פרשת דְבָרִים התשפ"ד

מהמעלה הראשונה אנחנו מברכים את חיילי צה"ל וכלל כוחות הביטחון, העושים לֵילוֹת כַּיָּמִים כדי שהשקט יחזור לארצנו, שהקדוש ברוך הוא ישמור אותם מכל צרה וצוקה וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם ויקיים בהם את הברכה שכתובה בפרשה: ״יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ-יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ-יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם-וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.״

ממעלה השניה אנו מברכים ומחזקים את החטופים-חטופות-שבויים ושבויות הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְנֹאמַר אָמֵן.

היום מלאו שנתיים לפטירתה של אריאלה האס. תכונה חזקה הייתה בתוכה והיא שמרה וחיזקה אותה לאורך כל הדרך, תכונת האיחוד. אריאלה תמיד איחדה ולימדה את משפחתה ואת סביבתה לגשר על הפערים, ברגע שהיא נפטרה נוצר פער, ולא היה מי שיגשר. היום ברוך השם, לאחר שנתים, בעלה ערן, וילדיה גיא, דותן ושירה, הם המגשרים בפרט ובכלל. יהי זכרה ברוך. 

השבוע נפטרה הצדקת אסתר, אמא של מוטי בארוקס. ברוך השם שזכיתי להיות בהלוויה ולהבין את מהות השחרור של הנפטר. יהי זכרה ברוך.

השבוע נפטר רוג'ר גילברט – רון נדלר, אז לך, אשתו של אבירם, שתרם רבות לביטחון עם ישראל, יהי רצון שלא תדעי עוד צער.

השבת אנו מסיימים מסע בין שלושה שבועות של הסדק במוחלט ״תלתא דפורענותא״, ובעזרת השם, ביום שני בערב נכנסים לשבר עצמו – תשעה באב, ומאחים אותו. יהי רצון שנצליח ליישם את מה שכוחות ההשפעה של שבת זו נותנים לנו כדי לצמצם את הפערים בתוכנו.

מה בין הנהגה ניסית להנהגה טבעית  

״בזמן שעם ישראל לא יכול היה להכיל עוד את שעבוד מצרים, והחל להכיר בקיום אלוקים שמנהל את העולם: ״וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים״, נענה הקב״ה לבקשתם וחיפש מנהיג שימלא בדייקנות את ההנחיות הרוחניות להוצאת עם ישראל מארץ מצרים. הוא בוחר במשה רבינו להביא את דברו אל עם ישראל, ומשה רבינו מגיב: ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי״.

מפני שמשה רבינו הבין בתודעתו שכדי להיות שליח-נביא של הקב״ה, נדרשת תכונה בסיסית שהיא יכולת דידקטית, ולמשה רבינו חסרה תכונה זו. תשובתו של הקב"ה למשה רבינו אף היא מפתיעה: ״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי יְהוָה״. -וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר״, הקב"ה איננו פותר את כבדות הפה של משה רבינו בדרך רוחנית, אלא רק מבטיח לו ״וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ״.

הסיבה שהקב״ה בחר במשה רבינו, ״כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן״, היא כדי שיהיה ברור שהדברים שיאמר משה רבינו לפרעה מלך מצרים כדי להוציא את בני ישראל משעבוד מצרים, אינם דברי משה רבינו כי אם דברי אלוקים ששם את הדברים בפיו. תוקפם של הדברים אינם מכוחו הדידקטי של משה רבינו, אלא מעצם היותם דברי אלוקים חיים. 

וראו איזה זה פלא, לאחר כמעט ארבעים שנה של מסעות במדבר, בני ישראל מגיעים לפאתי ארץ ישראל בערבות מואב, לפני הכניסה לכנען, ומשה רבינו פותח את פיו ומסביר את דברי אלוקים ברוח אחרת לחלוטין, מדבר באופן דידקטי ורהוט, ומסכם את שלבי המסע ממצרים עד כה: ״אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה״. בכך הוא   מבקש ליישר קו, ולמלא את תודעת הזיכרון של דור הכניסה לארץ. משה רבינו מספר לבני ישראל הצעירים מי הם, מאין הם מגיעים ולאן הם הולכים. הוא נותן להם חוקים, מחזק את הקשר החברתי של המצוות, מדבר על צדק ועל דאגה לאביון, על התחשבות בשכיר ועל אהבת הגר. הוא מציג את יסודות אמונת ישראל ונותן לבני ישראל מצוות, חלקן ישנות בנוסח מחודש, וחלקן חדשות לחלוטין. 

משה רבינו שוזר את כל חוטי ההיסטוריה במסכת אחת של חזון כולל, שמלמד את בני ישראל לראות את עצמם ואת האדם האחר, לקיים את המצוות החברתיות: ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״, ולזכור שעם ישראל הוא העם היחיד שהקב״ה בחר בו מכל האומות, כפי שכתוב: ״כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים-אֲנִי יְהוָה״. היכולת של משה רבינו לשלב את המציאות הריאלית האנושית בתוך המציאות האלוקית הינה הגדולה האמיתית שלו.

רובנו כותבים בתודעתנו ובזכרוננו את הספר האישי, שהוא הרצון להעניק משמעות ופשר לחיינו. זה מציב אותנו במקום משם אנו רואים תמונה רחבה מתוך המציאות האלוקית המעניקה משמעות לחיינו. ראייה זו יכולה ליצור אצלנו, כשם שיצרה אצל משה רבינו, בעירה רוחנית תמידית, חובה מוסרית-ערכית עמוקה ודרישה פנימית להבנה והרחבה.

ישנו ספר ראשיתי שם נכתב כי העולם נברא: ״בְּסָפַר, סְפַר וְסִפּוּר״. מעשינו הנכתבים מתוך ספר חיינו הולכים ונבנים בתודעתנו בתור סיפור חיינו. בשעה שאדם מתבונן בחייו הוא למעשה מתחיל לקרוא את סיפור חייו מזוית נקיה המאפשרת לו לתקן בתודעתו את סיפור חייו שמגיע דרך טראמות שהוא חווה בחייו. עם התובנה הזו הוא מחזיר את האהבה, שנלקחה למקומות חשוכים, לחייו, ולקבל את האחר למרות שהוא לא בדרגה דומה, ולקיים את הפסוק במלואו: ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ – למרות שאינו – ״כָּמוֹךָ – אֲנִי יְהוָה״. תמיד נזכור שמי שמפעיל עלינו כוח מצמצם אותנו. אבל כשמישהו מלמד אותנו, הוא עוזר לנו לגדול. היהדות, הרגישה כל כך לכבוד האדם, מעדיפה משום כך את המנהיגות-כחינוך על פני המנהיגות-ככוח, וזה התחיל אצל משה רבינו בערוב ימיו״.