריבונו של עולם, אתה יודע מה זאת מסירות נפש של אמונה? שגם כשאתה מסתתר ממני אני מאמין בך. זה שאתה אוהב אותי כשהכל טוב, הכל ורוד, זה לא מעיד על מסירות ואהבה. מסירות נפש היא כשאתה אוהב אותי גם כשאני מסתתר ממך, כשאני חולה, כשאני לא מחזיר לך אהבה כי אני לא מודע לזה. זה כשאתה מכבד את אביך באופן רגיל – כי הוא דואג לך ואוהב אותך, אבל כשאתה מכבד אותו כשהוא חס ושלום לא יכול או לא יודע להעריך את זה, לא עלינו, והוא מסתיר את אהבתו, ואולי אפילו מגלה את ההפך, אבל אתה יודע שזה מוסתר ועדיין אתה אוהב אותו ועושה בשבילו הכל – זאת מסירות נפש של אהבה. במקרה כזה זו תהיה מסירות נפש על אמונה. 

״ובאמת מה מקום לקושיות חס וחלילה ולשאלות? הן אמת שייסורים כמו אלו שאנו סובלים עתה, במלחמה הנוראית שמתנהלת ברצועת עזה, באות רק אחת לכמה מאות שנים. אבל מכל מקום איך זה נרצה להבין את מעשי ד' אלו ולהבין שאין לנו את הכלים התודעתיים ומכל שכן שנפש לא נשיג…״ ואפשר לראות את זה לצערי על הבית הראשון, למדת על הבית השני, האם אתה לא יודע שהיו צרות נוראות כאלה? אתה יודע שהיו. אז איך זה שהאמונה שלנו רק מתחזקת מלימוד כזה ולא נפגמת? למה אנחנו יושבים בליל הסדר, וקוראים לזה 'לילה של אמונה'? הרי מיליונים של יהודים נרצחו שם – ״כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכו״.

״מאי חנוכה״ – איך עושים את חנוכה למשהו שהוא הנקודה הבסיסית שלנו. חז"ל מתמקדים בנקודה אחת ואומרים: שכשנכנסו יוונים להיכל לפני מאתיים שנה קרו הרבה מאוד דברים, אבל הכל מתמצת לנקודה פנימית מהותית אחת: מצאו פך של שמן שהיה בו כדי להדליק יום אחד, והקב"ה אמר להם: הכל אצלנו מעל הטבע, הכל מעל המציאות, אנחנו נדליק את הכל שמונה ימים. 

נדמה לי שבימים כשלנו, זה ה״מאי חנוכה׳ שלנו. זה סוד הגאולה של עם ישראל ומשם שואבים כח לעמוד גם בתקופות קשות – ולנצח. ומתוך כל הרגעים הקשים האלה, תפקידנו להאיר, להוסיף וללכת כדברי בית הלל, שמוסיף והולך, נר ועוד נר ועוד נר ועוד נר, עד שאור חדש על ציון יאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו."