פרשת צַו התשפ"ה

את המאמר הזה אני מקדיש לכל האנשים שלקחו ההחלטה להתקדם ולהשתחרר מהאחיזות שלא מאפשרות התקדמות לעבר המטרה שלשמה הם התכנסו. 

״פרשת צו מתחלקת לשני חלקים: בחלקה הראשון היא ממשיכה את פרשת ויקרא, ודנה בעניין הקורבנות מנחה, עולה חטאת, אשם שלמים, וכן איסור אכילת החלב ועניין תרומת הדשן. הפרשה שמה דגש על מביא הקורבן ובעיקר על הכהנים.

בחלקה השני דנה הפרשה בשבעת ימי המילואים – שבעת הימים בהם הוכשרו הכהנים שהוקדשו  לעבודתם: ״וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״. האש שדלקה על גבי המזבח הייתה תמידית, ועל הכוהנים הייתה מוטלת חובה לשמר אותה, ואֵשׁ תָּמִיד זו,  היה בה שילוב של מעשה אדם ומעשה שמים, ״שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה״.

ישנם שני מסרים בפרשה, האחד מייצג את החיבור  לקב״ה, אש היא ביטוי לאהבה הלוהטת בין ישראל לקב״ה, אך כל אש זקוקה לתשתית רוחנית-רגשית-וחומרית כדי לבנות מבנים שיוכלו להכיל אותה.

עבודת ה' איננה רק מילים וכוונות, אלא עולם שלם של עשייה. בקצב מהיר עוברת התורה על  סוגי הקרבנות ומצבים שונים בהם האדם נדרש להביא את הקרבן לבית המקדש. הקרבנות מבטאים שיא של קרבה פנימית עמוקה בינינו לבין ה' יתברך, ומציאות חיים זו אמורה להיות עמוסה באינטנסיביות של מחשבות, רגשות ומעשים.

לצערנו משחרב בית המקדש חסרה לנו התפיסה הנכונה של קרבת אלוקים עוצמתית המתבטאת בחיים מלאים בכל המישורים. נשארנו עם שרידים, צללים של האור הגדול שהיה. אבל אנו מאמינים שיגיעו ימים בהם התפילות והגעגועים של נשמת ישראל יישאו פרי, והחוסר לראות את האור בגלל החושך-darkness יהפוך לאור ענקי. אפשר לראות את זה בדברי הנביא הושע: ״קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְהוָה אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ״, כלומר, האור לא באמת חסר לנו הוא פשוט נמצא בתפילות ובעבודת המידות.

המסר השני, שמייצג את ההתפתחות האישית, אומר שצריך להמשיך להזין את האֵשׁ שלנו. לשמור על הלהבה הפנימית ולהבין שכל מוטיבציה יכולה לעלות ולרדת, אבל כאשר אנו מקפידים על משמעת, יצירת הרגלים חזרתית – אנחנו מצליחים לשמר את ההתלהבות גם ברגעים קשים, ולהפנים את המסר שכל התמדה ועשייה נטולת קונפליקטים, בסופו של יום מאפשרת לנו להצמיח חלקים שדורשים מאיתנו התמסרות לאורך זמן עד להשגת המטרה שלשמה התכנסנו״.