- בס"ד - י״ח בניסן ה׳תשפ״ה
פרשת בֹּא התשפ"ד
אני רוצה לשלוח תודה גדולה לשליחים של עמותת עולם חסד, הכוח הפנימי, וחוסן ישראלי, שממש עושים מאמץ כביר ומושיטים עזרה בכל אירוע. בראש ובראשונה אני מודה לטוביה לביא שעושה מאמץ ללכת להלוויות, היום גם טוביה לביא וגם שוש תמיר הגיעו להלוויתו של אורי ג׳רבי זכרונו לברכה בהרצליה וזכיתי שהם משתפים אותי בהלוויה, בניחום אבלים וביקור חולים.
שני במעלה זה גיא פלג ראש עמותת חוסן ישראלי אשר מחרף את עצמו ומקיים את הארגון של חוסן ישראלי.
שלישית במעלה, ריני פלג, שלקחה עליה בהתנדבות גמורה לקבץ בשבילי את כל שמות הפצועים ואת שמות הנרצחים בשבי ובארץ.
רביעית במעלה זאת רותי סספורטס שהיא אחראית על כל הפצועים המגיעים לבתי חולים והיא שולחת כל שבוע את שמות הפצועים שצריכים עזרה.
חמישי במעלה אלו כל חיילי צה״ל שלקחו עליהם את עול המלחמה תוך כדי סיכון העצמי הפרטי שלהם.
שישי במעלה, אני מקדיש לכל חטופים וחטופות, השבויים והשבויות, שכל שבוע מקבלים את הכוח האנרגטי שעוזר להם בשבי הנוראי.
אני רוצה להגיד תודה גדולה לשוש תמיר ששיתפה אותי בכל התהליך שהחייל שאני מקדיש לו את המאמר, אורי ג׳רבי בן חגי ונעמי מור, אשר נפצע קשה ונפטר מפצעיו יהי זכרו ברוך.
את המאמר אנו מקדישים לשני החטופים שנרצחו בשבי: איתי סבירסקי ז״ל, 38, מקיבוץ בארי נחטף מביתו ונרצח בשבי החמאס, וליוסי שרעבי ז״ל, 53, מקיבוץ בארי שנחטף ונרצח בשבי החמאס.
את המאמר אני מקדיש לעיר רעננה ובמיוחד לעדנה בלאושטיין ז״ל, 70, שנרצחה בפיגוע ברעננה.
את המאמר אני מקדיש למירה איילון ז״ל, 76, ובנה ברק איילון ז״ל, חבר כיתת כוננות במקום משכנם כפר יובל בצפון, נהרגו מפגיעת נ״ט בביתם יהי זכרם ברוך.
שמות הפצועים לרפואה שלמה
״שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא״.
כוחות הביטחון ואזרחים :
אביאל מאיר בן ענבל; אביב בן פליאה; אביב בן סאנה ימין; אבידן בן חנה; אבידן משה בן מינה רבקה; אביהו בן ענת (בתרדמת); אביחי בן אסתר טובה חנה; אביחי סמי בן אסנת; אביעד יאיר בן שרית; אביעד חיים בן נועה; אביעד שלמה בן שרון רחל שפרינצה; אבישי בן גבריאלה; אבישי בן עדנה; אביתר בן יפית; אביתר בן נטלי; אבנר בן רחל; אברהם בן נוית; אברהם בן פרחיה; אברהם בן משה; אברהם בן תמר; אברהם אשר בן רבקה; אברהם שבתי בן רחל; אדם בן לוסיה; אדם בן רונית; אדם בן שני; אהד נתנאל בן ג׳נין; אהרון בן דבורה סילבה; אהרון יהודה בן רבקה יוכבד; אהרון יהושע בן חיה שושנה; אהרון שמואל בן אילה; אוהד בן אביטל; אוהד בן דבורה דבי; אופיר חיים בן שרית; אופק בן אורלי; אופק בן לבנת; אופק בן רווית; אור בן ג׳ניה; אור בן דבורה; אור בן ננה; אור בן אירית ענת; אור אהרון בן אילנית; אור יוסף בן דבורה חיה; אור מעתוק בן ג'קלין; אורי בן יוכבד; אורי בן ניב; אורי בן עינב; אורי יעקב בן צורית; אוריאל