חג הפסח התשפ״ה

את המאמר אני מקדיש לכל האנשים שבחרו לשחרר את התודעה הישנה שכבר לא מועילה יותר ומתחילים לעלות מדרגה נוספת במסע שלהם. 

״חג הפסח ‒ שהוא זְמַן חֵירוּתֵנוּ" הוא הזדמנות שלנו להתמודד עם ערך החירות בחיינו. כל שנה מחדש אנחנו קוראים בהגדה: ״עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם,עַתָּה  אֲנַחְנוּ בְּנֵי חוֹרִין״. החירות, מעצם מהותה, הינה שאיפה, יותר מאשר מציאות. היא אינה מושגת במלואה, אך המאבק המתמשך להשגתה הוא מסע חיינו כיחידים וכעם. ספר שמות משלב את העבדות במצרים ואת היציאה לחופשי. שני חלקי הסיפור טבועים ב-DNA הלאומי. זכר העבדות בא לידי ביטוי בחקיקה החברתית שתובעת חמלה על החלש ודאגה לזר, וזכר הגאולה והפדות הוא סיפור הולדתנו כעַם. 

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם

ליל הסדר הוא ליל היציאה מכור הברזל, ארץ  ממצרים וליל לידתו של עם ישראל. מלבד סיפור יציאת מצרים עצמו, אנו עוסקים במצוות שיש בהן סמלים רבים. המרכזי שבהם הוא אכילת מצה. למצה ישנן שתי משמעויות: מחד גיסא, היא נקראת בתורה ״לחם עוני״, ומאידך היא נחשבת כסמל החירות. בליל הסדר אנו מזכירים את שני צדי המטבע: את הגלות, ולעומתה, את היציאה לחירות. 

סמלים שונים מגלמים בליל הסדר את בחינת הגלות (כגון, מרור וחרוסת) ואת בחינת החירות (כגון, מצה ויין). מהלך זה מלמד אותנו לקח חשוב. הן בחיי הפרט והן בחיי הכלל ישנן תקופות של עלייה ופריחה, ולעומתן ישנן גם תקופות של ירידה, שבהן גובר הסבל ושוררת מצוקה. בתקופת הפריחה הכל מתנהל למישרין. עם ישראל על פי נקודת ראותו ידע לנצל את שנות השובע בדרכו שלו: להגדיל את האושר הרוחני – רגשי כדי להתקרב לקב״ה ולבטא את הפוטנציאל שלו כעם הנבחר על ידי הקב״ה ולמרות שהגלות הפכה לסמלו של העם היהודי. 

אולם, ראו איזה פלא, עם ישראל אינו מחשיב את הגלות כפרק שלילי הפוגע בהמשך דרכו, הוא הצליח להפוך את הגלות לתקופה של יצירה אדירה, לתקופה של התרוממות נפשית ורוחנית, לתקופה של צירוף פנימי. זאת הסיבה העיקרית שאנו מזכירים בליל הסדר את הגלות, באותה מידה בה אנו מזכירים את החירות. מרור, המסמל את הגלות, אינו פחות-ערך מהמצה ומהיין, המסמלים את החירות. מעבר לכך, המצה עצמה מסמלת גם את הגלות בהיותה ״לחם עוני״. אמנם אנו שואפים, מתפללים ומקווים לזכות לחירות, כשם שכל אדם מעדיף את האושר הרגשי על פני אטימות רגשית ואת העושר על פני העוני. אולם במבט לאחור, אין להצטער על הגלות, ואין לראות בה כישלון; נהפוך הוא, דווקא בה ניתן למצוא את שיא גילוי הנצחיות האמיתית של עם ישראל. גם בגלות, למרות הצרות, הניסיונות והקשיים, שאבה האומה את חוסנה הרוחני, והיא שעמדה לה עד עצם היום הזה.

יש לתת את הדעת לנקודה נוספת: מדוע חולל ה' נסים כה גדולים לפני היציאה ממצרים ולאחריה? כלום לא ניתן היה להוציא את עם ישראל בצורה פשוטה יותר? ההסבר לכך, שהרי מטרת הניסים של יציאת מצרים לא היתה רק שחרורו של עם ישראל מידי מעניו המצריים. די היה במכת בכורות לבדה כדי לשכנע את פרעה לשלוח את ישראל, שכן הוא חש באותה שעה בבירור כיצד להט החרב מתקרב ישירות אליו, בהיותו בכור. מטרת עשר המכות והניסים הנלווים להם היתה להוכיח לכלל האנושות ולבני ישראל, את שליטת הבורא על כל תחומי הבריאה, ולהסביר שהעולם אינו הפקר ושיש לו מנהיג לעולם, כפי שכתוב בתורה: ״וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה – אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ.וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם- אֲנִי וְלֹא שָׂרָף. וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים-אֲנִי ולֹא הַשָּׁלִיחַ.אֲנִי יְהוָה-אֲנִי הוּא ולֹא אַחֵר״.

