נר שני של חנוכה התשפ״ה

שיחה לנר שני

שאלה שישית

״יש הלכה חשובה בהלכות חנוכה שראוי לכל אחד ובעיקר אחת להקפיד עליה והיא שנשים אסורות לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקים, ולכל הפחות בחצי שעה הראשונה להדלקתם. חז"ל אומרים שזה בגלל שעיקר הנס נעשה על ידן – "שאף הן היו באותו הנס", וכפי המסופר בסיפור "מעשה יהודית" המפורסם שממנו רואים שהנס באמת התחיל על ידי אישה ובזכותה, ולכן הן אסורות במלאכה כנ"ל. גם בפסח, אומרים חז"ל, ש"בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים" (מסכת סוטה,דף י"א), אבל בפסח אין שום מצוה מיוחדת לנשים שגברים פטורים ממנה. מה העניין בזה דווקא בחנוכה? 

תשובה – מעשה יהודית 

חז"ל במדרש 'מעשה יהודית': מספרים שיהודית הייתה בתו של מתתיהו הכהן הגדול, האחות של המכבים. היא הגיעה לפרקה ועמדה להינשא. הבעיה שכבר שלוש שנים ושמונה חודשים התקיימה גזרה של השלטון היווני, כל בתולה הנישאת – בליל כלולותיה, דבר ראשון היא צריכה להיבעל ע"י ההגמון. אח"כ היא יכולה ללכת לבעלה. בתחילה נמנעו כל הבתולות מלהינשא, אבל לאחר זמן ראו שזה גורם שממילא לא נולדים תינוקות יהודים ועם ישראל ח"ו יכול להיעלם, אז לאט לאט עיכלו את הגזרה, והרבנים של אז פסקו שיש פה עניין של פיקוח נפש, ויש היתר הלכתי כי זה "לא מתכוון", ו-"קרקע עולם" וכיו"ב, סוגיות שלמות. 

מה עשתה יהודית? באותם הימים, מנהג היה שהכלה מגיעה בכרכרה מקושטת לבושה 'פורפירון' (מין שמלת כלולות מפוארת), החתן היה מחכה באולם עם הגברים, כשהיא הייתה מגיעה הוא יוצא לקראתה. צריך לזכור שבמקרה של יהודית זו היתה חתונה חשובה – בתו של הכהן הגדול. כל 'המי ומי' היו שם, המדרש מציין שאף הביאו לשם מאתיים פרחי כהונה וכו'. 'חתונת המאה' ממש. יהודית עוצרת את הכרכרה בפתח, עומדת מול כל המוזמנים החשובים וקורעת בפניהם את בגדיה – "ועמדה בפניהם כשהיא עירומה". כולם היו בהלם, אחיה מתחילים לצעוק עליה ואף קוראים להוציאה לשריפה. ואז היא מתחילה לדבר אל אחיה – 'למה אתם בהלם? כי אני עירומה עכשיו? עשיתי לכם פדיחה, מה? הרי לא עשיתי כלום, אני בסה"כ עומדת פה. זה מפריע לכם, אבל זה שבעוד כמה שעות אני נאלצת להיבעל להגמון הטמא – זה כן בסדר בעיניכם? ואני מודעת למצב שמכורח המציאות שנכפתה עלינו, עולם כמנהגו נוהג, הכל יהיה בסדר, אבל עכשיו לא נעים לכם, מה?'. אנשים חשבו שהיא השתגעה. והיא ממשיכה ואומרת – 'דינה הבת של יעקב אבינו, נטמאה לנסיך שכם בן חמור, קמו שני אחיה, שמעון ולוי, הרגו עיר שלמה כדי שלא תטמא אחותם, והם לא היו אלא שניים, אבל אתם חמישה! מה זה חמישה מול יוון? וחוץ מזה יש פה מאתיים פרחי כהונה – בשביל מה הם פה?' כולם פרצו בבכי. 

יהודה המכבי, אחיה, מזועזע כולו, מפנים את מה שהיא בעצם אומרת, ניגש אליה ואז הם מתחילים לרקום את כל התוכנית. הוא הולך אל הקיסר בעצמו ואומר לו – 'תשמע, אחותנו מתחתנת, ואנחנו לא סתם משפחה אלא משפחת אצולה, וזה כבוד גדול בשבילנו שהיא תיבעל להגמון, אבל בגלל שאנחנו בני מתתיהו, משפחה מכובדת, זה לא מתאים שיהיה זה סתם הגמון מקומי. היא צריכה מינימום את הקיסר בעצמו'. הקיסר, מסיבות השמורות עמו, נעתר לבקשה – ואז כשהיא מגיעה אליו לארמון, היא משקה אותו חלב ועוד כמה דברים, כורתת את ראשו, ועם גופו המת מתחיל המרד שניהל יהודה המכבי. מפה מתחיל כל החנוכה. וזה "עיקר הנס נעשה על ידן״.

חיבור לנשמת האומה הביא את הניצחון על יוון

המשניות הראשונות במסכת אבות נאמרו על ידי הזוגות, בתקופה שמלכות יוון כבר שלטה בארץ. ננסה, מתוך משנה אחת, להבין נושא מרכזי בהתמודדות מול יוון. 

