אַבְרָהָם אָבִינוּ

" את המאמר אני מקדיש 

לחַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל, כּוֹחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הַמִּשְׁטָרָה וְהַהַצָּלָה שעושים ימים ולילות כדי להגן בגופם ובעוז רוחם על אזרחי מדינת ישראל.

השבת אנו נפרדים מאברהם אבינו ,וחשבתי לתת מענה על השאלה?  מי הוא? מה הוא? מה תפקידו של אברהם אבינו?

פרשת השבוע, ״חיי שרה״, אנו נפרדים משתי דמויות מרכזיות – אברהם אבינו  ושרה אמנו. בפרשה זו אנו עדים למימוש ההבטחות – הבטחת הארץ והבטחת הזרע. אברהם קונה קרקע בארץ ישראל, ומצווה את עבדו לחפש שידוך ליצחק. שנים רבות חלפו עד שאברהם אבינו נותן ביטוי ממשי להבטחה. העיקרון שמנחה את אברהם אבינו הוא לא לדחוק את השעה. תפקידנו להתקדם צעד אחר צעד. יש חזון, אבל ההתעסקות היומיומית היא אינה בחזון, אלא בפרטים הקטנים, שלאט לאט בונים את הפאזל. על אף שאין לדחוק את השעה, חובתנו לפקוח עין ולראות אם נפתח חלון הזדמנויות שאסור לנו לפספס. איך נדע אם אנחנו דוחקים את השעה או מחפשים חלון הזדמנויות? אדם צריך לבחון את העמדה הנפשית שלו. התקדמות נכונה באה רק מתוך שלוות הנפש והרפיה, ולא מתוך תחושת לחץ. ואת זה נלמד מאברהם אבינו, אבי המאמינים וראשון המאמינים באל אחד. על מנת להבין את דמותו של אברהם אבינו, יש קודם להבין את הרקע להופעתו, כיוון שלא מדובר באדם פרטי, חשוב וגדול ככל שיהיה, אלא מדובר פה בראשיתו של עם ישראל. ולכן כשמנתחים את הרקע להופעתו של אברהם אבינו, ניתן מתוך כך גם ללמוד על אופיה של האומה הישראלית.

הרקע להופעתו של אברהם אבינו
אברהם אבינו מופיע לראשונה בספר בראשית, לאחר תאור דור הפלגה. כלומר התהוותו של עם ישראל קשורה לפילוג שהתרחש בעולם. בדור הפלגה התרחשה, למעשה, חלוקת העולם לשבעים אומות נפרדות. זוהי ראשית התהוות התרבויות בעולם. דרך התורה אנו למדים, על ריבוי תרבויות  בעולם, שהרי הקב"ה בעצמו מונע את הקמתה של הישות הקוסמופוליטית האחידה שהאנושות רצתה להקים. רצונו של הקב"ה הוא בעולם מרובה תרבויות ואומות, זהו תהליך חיובי, אלא שברגע שקיים ריבוי, והפירוד וההבדלים גדלים, כך עלולה להתפתח עוינות בין התרבויות השונות, ומתעוררת בעיית המלחמה. סביר להניח, שהמניע העיקרי שדחף את האנושות להקמת מגדל בבל, הוא הניסיון המר של דור המבול ועונשו. דור הפלגה רצה למנוע את ההידרדרות המוסרית של דור המבול. לכן הם החליטו להקים תרבות אחידה בכל מחיר, על מנת שלא להגיע לאכזריות ולאלימות שאפיינו את דור המבול. אך למעשה גם כפיית אחידות הינה סוג של אלימות. כאשר קובעים שכולם שווים, וכולם חייבים להתנהג באותו אופן, זוהי אכזריות. הבסיס של רעיון זה הוא נכון ויפה, אך המימוש הינו אכזרי. אם כן, רצונו של הקב"ה הוא שיהיה פילוג בעולמו. וכי הקב"ה אינו יודע שעקב כך ייגרמו מלחמות בעולם?