בן מרינה; אוריאל רפאל בן חגית; אוריאל שמעון בן רחל; אוריאן (דוד) בן עדי; אורן בן אילנה; אחיה בן חיה; איגור בן רינה; אייל בן איריס; אייל בן נאוה; אייל סולטן בן פנינה; אייל בן רות; אייל בן שולמית; אייל אברהם בן אסתר; אייל שמואל בן אביבה; איזיקיאל צינה מרטין בן גבריאל; איליה בן ילנה; איתי בן אוסנת; איתי בן אתי איטה; איתי יחזקאל בן שרית עפרה; איתי יששכר בן אסתר; איתי בן דורית; איתי בן מירי מרים; איתי בן עדי; איתי בן עידית; איתי בן מיכל; איתי גלעד בן אפרת; איתי מנחם בן דבורה; איתי עמנואל בן תימור; איתמר בן רות; איתמר אברהם בן אורנה פרידה; איתן בן אודליה; איתן בן רבקה; איתן בן שירה; איתן בן שרה; איתן דוד בן קמילה – מתנייד לבד בשיקום; איתן מנחם בן דבורה; אלון בן אינה; אלון בן מירב; אלון בן עידית טובה; אלון בן רוחמה; אליאל בן פנינה; אליה בן מרב; אליה בן מרים; אליה בן רבקה; אליה בן רוית – קשה מאוד; אליה בן ענבל; אליה דוד בן אסתר ברכה; אליהו בן עופרה פסיה; אליקים יהודה בן חדוה; אלישיב בן רחל; אלחנן יוסף בן אסנת; אלחנן בן לבנת; אליי בת יהודית; אלירן בן מרינה; אלירז בן רחל; אלישע יהודה בן רותי; אלישע יהודה בן חגית; אלכסי בן אליאנה/אילנה; אלמוג בן דורית; אלמוג בן לינדה; אלמוג בן שנהב; אלעד בן אוה; אלעד בן כרמלה; אלעד בן ענת; אלעזר בן אורנה; אלקנה בן מרים רינה; אמיתי בן מרים; אמיתי בן נורית; אמיתי אביב בן מאירה; אסיף בן כרמית; אסף בן אורנה; אסף בן גלית; אסף משולם בן נחמה (קל); אפרים איתן בן אינה מרים; ארז בן מוריה; ארי בן אילנית; ארי ייהודה בן ציפורה אסתר; אריאל בן אסנת; אריאל בן ברכה; אריאל דוד בן גולדי; אריאל יהודה בן גילת פרידה; אריאל ניסים חי בן זר; אריאל שלמה בן מלכה חיה; אריה לייב בן אלה; אריה מנחם משה בן דינה טובה; ארמיאס בן עלמנט; ארנון בן אביגיל; אשר בן נחמה ריבה; בן בן אילנית; בן בן טינה; בן בן מאיה; בן בן נתיבה; בן יוסף בן ציפורה; שם שילה בן קיטי שפרה; בן שלמה בן גליה; בניהו בן אושרת; בנימין בן אביבה; בנימין זאב בן רחל ריבה סימה; בן ציון בן עדינה; בער בן רחל; בצלאל בן בתיה-התעורר; ברוך בוריס בן אירנה; ברק בן איילה; ברק בן לני אילנית; ברק בן רבקה אהובה; בת אל מרים בת אורלי; גאיה בת מירב; גיא בן אורית; גיא בן דינה; גיא בן יפעת מרים; גיא בן מילכה; גיא בן רחל; גבריאל בן רחל; גל בן גילה; גל בן חדווה; גל בן ליאורה; גל ניסים בן שרה-היה פצוע קשה עבר לשיקום; גלי בת אורלי; גילעד בן דפנה; גלעד בן הדר; גלעד איתי בן אפרת; גילעד רחמים בן אסתר; גלעד שמואל בן מיכל; ג׳ניה בן ילנה; דביר בן אורלי; דביר בן גרנית; דביר בן טובה; דביר בן לאה; דביר בן מרב; דביר בן רינה; דביר בן שלומית; דודאל בן נאוה; דוד בן דינה; דוד בן זיוה; דוד בן מרים; דוד בן שולמית; דוד דמיטרי בן אילמירה; דוד מיכאל בן אנה חנה; דור