פרשת תְּרוּמָה התשפ״ה

את המאמר אני מקדיש להוד מאור ומאחל רפואה שלמה אמן.

פרשת תרומה שבת שקלים

ארבע פרשיות 

״בארבעת השבתות לאורך חודש אדר, בנוסף לקריאה הרגילה בתורה, אנו מוספים קריאה מיוחדת, תוספת זו זיכתה את אותן שבתות בשם המיוחד על פי הקריאה שנקראת באותה שבת. שבת שקלים: שבת שלפני ר"ח אדר, בשבת זו קוראים את הציווי על מתן מחצית השקל, זכר לתרומת מחצית השקל אשר הייתה נהוגה בזמן המקדש. שבת זכור: שבת שלפני פורים קוראים את הציווי לזכור למחות את זכר עמלק. דווקא לפני פורים מאחר והמן הרשע היה מזרע עמלק. שבת פרה: שבת לאחר פורים קוראים את פרשת פרה אדומה, זכר לזמן המקדש בו ניתן היה לטהר טמאי מת על ידי אפר פרה אדומה לצורך עלייה לרגל והכניסה לבית המקדש. שבת החודש: השבת שלפני חודש ניסן בה קוראים את הפרשה המדברת על קידוש חודש ניסן ועל קרבן פסח מצרים ופסח דורות. קריאה זו עוזרת לכולנו להיכנס "לאווירה" שלפני חג הפסח. 

השבת אנו זוכים לקרוא יחד את פרשת תרומה, פרשת ראש חודש ופרשת שקלים, שהיא  כאמור הפרשה הראשונה מתוך ארבעת הפרשיות שעוטפות את  חג הפורים. את פרשת שקלים אנו תמיד קוראים בשבת שלפני ראש חודש אדר. בזמן שבית המקדש היה קיים היתה מוטלת מצוה על כל אדם מישראל לתרום מחצית השקל בכל שנה ושנה, לחיזוק האחדות בעם ישראל. תרומת מחצית השקל הייתה צריכה להגיע לבית המקדש עד ראש חודש ניסן. בניגוד לכל מגבית אחרת, לא תרו אחר התורמים הגדולים. ליתר דיוק, כלל לא דאגו להכנסות. האדם העשיר בנכסיו הרוצה להתבלט באמצעות תרומתו הנדיבה, חייב היה לחפש כתובת אחרת. כאן, במגבית זו, נדרש ממנו בדיוק מחצית השקל. מחצית ותו לא, כפי שנאמר בתורה: ״הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל״. 

מגבית זו נערכה במתכונתה המיוחדת כדי לחדש מספר אמיתות בלבבות. אמיתות המעלות חלודה בשגרת ימי השנה. זו היתה הזדמנות נאותה לרענן בתודעה את השוויון המוחלט של כל בני ישראל. התרומה האחידה של מחצית השקל מחקה – במעשה מוחשי – את כל ההבדלים המלאכותיים המפרידים בין חלקי העם. החובה לתרום בשווה בדיוק אותו סכום כפתה אחדות, יצרה שותפות גורל והעניקה לכל אדם זהות דומה. הכל נוכחו לדעת, שאין חשיבות להבדלי עדות או למעמד כלכלי, חברתי ואינטלקטואלי שונה. כי לפני הקב״ה – כולם שווים. בכסף, שנאסף במגבית זו, תלויה היתה כפרת הכלל. עליה איפוא לצמוח מתוך העם, התורם את חלקו בשווה, ללא העדפה וללא הבלטת יתרון כלשהו.

זאת הסיבה שאנו מתבקשים לתרום מחצית השקל ולא שקל שלם, מכיוון שתחושת החצי חשובה היא מאד. החצי מורה, שאתה הפרט כפרט, זקוק לרעך, כדי להגיע לשלמות. לעולם אינך יכול להגיע לבדך לאחדות בעם ישראל ולהביאו אל תיקונו. מעצם מהותה של עבודה זו, המוטלת על כולם כאחד, כל אחד הוא חצי הזקוק להשלמה.

סיכומו של דבר, מיום שחרב בית המקדש, מחצית השקל הפכה להיות חלק מיסוד הנתינה של עם ישראל. את מחצית השקל נותנים למקום שאוסף את הכסף כדי שיוכל לחלק את המעות בראש חודש ניסן לפני חג הפסח לכל הנצרכים שהשעה דוחקת ואין להם איך לעשות את חג הפסח. בזכות נתינה אנו מושכים כוח ההשפעה שעוזר לנו להפוך דברים ברמת הפוטנציאל לעבר מטרות להגשמתם בפועל.״