ודאי שהקב"ה יודע זאת, ולכן הקב"ה מחליט לברוא תרופה לבעיות הנגרמות עקב הפילוג. והפתרון הוא הקמת אומה נוספת. כל עניינה של אומה זו היא לתאם בין אומות העולם ולאחד ביניהם. המטרה היא שכל אומות העולם יתאחדו על ידי האומה השבעים ואחת. לאברהם אבינו נאמר: ״וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה״. (בראשית, פרק י"ב פסוקים ב' – ג') בזכות אברהם אבינו, יתחברו יחד כל משפחות האדמה. זוהי מטרה לטווח ארוך, ואין תוצאות מיידיות, אך עם ישראל אינו מפחד מהתחלות קשות, עברו כארבעת אלפים שנה והגענו להישגים מכובדים!
עצם קיומו של עם ישראל בעולם, גורם לאחדות בין כל העמים. הגורם המאחד אותם עד היום הוא, שאומות  אלה מבינות שאין בתודעתן  את הכלים להבין את התודעה הרוחנית שדרכה עם ישראל מתקיים בעולמו של הקדוש ברוך הוא, ואיך הוא שומר על ייחודו במשך אלפי שנים. אנו רואים כמעט בכל תחום, שכל אדם שמציג את עצמו שונה, ומציב את עצמו במקום נפרד מהאחרים, הוא באופן טבעי מושך התנגדות אליו. התלכדות זו של העמים היא ראשית האחדות העולמית אליה אנו שואפים. זהו צעד בדרך אל המטרה. אמנם הגורם המאחד את אומות העולם, הוא החוסר בכלים, שיעזרו להם להבין את מהותו של עם ישראל, אך יחד עם זאת, ידוע שכשאדם משיג את הכלים התודעתיים להבנת האחר, מיד הוא משנה את תודעתו, מקבל את האחר ופותח בפניו את ביתו. המטרה הסופית היא שתהיה אחדות בעולם, ולא אחידות.

מה ההבדל בין אחדות ואחידות? נסביר..
מכיוון שישנן תופעות לוואי של כוח האחידות, שתפקידו להרוס  את הייחודיות שיש בכל אומה, את האושר הפנימי שלה. ואילו האחדות נותנת את החופש הפרטי לפרוח ולהתבטא באופן שונה, אך יחד עם זאת לפעול למען אותה מטרה. עם ישראל עומד בתווך, אצל עם ישראל הסוד של האחדות והריבוי ידוע. שבעים נפש ירדו למצרים, שבעים אנשים שונים, אך כולם יהודים. הסברנו שדור הפלגה הוא  הרקע להופעתו של אברהם אבינו, וברור שהרקע הוא הכנה לבניית רקע לאומי. אברהם אבינו הוא מייסד האומה. כמו שהובטח לו על ידי הקב"ה: ״וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל״. גם השליחות בה מצטווה אברהם אבינו בתחילת פרשת "לך-לך", הצעד הראשון שלו זה ללכת לארץ מסוימת, לגייר אנשים ולהתחיל להפיץ את האמונה באל אחד. ומיד לאחר מכן, הקב"ה מייעד לאברהם אבינו את התפקיד לייסד את הכלי הלאומי האמור