בן מיכל; דור ישראל בן ויקטוריה; דייאן בן נאדיה; דן בן אילנה; דן בן בריג׳יט; דן בן לירז; דני בן חווה; דניאל בן אסתר; דניאל בן טטיאנה; דניאל בן ליז רבקה; דניאל בן מרינה; דניאל בן רותם; דניאל יהודה בן שרית יוספה; דניאל שמעון בן שרון; דרור ישראל בן רות מרים; הדר בן אורית; הילל בן אודליה; הלל בן יעל; הראל חיים בן מרים; הרץ פיש בן אירן; חגי בן אוריאנה; חגי בן פרידה; חיים בן גלית; חיים בן נטלי; חיים בן סולטנה; חיים בן תמר מרים; חן אריאל בן אילנית; חנוך בן גילה; חנן בן נטליה טלי; טל בן אלונה; טל בן דורית; טל חיים בן מיכל-פצוע קשה השתפר ויצא לשיקום; טל בן מיכלט/ מכלת; יאיר בן איילה; יאיר בן איריס; יאיר ידידיה בן מיכל בינה – היה פצוע קשה עבר לשיקום; יאיר בצלאל בן נאוה יהודית; יאיר יונה בן דרורה ציפורה מלכה; יאיר נתנאל בן נעמי פייגא; ידידיה בן רבקה; ידידיה בן חיה; ידידיה בן עובדיה; יהודה בן אסתר; יהודה בן לאה; יהונתן בן אופיר; יהונתן חיים בן חמדה; יהונתן בן יונית; יהונתן בן מירב; יהונתן חיים בן תמר מרים- השתפר; יהונתן ישעיהו בן דבורה; יהושע חננאל בן מלכה; יהלי בן רונית; יואב בן גלית; יואב בן ידידה- היה פצוע קשה ועבר לשיקום; יואב בן יפעה; יואב בן עינת; יואב בן ענת; יובל בן דיאנה; יובל בן יעל; יובל בן מיכל; יובל בן עמית – היה במסיבה ברעים; יובל צבי בן אורה לאה – יצא מטיפול נמרץ ועבר לשיקום; יוחנן בן רוזה; יונה בצלאל בן חווה שושנה; יונתן בן איילה; יונתן בן איריס; יונתן בן אלן; יונתן בן יוכבד; יונתן בן לימור; יונתן יונתי בן ענת; יונתן דקל יאיר בן רעיה אור; יונתן צבי בן חגית לאה – יצא מסכנה ועבר לשיקום; יונתן שמעון בן עליזה בינה; יוסף בן אושרה; יוסף בן דבורה; יוסף בן קטרינה; יוסף חיים בן אסתר; יוסף חיים בן זיווה; יוסף חיים בן יעל; יוסף יצחק בן צופיה; יוסף יצחק בן רחל; יועד אור בן דינה; יורם רועי בן חנה; יותם בן נעמי – עבר לשיקום; יחיעם ישראל בן צביה; ים שלמה בן עליזה; ינון בן אפרת; ינון שלום בן שרה (קשה – מורדם ומונשם); יניב בן עופרה; יניר בן נירה; יעל בת אלי; יעקב בן ניצה; יעקב בנימין בן דליה; יעקב יוסף בן פנינה; יצהר מנחם בן צורית-שוחרר הביתה; יצחק בן חנה; יצחק בן דבורה סלבי; יצחק נוח בן תהילה ציפורה; יקיר בן סאנה; ישי בן ריימונד רוחמה; ישראל בן חיה זלדה; ישראל בן רחל; ישראל מאיר בן דינה; יששכר בן יעקוטה; כליל משה בן נטע גניה; כפיר בן אביבה; כפיר חיים בן מרים; ליאב אברהם בן בתיה; ליאת בת לימור; ליאור בן אילנה; ליאור בן נתנאל; ליאל הושע בן מרים; ליאם אריה בן ענת; ליעם אברהם בן אביטל; לירון בת דליה; לירון בן שולה; לירי בת שירה; לירן בן רחל; מאור בן אביבה; מאור בן חגית; מאור בן מאיה; מאור בן רחלי רלי; מאור משה בן שרונה; מאיר בן נועה; מור בן עדי; מור מרדכי בן אורנה; מור מרדכי בן זיוה; מיה