שבוע ספירת הגבורה התשפ״ה

שבוע ספירת הגבורה

״כל מערכת ההשפעה בעלת נוכחות (האדם מודע למעשיו – לתהליך שהוא נמצא בתוכו) עוברת מסלול שתחילתו בספירת החכמה (ההברקה הראשונית של רעיון שכלי מופשט, לפני שהיא נכנסת  למערכת ההגיון) ולאחר מכן עוברת בתוך ספירת החסד (קירבה ואהבה). ומסיימת בספירת הנצח המייצגת את קיבעון החיובי של הרצון שלנו בתנועה מתמדת לעבר המטרה.

מטרת ספירת הגבורה בתהליך ההשפעה, ברמת הכלל, לאפשר לנו להיות כלים (מערכת הרצונות) ראויים לקבל את ההשפעה. ברמת הפרט, הגבולות שאנו מציבים לעצמנו הם בין התחומים החשובים ביותר בתודעה. כל סוג של חווית חיים מאוזנת ובריאה דורשת גבולות יציבים. הגבולות הם גם ההגנות שלנו: הגנות רגשיות או הגנות פיזיות. יכולת הצבת גבולות מתחלקת לשניים: גבולות פנימיים וגבולות חיצוניים. 

הגבולות הפנימיים הם הגבולות שאנו  מציבים לעצמנו כדי להישמר – כמו לדוגמא לא לסכן אותנו או להציב אותנו במצבים של פגיעה או הרס עצמי. שליטה עצמית בטבע שלנו. מביאה לשלום פנימי ואם במאבק כזה האדם מחזיק מעמד ובונה בתוכו גבולות בריאים. אז הוא מקיים את דברי התנא: ״אֵיזֶהוּ גִבּוֹר?הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ״, גבולות חיצוניים הם כל הגבולות שהאדם מציב כלפי החברה כדי לחיות איתה בשלום ולהבליט את הנוכחות שלו בתרומה לאותה חברה.

במשך שבוע הגבורה נלמד להבחין במערכת הרצונות והצרכים שלא השתמשנו בהם בגלל חסר פנימי שלנו, וזאת הסיבה שאותם חוסרים רגשיים לא הגיעו לידי ביטוי בחיינו ובחברה שאנו חיים בתוכה. ספירת הגבורה מלמדת אותנו להיות יציבים ואיתנים למצב הזה, של החוסר. איך? נתכנס פנימה לתוך עצמנו ונתחיל להתבונן בקיבעון (חזרתיות על אותו דבר) של ההתנהגות שגרמה לנו לחיות בחוסר- (שאנו חווים כישלון או הבקשות שלנו נענות בשלילה). נלמד לזהות כאבים וחוסרים ולא נדחיק  אותם אלא נאפשר להם להיות בסביבה שלנו, ובמיוחד לאחר הפנמת משמעות החוסר. נוכל לראות את החוסר (ריקנות פנימית) מזוית אחרת, וזה מאפשר לנו להתבונן באותם רצונות כמוסים או גלויים שמבקשים את תשומת ליבנו? ולהבין שזה אפשרי שהם יתגשמו עוד בזמנים שלנו.

בעזרת השם בכל יום משבעת ימי השבוע הקרוב נוכל להתבונן בצורת אפיון אחרת של ספירת הגבורה, עד שנוכל ליישם את תכונת האופי הזו בצורה התואמת את אורח חיינו. 

היום, יום ראשון בערב, כ״ג בניסן, שמונה ימים לעומר, מתחיל שבוע הגבורה, המאפיין הראשון של ספירת הגבורה הוא החסד שבגבורה, ספירת הגבורה תפקידה לשמש בלם לעוצמת השפע והנתינה היוצאים מספירת החסד, היא מגדירה היטב את ההגבלות הנחוצות הנובעות ממניעת כל דבר שאינו קשור במישרין לאותו יישום שברצוננו להוציא אל הפועל. הגבורה מייצגת את הצמצום הרגשי כשם שספירת החסד היא יסוד לביטוי האנושי, כך הגבורה היא הצינור דרכו אנו מבטאים את האהבה. 

גבורה מכוונת וממקדת את אהבתנו, ומתעלֶת אותה למקומות נכונים, הגבורה לא מנוגדת לאהבה אלא היא יוצרת לה מיכל שתפקידו להגן ולשמור על מערכת הרגשית המתפזרת לכל עבר ללא מטרה, וכאשר אנו אומרים לא, לנו, או לסביבה שאנו חיים בתוכה, אנו יוצרים גבול – מיכל  שאהבה תוכל לשכון בתוכו. 

בעוד ספירת החסד נותנת ללא גבולות ספירת הגבורה עוזרת לנו לזהות את המטרה של ספירת החסד ולארגן אותה בכלים נכונים לה. ניתן דוגמה, בחג הפסח כולנו נתנו מעצמנו כדי לעזור למשפחות נצרכות לקיים את חג הפסח, הנתינה שבדבר היא החסד, הגבול שבדבר הוא חג הפסח המסמל את הזמן שראוי לתת עזרה לזולת וכך זה מתקיים בכל דבר שאנו עושים. 