לתקן את העולם. אברהם אבינו לא היה המונותאיסט הראשון בהיסטוריה האנושית, אך הוא בהחלט הראשון שהעולם הכיר בו! אמנם היו שקדמו לו באמונה באל יחיד, והתורה עצמה מעידה שהיו מספר אנשים לפני אברהם אבינו שעבדו את הקדוש ברוך הוא, כדוגמת חנוך-שם-ועבר- איוב ורעיו ומלכיצדק. כולם היו מאמיני אמונת הייחוד ללא קשר לאברהם אבינו, לפני הופעתו בעולם. מסורת של אמונת הייחוד כבר היתה קיימת בעולם בזמן בו מתחיל לפעול אברהם אבינו, וייתכן אף לומר שהוא לא חידש דבר בתחום זה. החידוש הגדול שחידש אברהם אבינו הוא בניית אומה חדשה בעולם. אמר רבי אלעזר, אלמלא תורה – אלמלא עבודה על הערכים והמידות, אלמלא גמילות חסדים, לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר בירמיה: ״כֹּה אָמַר יְהוָה אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי״ (ירמיהו, פרק ל"ג, פסוק כ"ה). אברהם אבינו מייסד כלי לאומי, בקידום האמונה באל אחד. הברית שנכרתה עם אברהם אבינו הייתה ברית שראשיתה היא עם ישראל לדורותיו, ולא באמת חשוב היכן הם מתגוררים. הברית השנייה היא כבר יותר קשוחה, וזאת הברית על תודעת ארץ ישראל הרוחנית. כאשר היה אברהם אבינו, בחוץ לארץ, הוא אומר: "יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם", וכשאברהם אבינו נמצא בארץ ישראל הוא אומר: ״יהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ״,שזו כבר הברית השלישית על ארץ ישראל הגשמית. ברית על תורה ועבודה. על המידות. זאת כבר קשיחות עצומה תרתי משמע: לצערי, אנו חווים כבר שלוש שנים ברצף, עם הפוגות קצרות, טראומה ענקית דרך גל הטרור המזעזע, אשר התחיל בעיר לוד, ולאחר זמן מסוים, המוות המזעזע, שהגיע לתוך שטחה של ארץ ישראל, במלוא תעוזתו, בחג שמיני עצרת, בתאריך כ"א בתשרי, ה 7 באוקטובר 2023. זה קשה מנשוא!! הרבה מוות של אנשי כוחות הביטחון, אזרחים תמימים,ונמשך בחטיפות ושבי של חלקים בתוך עם ישראל. מלחמה היא זמן לטלטול הבסיס התודעתי, עליו כולנו עומדים. אם משהו מהדרוש תיקון הזה ישופר, נרוויח!! זה אולי הדבר הכי קשה לשינוי (תבורך האיש משדרות על פועלך). התורה מגלה לנו, שאברהם אבינו קיים את מצוות התורה, שנאמר: ״עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי״ (בראשית, פרק כ"ו פסוק ה'). תפקידו העיקרי והחשוב של אברהם אבינו הוא ייסוד האומה הישראלית.