המשנה בפרק א' במסכת אבות אומרת:
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו, מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנום (אבות, א', ה').

רקע היסטורי מדיני
אנו נכנסים לתקופת הזוגות, המקבילה בראשיתה בתקופת החשמונאים המאה השנייה לפנה"ס היא אחת המשמעותיות ביותר בתולדות עם ישראל בבירור זהותו הדתית והלאומית ובעמידה גבורה על משטר זהות זאת ראשית המאה בהתפשטות היוונים. ימי הזוג הראשון מקבילים לימי אנטיוכוס אפיפנס.

אפיפנס שלט בכוח רב ושאף לשוות דמות אחת לכלל הממלכה: להיות עם אחד, מכיוון שהיהודים לא הסכימו להיות עם אחד עם היוונים, אנטיוכוס אילץ את היהודים להיות עם אחד עם היוונים והוסיף למדיניותו גזרות שיוציאו את תורתו של הקדוש ברוך הוא מעם ישראל: ״הוא אסר על היהודים להעלות קורבנות בבית המקדש. ציווה עליהם לטמא את בית המקדש. הוא דרש מהיהודים לאכול אוכל לא כשר. הוא אסר על היהודים לקיים ברית מילה. הוא אסר על היהודים לשמור שבתות וחגים, והכי חשוב ,הוא אסר על היהודים ללמוד תורה. מעניין שהמניע לתחילת מרד המכבים – מתתיהו ובניו התרחש בעת שהסתובבו פקידיו של אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) והנחו את יושבי הערים והכפרים להקריב חזיר כמנחה לזאוס, אלהי היוונים. והם הגיעו לכפר מודיעין, מרחק שבע עשרה פרסה מירושלים, מקום מגוריהם של מתתיהו ובניו וביקשו מכל התושבים להגיע לכיכר המרכזית.

פקידו של אנטיוכוס פנה למתתיהו הכהן המקומי וביקש לכבדו בהקרבת הקורבן: ׳ראש ונכבד וגדול אתה בעיר הזאת ונתמך על ידי בנים ואחים. ועתה גש ראשון ועשה כמצות המלך כאשר עשו כל הגויים וגם אנשי יהודה והנשארים בירושלים ותהיה אתה ובניך מרעי המלך ואתה ובניך תכבדו בכסף וזהב ובמתנות רבות׳.

תגובתו של מתתיהו מוכרת ומפורסמת: ״מִי לַה' אֵלָי״. כך התחיל להתגלגל לו מרד המכבים תוך בריחה אל ההרים ואל המדבריות מפחד היוונים. השלב הראשון של מרד החשמונאים התנהל עד לטיהור המקדש, תוך כדי ביסוס השליטה החשמונאית ביהודה. יהודה, שהנהיג את המרד והעלה אותו לפסים של מלחמה ממשית, למד תוך כדי לחימה את אומנות מלחמת הגרילה מול הצבא הכבד והכניע את היוונים תוך ניצול עליונותו תוך כדי הכרת השטח ובהכרת האויב. בשלב מסוים לא הייתה ליוונים בררה, ובשל בעיות פוליטיות מבחוץ נאלצו להגיע לפשרה עם היהודים. יהודה המכבי הפך לשליט ממשי. וכך התחיל ביסוס שלטון המכבים-החשמונאים, התעצמותו בכל מערכות השלטון, ותוך כדי איחוד המלוכה והכהונה.

ברשותכם. נחזור למשנה ונקשר אותה לחג חנוכה.
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרווחה – ״כביתו של אברהם אבינו ע"ה שהיה פתוח לארבע רוחות העולם, כדי שלא יצטרכו האורחים להקיף למצוא הפתח". הכוונה, לנפש של האדם, המקבל את האורחים, שתדע להכיל את האחר. רק אז תוכל להגיע ולהיות: ״איש ירושלים״, העיר אשר מבטאת יותר מכל את החיבור עם ה'.

ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו, מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנום. (אבות, א', ה').

״ואל תרבה שיחה עם האישה. באשתו אמרו…״, האישה במשנה זו משולה למערכת הרגשית, השייכת לאדם עצמו. כלומר כשאתה נמצא בתוך עצמך, אל תדון דרך מערכת הרגשית מפני שזה מבנה ללא תכלית, כשאדם רוצה לדון בסיטואציה מסוימת הוא צריך להתבונן בה דרך השגה שכלית – שמייצגת מחשבה-תבונה-תודעה. אותה סיטואציה מתחילה לקבל תשובות אותנטיות, דרך השגה אנושית שמייצגת כלים בעלי מבנים רגשיים-תחושתיים, שיש באפשרותם להכיל את ההשגות השכליות. אז התשובה תקבל פרופורציה למציאות העכשווית, בלי רגשות מהעבר שלא מאפשרים תנועה במציאות האותנטית.

״…קל וחומר באשת חברו״. כאן כבר מדובר כשאדם נכנס לסיטואציות בעלות מרקם רגשי, המשויך לעומק נפשו של האחר, וגם כאן צריך לפתח את הפתרון רק על ידי השגה שכלית ועל ידי השגה אנושית.״