בת קרן; מיכאל בן גליה; מיכאל בן שרה; מיכאל יחיאל בן אסתר; מיכה בן אורה; מישל בת אנג'ליקה; מנחם בן דבורה; מנחם אליעזר בן שרה; מנחם דוד בן מרים; מנחם מנדל בן בתיה; מנחם מנדל בן רינה שושנה; מנחם משה בן דינה טובה; מני מנחם בן חווה; מנחם ניב בן עדינה; מספין (maspin) בן מנלו (menalou) מעין בן טל; מעין בן אסנת אח שלו גם ברשימה); משה בן אינה; משה בן חנה מלכה; משה בן מרינה; משה בן תרצה; משה חיים בן אסתר; מרדכי בן רחל; מרדכי אהרון בן גולדה; מרדכי ברוך בן טובה; מרום אליה בן מזל; מרטין בן דיאנה אסתר; מתן בן אפרת; מתן בן אסתי; מתן בן דבורה (שיחזור מאור עיניו); מתן בן מיכל; מתן בן רונית; מתן דוד בן דפנה; מתן שאול הכהן בן אפרת; מתן בן עליזה; מתן בן שרה; מתן מרדכי בן מרים אסתר; מתנאל בן בתיה; מתניה בן צופית; מתניה בן תרצה; נאור בן דליה; נבו בן גילי; נדב בן נורה; נדב יואב בן מוריה; נדב אפרים בן שלומית לאה-מהפיגוע ברעננה; נהוראי בן רינת; נהוראי הראל בן נופית; נווה בן ברוריה; נועה בת שרון; נועם בן אורית; נועם בן חגית; נועם בן טובה; נועם בן מיכל; נועם בן עדי; נועם בן עליזה; נועם בן שרון; נחמן דוד בן מרים; נטע אבישי בן טל; ניב בן גלי; ניב בן יפית; ניב מנחם בן עדינה; ניב מנחם בן חוה; ניסים בן ענבל; ניקיטה בן לודמילה; ניר בן אורנה; ניר בן גלדיס; ניר בן מאיה; ניר בן נטלי; ניר בן פנינה; ניר רפאל בן גלית בלה; ניתאי שמואל בן נירית הניה; נחמן אליהו בן חנה; נעם בן אביטל; נעם בן נילי; נעם בן שרה (קשה); נריה בן רבקה; נריה אהרון בן רונית; נריה דוד בן חווה; נתן בן פטריסיה; נתן גולן בן סואזיק גייל; נתנאל בן מהרט; נתנאל בן מסרת; נתנאל בן נעמי פייגא; נתנאל בן פאני; נתנאל אברהם בן תחיה (קריטי); נתנאל יהודה בן שלומית; נתנאל יעקב בן יהודית שרה; נתנאל רחמים בן תחיה; נתנאל רחמים בן שרה אסתר; סימון חיים בן אסתר; סלע ישראל בן רני; סער בן יעל; סער בן לימור; סער בן עפרה; סתיו בת אורית; עדו בן מיכל חנה; עדי בן חוה; עדי מנחם בן מורן מירה (קשה); עדיאל ניסים בן מיכל לימור; עדן בת אסנת; עדן בן ורד (לוחם שנפצע בפיגוע דריסה); עדן בן רונית; עודד בן חווה; עודד בן מיכל; עודד בן נגה; עוז עזרא בן מימי שמחה; עוז ברוך בן רבקה – יצא מכלל סכנה עבר לשיקום; עוז בן רויטל; עומר בן אילנית; עומר בן טלי; עומר בן לימור; עומר בן נועה; עומר בן ריקי; עומר בן רקפת רבקה; עומרי בן ניבה; עומרי בן עינת; עופר בן יהודית; עידו בן אריאל; עידו בן מיכל חנה; עידו בן ענבל; עידו בן שירלי; עידו בן רויטל; עידו יעקב בן נורית; עידו נחום בן אילת; עידו רפאל בן מיכל; עידן בן דנה; עידן בן טובה; עידן בן מירב רבקה; עידן דניאל בן קרן; עילאי בן אושרה; עילי בן שלומית; עילם בן אפרת; עמוס בן אורית; עמיחי בן סיגלית רחל; עמיחי בן רחל שלומית; עמית בן צירה ציפורה; עמית בן