מוצאו של אברהם אבינו
מה היה בית גידולו של אברהם אבינו, עוד בטרם התגלות ה' אליו? האזכור הברור ביותר לגבי מוצאו של אברהם אבינו מופיע במקרא: ״וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי; וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי, אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר, וְהֵם, בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם״ (בראשית, פרק י"ד פסוק י״ג). כנראה שבאותה תקופה היה קיים עם של עברים, שאברהם אבינו השתייך אליו. נשאלת השאלה מהיכן הופיע העם העברי ולאן הוא נעלם?? השם ״עִבְרִי״ מלמד, שעם זה הינו מצאצאיו של עבר בנו של שם. המדרש מספר לנו שעבר היה נביא. כלומר הנבואה היא דבר הקיים כבר אצל ראשוני העברים. למעשה, הנבואה היא הכשרון הלאומי של עם ישראל. פרט נוסף שידוע לנו על עבר הוא, שעבר קרא לבנו פלג: ״וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן״ (בראשית, פרק י' פסוק כ"ה). כלומר, בימי בנו של עבר, העולם התחלק לתרבויות שונות. מהעובדה שעבר קרא לבנו על שם הפלגה, ניתן ללמוד שהדבר העיקרי שמטריד את נפשו של עבר זו ההתפלגות האנושית. ניתן לראות,  שמראשית האומה העברית, יש התייחסות לפילוג הקיים בין האומות, ויש רצון לתקן את העולם.
ניתן כאן רקע שיסביר את המהלך שאברהם אבינו עשה בעולם. תרח אבי אברהם אבינו ,היה עובד עבודה זרה ובעל חנות צלמים ופסלים, כך מספר מדרש רבה. יום אחד שם תרח את אברהם למכור בחנותו במקומו. בא אדם לרכוש פסל, אברהם אבינו שאל אותו בן כמה אתה? אמר לו: בן חמישים או שישים, אמר לו אברהם אבינו, אוי לאדם בן שישים אשר רוצה לסגוד לפסל בן יומו. התבייש האיש והלך. אח”כ באה אישה ובידה קערת סולת, וביקשה שאברהם אבינו יתן את הקערה לפני הפסלים שיאכלו. לקח אברהם מקל בידו ושבר את כל הפסלים מלבד הגדול שבהם, ושם את המקל בידי אותו פסל. כשהגיע אביו, נבהל ושאל מי עשה כך לפסלים? ענה אברהם כי אישה אחת הביאה קערת סולת, ורבו צלמים ביניהם מי יאכל ראשון. קם הגדול שביניהם, לקח מקל ושבר את כולם. אמר לו אביו, וכי אתה משטה בי? וכי הצלמים יודעים משהו? אמר לו אברהם אבינו וכי אינם יודעים? ישמעו אוזניך מה שפיך אומר! קם אביו ומסר את אברהם אבינו  לנמרוד. בהמשך מספר המדרש, כי נמרוד זרק את אברהם אבינו לכבשן האש והקב”ה הצילו. מדוע שבר אברהם  אבינו את הצלמים בחנותו של אביו? הרי אברהם אבינו ידוע כאיש חסד, המקרב את הבריות באהבה, המתפלל על רשעי סדום, הקורא בשם ה’! האם אין הוא חושש שיסתכלו עליו כקיצוני הנוטל את החוק לידיו? כמי שאינו מכיל דעות אחרות? כמי שאינו מכבד את אביו פוגע בפרנסתו? שהשפעתו על הבריות תיחסם?.אברהם אבינו אינו חושש מכל אלה. הוא אף אינו חושש מהאש של נמרוד. הוא שלם באמונתו כי ה’ הוא האלוקים! ובמידה כנגד מידה משגיח עליו ה’ בדרך נסית, ומראה דרכו לעולם את אלוהותו. נמרוד, ראש הקליפה העולמית, איננו מצליח לשרוף את אברהם אבינו. אדרבא, שמו של אברהם אבינו ,רק הולך וגדל.דווקא מפני שאברהם אבינו הוא איש חסד, הוא שובר את הצלמים. וכי איש חסד יכול להיות אדיש בשעה שהעולם הולך אחר ההבל? וכי נח לאברהם לראות את אביו עושה פרנסתו ע״י ניצול הסכלות של עובדי אלילים? חסד אין פירושו לוותר על הגבולות ולטשטש אותם! אברהם אבינו מרגיש את צרת האנושות, דואג לעתידו הטוב של העולם, שיתנהל בסדרים אלוקיים. הוא מוסר את נפשו להציל את האובדים, ע”י פרסום אמונת הייחוד. אברהם אבינו הבין בתודעתו את אנשי דורו המאמינים באלילים, ובגלל אמונות שגויות שחדרו לתודעתם, הם הפכו לשבויים בתבניות הנהוגות בדורם. אברהם אבינו, האדם הגדול בענקים, הצדיק הכללי, לוקח אחריות ומנסה לתת לעולם כיוון מוסרי ותקווה. מפעלו העיקרי הוא להגביר את הטוב, ולהרבות אור ה’ בעולם, ותודעה זו היא זאת הנצרכת לתיקון העולם. האנושות בימי אברהם אבינו מציגה עצמה סבלנית ומכילה לכל חופש פולחן. אך הצגה זו היא רק לכאורה, כיוון שלמעשה התרבות האלילית כופה את הפלורליזם האלילי בחוזקה. חופש הדת והפולחן הוא טאבו שנשמר כ”כ בכפייתיות, עד שתרח מוסר את בנו לדין אצל נמרוד. הנחת יסוד חברתית היא, כי בכל דבר אפשר לפקפק, מלבד עצם הרעיון הפלורליסטי- אלילי. אברהם אבינו חופשי לבחור באיזה אליל שירצה. אך אם יטען שה’ הוא האלוקים ואין עוד מלבדו, הוא ייזרק אל כבשן האש.