יום שני בערב, כ״ד בניסן, תשעה ימים לעומר, האפיון של היום הוא גבורה שבגבורה. הגבורה במהותה היא הגבלה וצמצום, מידת הגבורה שבגבורה תפקידה להגביל את מידת ה״גבורה״ ולמתן אותו כדוגמת לא להגזים בביקורת, אפילו ביקורת בונה. כשאנו עושים זאת אנו מגבירים את החיוניות של ספירת הגבורה.

יום שלישי בערב, כ״ה בניסן, עשרה ימים לעומר, האפיון של היום הוא התפארת שבגבורה. תפארת שבגבורה היא הקו האמצעי שכוללת את הגוונים השונים ובמיוחד מאזנת את הקצוות הקיצוניים בין נתינה ואהבה לבין הגבולות שאנו שמים עליהם. כדי להביא אותנו למצב של איזון ביניהם יש להיות מאוד קשובים, להבחין מתי זה מעט מדי ומתי זה יותר מדי ולדייק אותנו  ככל שניתן, עד שמגיעים לנקודת האמצע , ואז יש לייצב ולשמור עליו. פעולת האיזון דורשת את מיטב המיומנויות בעת ובעונה אחת:

יום רביעי בערב, כ״ו בניסן, אחד עשר יום לעומר, האפיון של היום הוא נצח שבגבורה. אפיון זה עוזר לנו לעשות את סדרי העדיפויות האמיתיים שלנו. איזה דברים נכונים לנו היום ואיזה דברים יצטרכו לחכות לזמן יותר מתאים, והכי חשוב הוא היכולת להתמיד בהחלטות שקיבלנו על עצמנו ולהכניס אותם בחיי היום יום שלנו, למרות שהפנים שלנו יפתח התנגדות לכל דבר חדש, ברגע שאנו מתמידים ההרגלים משתנים והתנועה נהיית יותר טובה וברורה לנו, בדרך זו אנו מגבירים את שבאמת נכון לנו כדי להתקדם בדרך הייחודית שלנו.

יום חמישי בערב, כ״ז בניסן, שנים עשר יום לעומר, האפיון של היום הוא ההוד שבגבורה. ההוד שבגבורה מלמד אותנו להכניס את היופי ואת הרגש לכל פעולה מצומצמת שאנו עושים בחיי היום ולהכיר ביכולות שחנן אותנו הקב״ה ולהשתמש בהן כדי לעורר את הטוב ואת היופי הפנימי אצלנו ואצל הזולת.

יום שישי, כ״ח בניסן, שלושה עשר יום לעומר, האפיון של היום הוא היסוד שבגבורה. יסוד שבגבורה מזמין אותנו לעבודה מיוחדת במינה. מידת הגבורה דורשת מן האדם עוצמה, היא דורשת מן האדם יוזמה, יכולת לעמוד באתגרים, שמידה זו נפגשה עם ספירת היסוד ,האפיון הזה מביא אותנו להתעמת, עם הנטיות של עצמנו  ולדחות סיפוקים, שגורמים הנאה ברגע ומוסיפים סבל למסע שלנו 

היסוד שבגבורה? זה בעצם היכולת להפרות, היסוד הוא כינוי לכל דבר שנותן חיים, שנותן חיים עצמיים. למשל אפילו מצוות פריה ורביה, להביא עוד חיים לעולם. זאת היא מידת היסוד. אפיון זה מגיע לעזור לאחרים ולהחזיר להם את הטעם לחיים שלהם שאבד להם בדרך בגלל אירועים שלא יכלו להתכבד עליהם. 

יום שבת, בערב כ״ט בניסן, ארבע עשר יום לעומר, האפיון של היום הוא מלכות שבגבורה. ספירת המלכות היא הספירה שדרכה מהות האדם מתבררת ואפשר לראות דרכה את הערך העצמי, ביטחון עצמי ודימוי עצמי. אדם עם יכולת התמדה או חוסר יכולת התמדה, החסרונות  או המלאות שאדם רואה דרכם את העולם ואת האנשים. ספירת המלכות מראה לנו את התוצר הסופי של כל מעשה או תהליך שאנו עושים. ספירת המלכות היא מדרגה בפני עצמה ואין לה מעצמה כלום, היא מקבלת השפעה ולא משפיעה, כלבנה המקבלת את אורה מהשמש. ואכן המלכות היא אינה אלא ביטוי לסך כל המאמצים שהתגלו בכל הספירות שקדמו לה ואין היא מהווה גורם פעיל המוסיף משהו. היא בסך הכל התוצאה אבל מכאן חשיבותה הגדולה. היא הספירה המהווה את השיקוף המלא של כל הספירות. המלכות מראה את המציאות כפי שהיא נחוות בתודעתנו״כשהיא מתארחת השבוע בגבורה אז העשייה שלנו נהיית יותר מהודקת ויותר ברורה״.