יציאת מצרים היתה איפוא שיעור מעשי באמונה, אך, רישומו של שיעור חד פעמי זה, גם אם יהיה מרשים ונוקב ככל שיהיה, מיטשטש במרוצת הזמן ולקחו עלול להישכח. חיי השגרה משכיחים מהאדם את מציאותו של הקב״ה  מסיחים את דעתו מקיומו. סחף החיים מסייע אף הוא לשכחה זו. חובה איפוא לשנן ללא הרף את השיעור שקיבלנו בעבר, כדי שמהות האמונה בקב״ה תישאר חרוטה בתודעתנו ונדע לחיות לפיה. האמונה בקב״ה זקוקה לרענון מתמיד, וזהו תפקידו העיקרי של ליל הסדר. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, וככל שמרבים לתאר את ניסי יציאת מצרים, ולהציגם בצורה אקטואלית וחיה ולהפנים את התחושה שגם אנו אישית נגאלנו ממצרים, כך ישיג סיפור יציאת מצרים את התוצאה המבוקשת. ליל הסדר יהווה חוויה רוחנית אמיתית, שתשמש מקור השראה לחיזוק האמונה בבורא עולם לאורך כל ימות השנה.

ההגדה של פסח נפתחת בהא לחמא עניא, דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים, כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח, השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עבדין, לשנה הבאה בני חורין. בעברית: זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים. כל החפץ יבוא ויאכל, כל הצריך, יבוא ויחגוג את הפסח. השנה אנו כאן; לשנה הבאה, בארץ ישראל. השנה אנו עבדים; לשנה הבאה, בני חורין. במילים אלה אנחנו פותחים את סדר הפסח, כולנו שואפים להיות מאושרים. אנחנו מחפשים אחר דרכים שונות כדי לממש את המטרה. מה הדרך הטובה ביותר להגיע אל האושר? ניסינו כל כך הרבה דרכים בחוסר הצלחה. כפי הנראה עזרה לזולת היא הדרך הבטוחה ביותר להגיע לאושר אישי.

כשאנו מתחילים ללמוד לתת אנחנו למעשה מתחילים ללמוד את היסוד לקבל שמביא אותנו לסינכרון בין נתינה וקבלה המביא לשלמות פנימית, הבנה עמוקה באמונה בקב״ה שהיינו מספיק חשובים לו כדי לעשות למעננו ניסים בעבר, והוא  ממשיך לאהוב אותנו באותה עוצמה כדי לעזור לנו להתגבר גם על המשברים הנוכחיים. אחרי הכל, בדיוק בגלל זה אנחנו חוגגים את חג הפסח.

החלק הדומיננטי בהגדה של פסח הוא ארבעת הקושיות: 

״מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות. הלילה הזה מרור״?

יש להבין שכל מעבר מחוויה ישנה לחדשה, בניהם נכנס המרור הוא התרופה מרה, אבל היא לא רעה, אמונה אמיתית דורשת מאיתנו להבין שלפעמים החיים מציבים בפנינו אתגרים – רגעים קשים שמשאירים אותנו עם טעם מר בפה, אבל עוזרים לנו לצמוח, להתבגר ובסופו של דבר להפוך לבני אדם טובים יותר.

״שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילּוּ פַּעַם אֶחָת, – הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים״?

העבר הטראומטי גרם לרבים מאיתנו להאמין שמה שעברנו לא יחזור עוד הפעם והזמנים הטובים ימשיכו ללא הפרעה. חכמינו מסבירים בתלמוד מדוע גם שרה, גם רבקה וגם רחל היו עקרות, עד שנדרשה התערבות אלוקית למענן כדי שיוכלו להיקלט להריון. והסיבה לכך הייתה משום שהקב״ה מתאווה לתפילתם של צדיקים. כשאנחנו מקבלים את מה שאנחנו צריכים יותר מדי בקלות, אנחנו נופלים קרבן לתחושה של מגיע לי. אם הברכות מגיעות אלינו גם כשאנחנו לא מבקשים, אנחנו עלולים לחשוב שאנחנו כבר לא צריכים להתפלל עליהן. תפילות שנענות לפני שמבקשים אותן עלולות לגרום לנו גם לשכוח שעלינו להכיר תודה. למזלנו מדי פעם יש ירידות, והחדשות הטובות הן שאם נשכיל ללמוד מהן, הן לא יישארו לתמיד. כל מה שהן מבקשות מאיתנו הוא שכאשר הימים הטובים יחזרו, לא נשכח מהו מקור הברכות שלנו.

״שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין. הלילה הזה כולנו מסובין״?

להסב זה להסכים שבעת צרה האדם נצרך להיסמך על שולחנו של אדם אחר, בשנה וחצי הללו רבים מאיתנו נאלצו להיסמך על עזרתם של אחרים. פניות שהגיעו בנושא החסר ברמה החומרית והרגשית היו חסרות תקדים. אף אחד לא יכול להתרווח בכסאו בנוחות, ולהישאר אדיש לסובבים אותו. זהו למעשה הטעם שהקב״ה מספק לנו בתשובה לשאלה מדוע הוא אילץ אותנו להישאר במצרים בטרם החזיר אותנו אל הארץ המובטחת: ״וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר״. מצווה התורה ״כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״. אחת המטרות של שעבוד מצרים הייתה ללמד אותנו להזדהות עם המדוכאים בכל דור ודור. אנחנו יודעים מה זה להיות עניים, להיות רעבים, להיות מנוצלים. אנחנו יודעים לחיות בזמנים שיש בהם עליה ובזמנים שיש בהם  ירידה וכל זה מגיע בשביל שלא ניכשל בתפקידנו להיות אור לגויים, וללמד חסד וחמלה.

״שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה״?

שעם ישראל היה בשעבוד מצרים כל המהלך היתה בו מטרה שהיא בין דורי, בספר דברים משה רבינו מגלה לנו את הרעיון של שעבוד מצרים: ״וְאֶתְכֶם לָקַח יְהוָה וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה״. משה רבינו מתייחס למצרים כ״כּוּר הַבַּרְזֶל״ כור לוהט שמזקקים בו מתכות. למרות שבאותם ימים הניסיון נראה קשה, הייתה לו מטרה. התורה מספרת לנו שבני ישראל ששרדו את התהליך הפכו בשל כך לטובים יותר, וזאת צריכה גם להיות התקווה שלנו, למשבר שאנו עוברים כמעט שנה וחצי ולהבין שהמשבר הוא הניסיון מר – בדיוק כמו תרופה שתהפוך אותנו לטובים יותר.

״עבדים היינו לפרעה במצרים. ויוציאנו ה’ אלוהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה״.

עבדים היינו, לכן ״מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים״. הלילה הזה הוא זכר ליציאת מצרים. זכר להיותינו עבדים. ולהחלטה לא להיות עוד עבדים. וגם לא לשעבד. החלטה לצאת למסע החירות. כי מסע החירות לא נגמר. כל שנה אנחנו אומרים ״הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין״. השנה אנחנו עבדים ובשנה הבאה נייחל להיות בני חורין. 

שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ: ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם״.

אחד התפקידים של ההורים הוא חינוך הילדים, העיקרון הראשון היא התודעה המאפשרת לילדים לשחרר את המועקות שלהם באמצעות הבכי הצחוק הכעס והפחד ולקבל כל רגרסיה נפשית, שהרי זו הדרך לחזק את נפשו של הילד,שיבין שההורים אוהבים אותו ללא תנאי מקדים והכי חשוב בליל הסדר להסביר לילדים כפי שהקב״ה אוהב אותנו ללא תנאי מקדים, כך הילד יבין בתודעתו שההורים אוהבים אותו ללא תנאי מקדים, ומקבלים ומכילים אותם  כפי שהם, מכאן מתחיל להתפתח החוסן הנפשי שלהם, ולאט לאט הם מסירים את השריון, הכבלים הנפשיים, ורק מתוך זה לקדם אותם בכל מה שהם חסרים כדי להתקדם במסע שלהם. 

על ידי שההורים מצליחים לחדור לעולמם של הילדים מתוך תנועה מעגלים עם הצבת גבולות ברורים להם ולהורים. בליל הסדר נלמד את הילדים מבלי לשפוט מבלי לבקר. בלילה הזה, ההורים נדרשים בעיקר להקשיב, להאיר פנים, וללמד את הילדים רק את מה שהם יכולים להכיל. למרות שההורים מלאים בידע סביבתי בליל הסדר ההורים מאפשרים לילדים לתת ביטוי לידע שלהם,והנהגת ההורים בליל זה  היא בעיקר נסתרת, וכך אנו מעוררים את כוחות הנפש של הילדים ,וזה מביא לאורח חיים בריא במשפחה.

״בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם״. 

האחריות להמשיך ולחדש את המסורת מוטלת עלינו. הרצון להתחדשות מתמדת הפך את ליל הסדר לכוח השפעה שמאפשר לנו ממש להרגיש את השינוי בתהליכים (הדרך שיש לעבור כדי להגיע לתוצאה הרצויה) שאנו עוברים בחיפוש הכבלים הכובלים אותנו כיחידים וכחברה. לפעמים אלו תכונות המגבילות אותנו ולא מאפשרות לנו לחוות את המציאות הסובבת אותנו, לפעמים אלו חסמים חיצונים המקבעים את דפוסי התנהגות בתוך מציאות חיצונית החודרת לפנים שלנו ולא מאפשרת תנועה ביום יום שלנו. דווקא באמצעות ההתבוננות נוקבת בנקודות הכאב, שאינן משרות עלינו נוחות, ניתן ליצור את השיח בליל הסדר שהוא אירוע בתודעה היהודית ההיסטורית כמעט הכי חשוב בעל משמעות בהווה המסייע לנו לצמוח ולהצמיח.

בנקודה זו, חג הפסח מהווה אירוע בזמן שמאפשר לנו לעצור ממרוץ החיים ולהביט בכבלים הכובלים אותנו כיחידים וכחברה – ולפעול להתרתם. אם כן, סודו של החג טמון ביכולת של כל דור ודור לצקת בו משמעות הרלוונטית לו, משמעות המתקיימת באמצעות פרשנות המאפשרת לישן להתחדש, ולחדש להתקדש שזה אחד התפקידים של התורה שבעל פה״.