אברהם אבינו, בגבורתו, איננו משבר כמה פסלים בחנות בלבד. המדרש הוא בזעיר אנפין צוהר להבנת דמותו של המהפכן הגדול בהיסטוריה. אברהם אבינו  בא לשבר את תבניות המחשבה, שחונקות את התקדמות העולם. בחירותו הוא מסוגל לחשוב באופן שהעולם עדיין איננו מוכן אליו, ומוכן גם לשלם מחיר על כך! לכן אברהם אבינו הוא ראש לכל המאמינים באמונת ייחוד ה’. הוא אב לכל בעלי התשובה, המשברים את הצלמים, שהתחנכו עליהם. מתוך אנושות שלמה, דווקא אברהם אבינו הוא שזוכה לשמוע את קול ה’ אומר לו:״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ״.(בראשית, פרק י"ב פסוק א').

משפחתו של אברהם אבינו
על רקע זה ניתן להבין המתרחש במשפחת תרח. לתרח יש שלושה בנים: אברם, נחור והרן. על פי המדרש הרן נשרף בכבשן האש באור כשדים. שליש מהאומה העברית נשרף בכבשן, זה מתחיל כבר שם. הרדיפות וההרג גורמים לתרח לעזוב את אור כשדים במטרה לחזור הביתה, לארץ העברים, לארץ כנען. כלומר, תרח הינו הציוני החילוני הראשון בהיסטוריה היהודית. מפעולה זו של תרח נוצר העם היהודי. ישנו אח נוסף, נחור, שאינו מופיע כלל בסיפור על אור כשדים והיציאה משם. תרח הולך עם אברהם ולוט בלבד. בהמשך הסיפור תרח ומשפחתו מגיעים לחרן,ושם הם נעצרים ואינם ממשיכים לארץ כנען. בחרן ישב נחור, השתקע במקום, עד שאפילו קראו למקום על שמו, כפי המופיע בפרשתנו על אליעזר עבד אברהם,שהלך לחפש אישה ליצחק אבינו: ״וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם-אֶל-עִיר נָחוֹר״ (בראשית, פרק כ"ד פסוק י'). ארם, המופיעה כאן, היא ארם העתיקה נמצאת מעבר לנהר פרת. בדרכו לארץ כנען פוגש תרח את בנו נחור, ונחור משכנע את תרח להפסיק את המסע. נחור מצדיק את העזיבה של אור כשדים, כיון ששם רדפו את היהודים, אך אינו מסכים עם המעברלארץ כנען, הרי בכנען התיישבו בינתיים הכנענים, ואילו כאן, בארם נהריים יש גויים טובים, שלא רודפים את היהודים. בארם לא שורפים יהודים, אז מדוע להסתכן ולעלות לארץ כנען, כשאפשר לחיות חיים טובים לא פחות בארם נהריים? ניתן לראות במשפחת תרח ארבע דמויות שונות:תרח -היהודי הציוני.
הרן-קורבן השואה.נחור היהודי  שעושה מאמץ להשתלב עם הגויים.אברהם אבינו-חוד החנית של היהדות המאמינה בדרך ה׳.
מארבע דמויות אלו קם עם ישראל. כל תסביכי האומה הישראלית מופיעים בתחילת התהוות האומה.

מטרת שליחותו של אברהם אבינו
על אברהם אבינו להתמודד עם הפיתוי להישאר בארם נהריים לוותר על החלום של ארץ כנען. ההתלבטות אינה פשוטה, גם לאברהם אבינו. התהליך אורך שלושה דורות עד לקבלת ההחלטה. רק בימי יעקב אבינו משתחררים באופן סופי כל ההתלבטויות, מתחילה להתגבש הזהות הישראלית. ורק אז יכול יעקב אבינו להיקרא ישראל. מהו היסוד לבחירה זו? מדוע הקב"ה מעונין שאברהם אבינו יקים אומה חדשה? האם אין זה יותר פשוט שאברהם אבינו יפיץ בעצמו את אמונת הייחוד בקרב עמי העולם. ניתן לומר שזהו למעשה הויכוח המתנהל לכל אורכו של ספר בראשית בין משפחת אברהם אבינו  למשפחת נחור, ויכוח שממשיך עד ימינו. על מנת לענות על השאלה, יש לנסות ולהבין מה הייתה הכוונה האלוקית בשליחות שהטיל הקב"ה על אברהם אבינו. הדת מקדשת את חיי היחיד, על ידי קיום מצוות הדת, האדם נהיה קדוש. הדת יכולה להפוך את האדם לטוב יותר, מוסרי יותר, נחמד יותר. אך הדת אינה מקדשת את המדינה. הדת אינה לוקחת תחת חסותה את נשמת כוח האומה, שהוא כוח חייתי ואלים. זו הייתה טעותו של נוח, שקידש את עצמו, אך שאר העולם נחרב. תוכניתו של הקב"ה היא ליצור עם ייחודי וקדוש, עם קוסמופוליטי, שיתקן את העולם על ידי קידוש הכוחות הלאומיים הפועלים מקרבו.

איש האמונה
כאשר מסתכלים על דמותו של אברהם אבינו, הוא מופיע בבירור כאיש האמונה. אך הידיעה על אמונתו באל אחד והדרך בה גילה את רבש"ע לא נכתבה בתורה, אלא נמסרה לנו בתורה שבעל פה. סיפור זה לא נכתב בתורה כיון שזהו אינו עיקר חידושו של אברהם אבינו, עיקר עניינו של אברהם אבינו היה בחידוש וקידוש הכוח הלאומי.

