פרשת וָאֶתְחַנַּן התשפ"ד

מהמעלה הראשונה אנחנו מברכים את חיילי צה"ל וכלל כוחות הביטחון, העושים לֵילוֹת כַּיָּמִים כדי שהשקט יחזור לארצנו, שהקדוש ברוך הוא ישמור אותם מכל צרה וצוקה וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם ויקיים בהם את הברכה שכתובה בפרשה: ״יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ-יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ-יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם-וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.״

ממעלה השניה אנו מברכים ומחזקים את החטופים-חטופות-שבויים ושבויות הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְנֹאמַר אָמֵן.

אנו זוכרים וכואבים ושולחים אור חזק לנועם כהן, ומחזקים את סיגל ואת שניר.

אנו מקבלים בשמחה את נשמתה וכוח ההשפעה של הדר אלשיך. 

אנו מאושרים לאחל לאקסל לחמני מזל טוב ענק ליום ההולדת שלה.

אנו מאושרים לאחל לאיה רוזיאק מזל טוב ליום הולדת שלה. 

אנו מאושרים ומאחלים מזל טוב ענק לפיני ועדי לרגל הולדת הבן האהוב ומברכים את מאל אגם ומאור שמעון בר יוחאי, דודה איניס, מאור בנימין, סבא מאיר וסבתא מזל, סבא ששון וסבתא נטע במזל טוב גדול.

אנו מאושרים ומאחלים מזל טוב ענק לעדי וירדן לרגל הולדת הבן האהוב, ומברכים את סבא יואב, סבתא לימור, ואת אביב דנה ויאיר, ואת הסבתא רבא עמליה, וסבא רבא מנחם הסנדק שהוא הכי ראוי להיות, ומברכים את הסבא דוד ואת הסבתא ויקי בהרבה מזל טוב.

לאלי דואן נווס מזל טוב ענק לרגל יום הולדת.

והכי חשוב אנו נרגשים לקבל סוף סוף לתוכנו את כוח ההשפעה של ט״ו באב שיורד לעזור לי לחתן את הרווקים ואת הרווקות, גרושות גרושים, אלמנות ואלמנים, בשבילי כולם טובים, יהי רצון שנפגש יום ראשון בערב ט״ו באב, אמן. 

פרשת ואתחנן

״בספר דברים, ובמיוחד בפרשת ואתחנן, עם ישראל מקבל כלים שונים במהותם מארבעת הספרים שליוו אותם מרגע התהוותם. חומשי בראשית, שמות, ויקרא, המבליטים את הסדר הנפלא של העולם, מהבריאה, דרך הופעת האנושות ועם ישראל, ועד השראת השכינה במשכן ועבודת ישראל בו. ספר במדבר מפגיש אותנו עם מצבים של משבר ותהיות, האופייניות לחיי המדבר – חיי התנועה. במצב כזה, מתפרקת החברה למרכיביה, כשכל אחד פונה לדרכו הוא, ומושך לצד שלו. לעומת הצד השלילי של התפרקות זו, יש גם צד חיובי. המדבר הוא המקום שבו ניתן לברר במעין מעבדת ניסוי את תפקידו של כל מרכיב של הציבור הישראלי, ולתת לו את מקומו הראוי לו, על מנת להתמודד עם מצב של חוסר סדר. רק לאחר שעם ישראל למד לחיות דרך הסדר ודרך האי סדר, ולקחת אחריות על שני המצבים, הוא מורשה לעזוב את המדבר לקראת כניסתו לארץ ישראל. ספר דברים נותן כלים שיוכלו לסייע לעם ישראל בבניית מבנים משפחתיים וחברתיים במגמה להביא אותם למצב רוחני ראוי לקראת הכניסה לארץ ישראל.

בפרשת ואתחנן אנו מתוודעים להון האנושי (סיטואציות שעיצבו את אישיותנו) שנשען על זיכרון העָבָר: ״כִּי שְׁאַל-נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל-הָאָרֶץ״. מתוך זיכרון זה מתחילים להבין את מהות הבחירה בעם ישראל כעם סגולה: ״לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם, כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים״.

עמים נשפטים לא על פי גודלם, אלא על פי תרומתם למורשת האנושות. תפקיד עם ישראל הוא להרחיב את אופקיה הרוחניים והמוסריים של האנושות, ואת הנכונות ליטול אידיאלים נעלים וליישם אותם בעולם הממשי מבלי להירתע מסיטואציות עמוסות אכזבות וכישלונות. היהדות מקדשת את חיי המשפחה והחברה, ולמעשה המסע של בני ישראל, שהחל ביציאת מצרים לכיוון ארץ ישראל, הוא מסע של איחוד משפחות ואיחוד חברתי.

נתבונן בעשרת הדיברות שניתנו במדבר, בהר סיני, שמכוונים יותר לעולם אידיאלי ופחות לעולם מציאותי חברתי, מול עשרת הדיברות שמשה רבינו נותן לעם ישראל רגע לפני כניסתם לארץ ישראל, ונשים לב לשינויים קטנים אבל משמעותיים שמכוונים לאיחוד משפחתי וחברתי. 

לדוגמה, בדיבר הרביעי בעשרת הדיברות – השבת, נאמר: ״כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ״, רואים שהתורה במדבר עדין קשורה למקור שלה, לבריאת העולם, המבט וההדגשה הם אחורה, לעבר, ואילו כאן, בפרשתנו, הנימוק עתידי, ומכוון לאיחוד משפחתי וחברתי בתוך עולם הערכים: ״לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ״.

המגמה שמשה רבינו לוקח אותנו אליה בפרשתנו היא מאוד ברורה, שאיפה לגבש חברה מתוקנת בעתיד. יש שינוי נוסף, חשוב מאוד, בדיבר העשירי של עשרת הדיברות, כשניתנו במדבר נאמר: ״לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ״. ואילו בפרשת ואתחנן מחולק הדיבר לשניים באופן הבא: ״וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ – וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ״. האישה מופרדת מהרכוש אשר בתוך הבית, ויש לה מעמד עצמאי ורם מהרכוש החומרי. בשל כך הוא מייחד גם פועל נפרד ביחס לאישה: ״וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ״, ופועל אחר כלפי השאר: ״וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ״. 

לפנינו מגמה ברורה של חיזוק מעמד האישה כפי ששלמה המלך אמר: ״חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה״. כמה חשוב להבין שבכל בית שהאישה מקבלת את מעמדה, הבית מקבל איזון ומתחיל להזרים אנרגיה לכלל, כפי שעכשיו אנו צריכים כל גרם אנרגיה כדי לצאת מחוזקים ואיתנים מהמדבר לכיוון ארץ ישראל וזה כשלעצמו הינו ערך עליון.״