מיכל; עמית בן רויטל; עמרי בן עדינה; ערן בן אלקה; ערן בן אסתר; ערן אלדד בן ורד; עשא בן מור; פז פנחס בן בת שבע; צבי אבישי בן רוממה; צבי יהודה בן אוולין אביטל חנה; צור בן דינה; רבקה בת ברכה; רואי בן יעל; רוי בן אורלי; רוי אביתר בן יפה יפית; רום נרדי בן רותם; רון בן אילנה; רון בן ורד; רון בן חבצלת; רון בן מאיה; רוני בן עליזה; רונן חי בן לאה; רונן בן מרים; רועי בן אורית; רועי יעקב בן מירב; רועי בן תמי תמר; רועי יצחק בן מיטל יונה; רועי משה בן אורלי; רועי משה בן חנה; רועי צבי בן אלן רות חוה; רועי שי בן עליזה; רותם בן אדווה; רותם בן דלית; רותם בן עידית; רותם בן רונית; רז בן דליה; רחמים אביחי בן בתיה בתי (קשה); רחמים אלנתן רם בן ציפורה; רחמים ישי בן אורית; רפאל בן אלינה; רפאל בן דינה; רפאל שבתי בן עדינה נעמי; שביט בן מרי; שגיא בן אורנה; שגיא בן זהר; שגיא בן נעמית; שגיא בן ענת; שגיא בן ציפורה; שוהם חיים בן שלומית; שון עמרי בן מירב; שון רון בן דליה; שוני בן חיה ליאת; שחר בן אריאלה; שחר בן דליה; שיר בן טל; שחר בן מאיה; שחר בן נאוה; שחר בן סמדר; שחר בן רוית; שחר יונתן בן טלי; שחר ישראל בן רונית; שי בן גילה; שי בן יעל; שי בן שמחה; שי אביגדור בן אורלי; שילה בן איילת; שיראל בן הילה; שלו בן אלינור; שלו בן ענבל; שלו גבריאל בן רחל; שלו שלמה מלול בן מיטל; שלום בן גליה אפרת; שלום בן חיה; שלומי בן חנה; שלומי יחיאב בן אוסנת; שליו בן רחל; שליו מרדכי בן שגית; שלמה בן גליה; שמואל חנוך בן חנה זלדה; שמעון בן מגי; שמעון בן חווה; שמעון פנחס בן רבקה; שניר אליעזר בן עינה; שקד בן יפית; שקד בן פאר; שקד יצחק בן אילנית; שקד שמעון בן אורנה; שרון בת יפית; תהילה בת אסתר; תומר בן ציפורה; תם בן יעל.
שמות החטופים והנעדרים
״וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה
נעמה בת איילת (לוי); אגם בת מירב (ברגר); אבינתן בן דיצה תרצה (אור); אביתר בן גליה (יסמין ) (דוד); אברהם גלעד בן ליאת אמונה (מונדר); אוהד בן קרן אסתר (בן עמי); אוהד בן שרה (יהלומי); אור בן סימה גאולה (לוי); אורי בן עינב (דנינו); אוריאל בן נעמי (ברוך); אורן בן חנה (שרעבי); איתי בן חגית (חן); איתן בן רות אדית (הורן); איתן אברהם בן אפרת (מור); אלון בן עידית (אהל); אליה בן סיגלית (כהן); אליהו בן חנה(שרעבי); אליקים שלמה בן אבישג (ליבמן); אלישיה בת לודמילה; אלכסנדר בן נינה (דנציג); אלכסנדר בן אוקסנה (לובנוב); אלכסנדר בן ילנה (טרופנוב); אלמוג בן נירה (סרוסי); אלמוג מאיר בן אורית (ג'אן); אלעד בן חנה (קציר); אלקנה בן רוחמה(בוחבוט); אמילי בת אמנדה פרנסיס (דמארי); אנדריי בן יבגניה (קוזלוב); אריאל בן סילביה מוניקה (קוניו); אריאל בן שירי (ביבס); ארבל בת יעל(יהוד); בר אברהם בן ג'וליה (קופרשטיין); גיא בן מירב (גלבוע דלאל); גדי משה בן שרה (מוזס); גלי בן תמר