כיצד אברהם אבינו הגיע להכרה במציאות הבורא?
בנקודה זו יש מקום רב לטעויות. מקובל לחשוב שאברהם אבינו ראה את השמש והשתחווה לה. אחר כך הירח בא במקום השמש, ואז חשב אברהם אבינו שהירח הוא האלוקים, אחר כך העננים כיסו את הירח וחוזר חלילה, עד שהגיע למסקנה שיש אלוקים. סיפור זה אינו נכון ואף אין לו מקורות בדברי חז"ל. תפיסה זו היא תפיסה לא נכונה של האלוקות, שכן באופן זה האדם מוצא את האלוקות בתוך התודעה שלו. ומכאן שאדם גדול מאלוהים (חלילה).

על פי חז"ל, אברהם אבינו ראה את השמש וחשב שהיא האלוקים, אחר כך חשב שהירח הוא האלוקים, אחר כך שהעננים כיסו את הירח, חשב שהעננים, ואחר כך הרוח שפיזרה את העננים. אך לבסוף ראה אברהם אבינו, כי הוא מחזיק את הרוח בתוך גופו, ונשאר נבוך. האם יתכן שאין לעולם מנהיג? כלומר אברהם אבינו נשאר בספק גדול, הוא הגיע למסקנה שאין עם מי לדבר. אברהם אבינו היה מייסד פילוסופיית האבסורד. יש להבין שזוהי עמדה נפלאה, כיון שהבנה זו יוצרת ריקנות באדם. התהווה מעין חלל ריק בתודעתו של אברהם אבינו. בתוך חלל זה היה יכול להופיע הדיבור האלוקי. הגילוי האלוקי של אברהם אבינו הגיע מלמעלה למטה, מחוץ לאדם אל תוכו, המצב הנורמלי של נפש האדם הוא לא להאמין בה'. המובן מאליו הוא לא להאמין, השכל האנושי מתנגד למציאות ה'. אבל צריכים לדעת שהכל אלוקים, שהטבע הוא האלוקים. האדם הרגיל אינו מסוגל להתרומם מעבר להכרה הטבעית. רק התגלות אלוקית יכולה לשחרר את האדם מכבלי הטבע. כל אדם נולד עם אמונה, אך זוהי אמונה טבעית, אלילית, השייכת לעולם הטבעי. אצל אברהם אבינו התהליך מתחיל בענווה, בהכרה שלא ניתן להבין הכל בכוחות עצמך, ומתוך ענווה זו הוא מגיע להכרה שיש לו בורא.

בשיטה זו השתמש אברהם אבינו, גם כאשר ניסה להביא אנשים לידי אמונה במציאות ה'. אברהם אבינו היה מכניס אורחים, והיה מאכיל ומשקה אותם. כאשר היו מסיימים, היה מבקש מהם שיודו למי שנתן להם את האוכל והמשקה. וכאשר היו מבקשים להודות לו, היה אומר להם אל תודו לי, אלא למי שאמר והיה העולם. אברהם אבינו לא משתמש בהוכחות מדעיות או פילוסופיות. הוא אינו מתאר מהלכים בעזרת השכל, אלא מנסה להביא לאמונה על ידי האוכל. בשעה שהאדם אוכל הוא נמצא במצב חווייתי של נברא. רק בזמן הזה נמצאת בו ההכרה כי מקור חייו בא מחוץ לו, והוא לא תלוי רק בעצמו. השלב הראשון באמונה הוא ההכרה בתלות בגורם חיצוני. לכן גם היהדות מייחסת תפקיד חשוב לאוכל. כל חייו של היהודי קשורים באוכל: שבת, ברית, בר מצווה, נישואין, שבעה. זהו יסוד האמונה, ההכרה שהאדם תלוי בגורם חיצוני, ואז מיד אני שואל את תודעתי, למה אני ממש לא אוהב לאכול בכלל? כשאני מוזמן לאכול אני מרגיש שאני עושה משהו בניגוד לרצוני. התשובה היא פשוטה, למרות שאני מרוקאי ,ואני מגיע ממשפחה שאהבה לאכול,פשוט לפי דעתי, כל עולם המדיטציה שהייתי בו שנים רבות ,יצר בתוכי את ההיעדר לעונג של גן המין,כדוגמת אוכל, אולי יום אחד גם אני ארצה לאהוב לאכול, לכן אסור להקשיב לי נקודה.!!!

