ל״ג בעומר התשפ״ד

לנעמה, אגם, דניאלה, קארין ולירי 

״הימים שבין חג הפסח לחג השבועות הם מאוד משמעותיים, כדאי לנסות ולהתבונן בימים הללו ומתוך כך לראות איזה מטען רוחני ניתן לקחת איתנו. בתודעה היהודית ארבעים ותשעה הימים שבין חג הפסח לחג השבועות מוגדרים כימי ״חול המועד״. אך לצערנו ימים אלו התהפכו משמחה לאבל עקב האסון הנורא של פטירת עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, שנפטרו מפסח עד שבועות. כך נכתב במסכת יבמות: ״אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. והיה העולם שמם עד שבא ר' עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר' מאיר בעל הנס ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה״ (יבמות סב ע"ב).

ומדוע? מה הסיבה הרוחנית לפטירתם? רבי עקיבא מסביר את הסיבה לפטירתם – תלמידיו של רבי עקיבא לא נהגו כבוד זה בזה בכל ימות השנה, ולאו דווקא בתקופה הזו. מדוע, אם כן, הם מתו דווקא בימי ספירת העומר? זאת ועוד, כיצד קרה שתלמידיו של רבי עקיבא – שכל כך הדגיש את הפן של ״בין אדם לחברו״ – חטאו בחטא זה?

ישנה תשובה שעונה על שתי השאלות, חטאם של תלמידי רבי עקיבא לא היה באנוכיות. תלמידים אלו הפנימו כל כך את נושא החיבור, עד שנדמה היה להם שכל הישיבה הפכה למין גוף אחד ושלם. מתוך הבנה זו, הם כבר לא ראו צורך לכבד האחד את השני, נאמר בתורה: ״וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר״. תחילה עם ישראל היה מכבד אחד את השני ורק שהם הגיעו להר סיני למקום הרוחני רק אז הם הפכו להיות אחד כפי שנאמר בתורה :״וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר״. תמיד צריך לזכור שגם בתוך האחדות, בתוך שיתוף הגורל הכולל, יש צורך לשמר את כבודו וייחודו של כל יחיד ויחיד. ובמיוחד בימים טרופים אלו שעם ישראל חווה אותם כאבים גופניים ונפשיים. ימים אלו מסמלים את הפיכת בני ישראל לעם, ומלמדים אותנו את האיזון הנכון בין היחיד והכלל. עם ישראל לא היה יכול לקבל את התורה אלמלא עמד כולו בהר סיני, אך מאידך – כל יחיד ויחיד מהעם קיבל את התורה על עצמו והסכים לקיימה. ובכלל מה הופך את האדם לייחודי? מבחינה חיצונית, יתכן שיש לנו מאפיינים דומים, אולם מבחינה פנימית, הנשמות שלנו שונות לחלוטין. תלמידיו של רבי עקיבא לא הצליחו להבין שבכל אדם טמון ערך נצחי, ושיש לו גישה ייחודית משלו – מעצם היותו שונה משאר בני האדם. 

התיקון של  רבי עקיבא היה בהקמתה מחדש של ישיבת ״רבותינו שבדרום״ על בסיס שלושת העקרונות: ״אוהבים זה את זה, מכבדים זה את זה ויראים זה מזה״.

רבי שמעון בר יוחאי

בתקופה מאוחרת יותר גדול תלמידיו של רבי עקיבא היה רבי שמעון בר יוחאי, הוא העביר את כל תורתו של רבי עקיבא, כמו שהוא עצמו אמר לתלמידיו: ״שנו מדותי, שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של רבי עקיבא״ כלומר, כל מה שאתם מקבלים ממני למדתי מרבי עקיבא.

לכן אנו שמחים שרבי עקיבא לא נכנע לייאוש אחרי האובדן הנוראי של תלמידיו. אנחנו מתפעלים מהאומץ המיוחד שבו הוא אסף את חמשת התלמידים שנותרו לו והתחיל מחדש את מסירת התורה שבעל פה, אותה תורה שיש לנו היום. רבי עקיבא לימד אותנו, ש״ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה״.

בכל שנה בל״ג בעומר נהגו מאות אלפי איש לעלות למירון כדי להיות בהילולה של רבי שמעון בר יוחאי. ברור שזאת חגיגה רוחנית, שנמשכת 24 שעות, של ריקודים, תפילות ובקשות. לצערנו אנו נמצאים במלחמה מול החמאס, עקב כך איבדנו את טובי בחורנו וגם נמצאים בשבי רבים וטובים מעם ישראל, לכן השנה אנו לא נוסעים בהמונינו למירון אבל אנו מקיימים את החג בכל רובד האוכלוסייה של עם ישראל בארץ ובחו״ל.

כשאנו מתבוננים בעומקו של ל״ג בעומר אנו מגלים בתוכנו את האנרגיה הפוטנציאלית שלא מאפשרת לחזות החיצונית להטעות אותנו. בכל סיטואציה הנקרית בדרכנו אנו צריכים לפתח את ההקשבה הפנימית, הכואבת, כדי להתבונן עמוק יותר ולהבין שמתחת למציאות החיצונית יש רבדים נוספים שקשורים לאותה סיטואציה. הבנה זו יכולה לחזק אותנו לא למהר לשפוט לכף חובה ולפסול במחי יד מנהגים שאנו או אנשים סביבנו חיים דרכם, שממבט ראשון נראים קשים ומאיימים.

נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן. נפתח במילים של השיר  מה שהיה היה – העיקר להתחיל מהתחלה! אבא תחדש אותי לגמרי תדליק לי את הנשמה.

הדלקת מדורות בחג ל״ג בעומר הינה חלק בלתי נפרד ממהות החג וללא ספק השתרש כאחד ממאפייניו הבולטים ביותר. לעניות דעתי, הדלקת המדורה צריכה לעורר אותנו בראש ובראשונה לשאלה: היכן מתקיימת האש  בחיינו? ומה מדליק לנו את הנשמה?

העולם (מלשון העלם/הסתר) שולח לנו באינסוף צורות ודרכים מסרים על פיהם כל מהותנו בחיים מסתכמת בפיתוח ה״אני המקורי״, חלק מהביטויים מגיע דרך  גן המין – חיבור לאנשים אחרים בכל הגוונים, או דרך גן החומר – עול הפרנסה, חיבור ללימודים כדי למצוא בסוף את ההכרה של האני המקורי על ידי הפרנסה. זה נכון לנו ברובד הבסיסי של ההישרדות, אולם אם אנו שמים את כל יהבנו על הישגים חומריים, פירוש הדבר שאיבדנו את הדרך ואנחנו לא מדליקים את המדורה הנכונה. כדאי מדי פעם להיזכר בדבריו של הרמח״ל הקדוש: ״מהות הבריאה היא להיטיב עם עצמנו ועם הזולת״, זה מה שחשוב באמת בחיים, ובזה נמדד אדם, עם שמחה ובעירה פנימית אנו צריכים לתעל ולנתב את אש העשייה והרצון שבתוכנו כדי ליהנות מעולמו של הקב״ה. רבי שמעון בר יוחאי היה אחד מחמשת תלמידיו של רבי עקיבא. הוא גילה את סודות התורה – כיצד למצוא את הניצוץ האלוהי שנמצא בנו ובאחרים ולכן אנו שמחים בל"ג בעומר״.