ייעודו של אברהם אבינו
לאברהם אבינו יש ייעוד, לגלות את האידיאל הגדול במסגרת האומה. אברהם אבינו עבר מהפכים גדולים בדרך לבירור נקודה זו. בתורה ישנם מספר תיאורים  של התלבטויות בדרך לגילוי זהותו האמונית .המקרא מספר על הריב שנוצר בין רועי אברהם אבינו לרועי לוט. שני האנשים העשירים מאוד, בעלי הרבה עבדים ושפחות ועדרי צאן רבים. המאבק ביניהם הוא למעשה מאבק על שטחי מרעה. נאבקות כאן שתי אוכלוסיות שיש ביניהן קשר משפחתי. שתיהן מאמינות באלוקי אברהם, ושתיהן רוצות את אותה הטריטוריה. כאשר יש סכסוך מסוג זה, ניתן לפתור אותו בשני אופנים שונים. הדרך הראשונה היא על ידי משפט, על ידי עשיית דין אמת. מי שצודק יקבל את חלקו, ומי שלא צודק לא יקבל. הדרך השנייה היא על ידי עשיית צדקה, כלומר שהצד הצודק מוותר על החלק המגיע לו על פי האמת. על פי התכנית האלוקית, לאברהם אבינו והאומה שהוא מקים יש תפקיד מיוחד, כפי שנאמר בהמשך ספר בראשית:״וְאַבְרָהָם-הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ–כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט-לְמַעַן, הָבִיא יְהוָה עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו״.(בראשית,  פרק י"ח פסוקים י"ח –י"ט). האידיאל המוסרי של האומה הישראלית הוא המיזוג של צדקה ומשפט, כפי שהנביא ישעיה מלמד אותנו: ״צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה״ (ישעיה פרק א' פסוק כ"ז). דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי לביצוע על ידי המנטליות האנושית. אך זוהי תוכניתו של הקב"ה. לאברהם אבינו יש נטייה טבעית לדרך הצדקה, ואילו דרך המשפט קשה עליו, מכיוון שהדין נמסר ליצחק אבינו, ואברהם אבינו עדיין לא חוה אותו בתודעתו. לכן כאשר מתחיל הריב בין רועי אברהם לרועי לוט: ״וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ:  כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה״  (בראשית פרק י״ג פסוקים ח-י).הקדוש ברוך הוא יודע שאין לאברהם אבינו את הדין-גבורה, לכן  הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אבינו:״וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם–צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה.  כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם.  וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ–גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה. קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ:  כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה״.(בראשית, פרק י"ג פסוקים י"ד -י"ז).הקב"ה אומר לאברהם אבינו כי כל הארץ, גם החלק שהוא ויתר עליו ללוט, שייכת לו. אברהם אבינו ניסה למנוע מלחמה קטנה עם רועי לוט, אך במקומה הקב"ה ארגן לו מלחמה הרבה יותר גדולה מזו שהוא רצה למנוע, שכן מיד מתרחשת מלחמת ארבעת המלכים מול החמישה. אברהם אבינו נאלץ לצאת למלחמה, בההוא כובש חזרה את כל השטח עליו הוא ויתר ללוט:״וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי; וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי, אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר, וְהֵם, בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק.  וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם״.(בראשית פרק י"ד פסוקים י״ג-ט"ז,).זהו מעין שיעור שהקב"ה מעביר לאברהם אבינו, שיבין שרצונו של הקב"ה הוא שכל הארץ תהיה של אברהם אבינו, אך לאחר שהסתיימה המלחמה, רואים שאברהם אבינו שוב מוותר. הפעם הוא מוותר גם על חלקי הארץ שכבש, אך גם על הרכוש והנפשות.

המאבק על הירושה
בהמשך אנו מוצאים מאבק על הירושה, מי יהיה ממשיך דרכו של אברהם אבינו? מאבק על סוג הזהות האנושית שתמשיך את המסורת שאברהם אבינו פיתח בעזרתו של הקדוש ברוך הוא. על רקע המאבק בין יצחק אבינו לישמעאל נוצרו  מתחים גדולים בין אברהם אבינו  לשרה אמנו . ישמעאל נולד לאברהם אבינו משיפחתו המצרית הגר. חז"ל אומרים כי הגר היתה בתו של פרעה מלך מצרים, והוא זה ששלח אותה לביתו של אברהם אבינו, כיון שהכיר בגדולתו ורצה שבתו תלמד ממנו, ותתמלא בחכמה ובקדושה. הגר מייצגת את הגדולה בתרבויות האנושיות.

אברהם אבינו רוצה שישמעאל ימשיך את דרכו, ושממנו תצא האומה הישראלית: ״וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹהִים: לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיך״ .(בראשית פרק י״ז פסוק יח).כוונתו של אברהם אבינו היא להמשיך את האומה הישראלית תוך שיתוף פעולה הדוק עם הגדולה במעצמות העולם. גישה זו היא מעין פשרה בין השיטות, איחוד בין העם העברי לעולם. אך זוהי אינה הגישה הנכונה, ולכן הקב"ה אומר לאברהם שהגיע הזמן למשהו חדש, בלתי תלוי באומות העולם. הקב"ה מבטיח לאברהם שייוולד לו בן משרה, ושמו יהיה יצחק, והוא יהיה ממשיך דרכו של אברהם: ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. וּלְיִשְׁמָעֵאל, שְׁמַעְתִּיךָ–הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, בִּמְאֹד מְאֹד:  שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד, וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל. וְאֶת-בְּרִיתִי, אָקִים אֶת-יִצְחָק, אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה, בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת. וַיְכַל, לְדַבֵּר אִתּוֹ; וַיַּעַל אֱלֹהִים, מֵעַל אַבְרָהָם״ (בראשית פרק  י"ז פסוקים יט-כב ).  רצונו של הקב"ההוא, שהאומה הישראלית תקום מתוך משפחת אברהם בלבד (שהרי גם שרה היתה ממשפחת אברהם, דודתו או אחייניתו), ולא מתוך שיתוף פעולה עם אומות העולם. תוקם אומה חדשה באופן ניסי ושונה. גם ישמעאל יהיה לגוי גדול, אך הברית תמשיך עם זרעו של יצחק. הקב"ה מפנה את אברהם אבינו לכיוון הלאומי, צעד שככל הנראה היה קשה לאברהם אבינו לקבל. אך לבסוף אברהם אבינו מבין שרק מתוך כניסה פנימה ניתן אחר כך להשפיע על כל העולם. ראשית יש להתכנס לתוך הזהות הלאומית העצמית, ואז לפרוץ החוצה. רק לאחר שאברהם אבינו מגיע להבנה הזו, הקב"ה הופך את שמו מאברם לאברהם. רק עכשיו אברהם יכול להיות:״אֲנִי, הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ; וְהָיִיתָ, לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם״.(בראשית פרק י"ז פסוק ד). ההשלמה של אברהם אבינו עם התהליך מגיעה לסיומה רק כאשר הוא בן מאה שלושים ושבע, בעקידת יצחק. בעקידה מסופר, על ארבעה אנשים: ״וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים (בראשית  פרק כב פסוק  ג). כל הארבעה נימולים, אך יש הבדלים ביניהם:

אברהם אבינו-הנימול הראשון. יצחק אבינו-מופיע כבנו של אברהם אבינו, הנימול הראשון בן שמונה ימים. אליעזר-עבד אברהם. ישמעאל–חצי עבד וחצי בן של אברהם אבינו .מטרת העקדה היא לברר מי מבין הארבעה. הוא זה שימשיך את  הדרך, בה התחיל אברהם אבינו. ואכן ניתן לראות מהמשך הפסוקים, כי יצחק אבינו נבחר להמשיך את דרכו של אברהם אבינו, ושניהם מגיעים להכרה הזאת. כפי שנאמר: ״וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה״ (בראשית פרק  כ"ב פסוק ז).

המילה ״ויאמר״. מופיע בפסוק זה ארבע פעמים. פסוק זה מתאר דיאלוג עמוק בין אברהם אבינו לבנו. יצחק אבינו  קורא לאברהם אבינו, ״אָבִי״, כלומר יצחק אבינו מקבל את אברהם אבינו כאביו, והוא מוכן להמשיך את דרכו. ואברהם אבינו עונה ליצחק אבינו :״הִנֶּנִּי בְנִי״ , כלומר הוא מקבל את יצחק אבינו כבנו וממשיך דרכו. איחוד הכשרונות ההפוכים  של אברהם אבינו ויצחק אבינו , היא זאת שמאפשרת את הופעתה של הזהות הישראלית השלמה״. "