טליה (ברמן); דוד דיגו בן סילביה מוניקה (קוניו); דורון בת שרה (סימונה שטיינברכר); דולב בן יעל (יהוד); דניאל שמעון בן שרון (פרץ); דניאלה בת אורלי (גלבוע); דרור בן דורית (אור); הירש בן חנה רחל (גולדברג); זיו בן תמר טליה (ברמן); חיים בן נחמה (פרי); חן חנן בן ורד (יבלונקה); טל בן ניצה (שוהם); יאיר בן פלור (יעקב); יאיר בן רות אדית (הורן); יגב בן אסתר (בוכטשב); יוסף חיים בן מרים (אוחנה); יורם בן מרים(בלה) (מצגר); יצחק (איציק) בן חנה אנטה אלגרט; יצחק בן גילה (גלרנטר); יקותיאל שמואל בן טובה (סיגל); ירדן בן פנינה (ביבס); כפיר בן שירי (ביבס); כרמל בת כנרת (גת); לואיס נורברטו בן נירה (הר); ליאור בן מיכל (רודאיף); לירי בת שירה (אלבג); מישל בן סולמירה (ניסנבאום); מקסים בן טלה (הרקין); מתן בן ענת (אנגרסט); מתן בן ירדנה עינב (צנגאוקר); נדב בן חנה (פופלוול); נועה בת ליאורה (ארגמני); נמרוד בן ויקי (כהן); עומרי בן ורוניקה אסתר (מירן); עדי בת אהובה; עדי בת ג'קלין; עדן בת שירית (ירושלמי); עודד בן בלהה (ליפשיץ); עוז בן מירב (דניאל); עומר מקסים בן אורנה אסתר(נאוטרה); עומר בן שלי (שם טוב); עומר בן ניבה (ונקרט); עופר בן כוכבה (קלדרון); עידן בן דלית (שתיוי); עידן בן יעל (אלכסנדר); עידן בן תמר; עמירם בן שרה (קופר); עמית אסתר חיה בת אילנה(בוסקילה); עמית דוד בן לימור; פרננדו סימון בן טניה (מרמן); צחי בן דבורה (עידן); קית' שמואל בן גלדיס (סיגל); קרינה בת אירה (ארייב); רומי בת מירב (גונן); רון בן חנה (בנימין); רן בן טליק (גווילי); רום בן תמר (ברסלבסקי); שגב בן גלית (כלפון); שגיא בן נעמית (דקל חן); שירי בת מרגיט (זילברמן-ביבס); שלמה בן מרסל (מנצור); שלמה (שלומי) בן רוזיטה אירה (זיו); תמיר בן חרות (נמרודי); אברה בן אגרנש (מנגיסטו) חטוף מס' שנים בעזה; איתי בן אורית ז״ל (סבירסקי) ז״ל מוחזק בעזה; יוסף בן חנה (שרעבי) ז״ל מוחזק בעזה; החייל הדר בן לאה (גולדין) ז"ל, מוחזק בעזה; החייל אורון בן זהבה (שאול)ז"ל, מוחזק בעזה; החייל שקד דהן ז״ל, בן סיגלית, מוחזק בעזה; החייל תומר יעקב אחימס ז״ל, בן ענת מוחזק בעזה; רביד אריה ז'ל בן ירדנה (כץ), מוחזק בעזה; אביב ז״ל בן תלמה (אצילי). מוחזק בעזה; גד חגי ז״ל, מוחזק בעזה; מיה בת יהודית (גורן) ז"ל, מוחזקת בעזה; יהודית ויינשטיין ז״ל, מוחזקת בעזה; סהר ברוך ז"ל. בן תמר, מוחזק בעזה; איתן לוי ז"ל. בן סול, מוחזק בעזה; יקותיאל יהודה נחמן בן שרה (כץ) (חייל שנעדר שנים רבות); צבי בן פנינה (פלדמן) (נעדר שנים מס); רון (ארד) בן בתיה נעדר שנים רבות; גיא בן רינה (חבר) נעדר מס שנים.
שמות הנופלים והנרצחים השבוע:
אנדועלם קבדה ז״ל, 21, קרית גת, לוחם גדוד הנדסה 603, נפל בקרב ברצועת עזה.
רס״ל ניצן שסלר ז״ל, 21, חדרה, לוחם גדוד 7155 נפל בקרב ברצועת עזה.
רס״ם נועם אשרם ז״ל, 37 ,כפר סבא, לוחם פלס״ר 5352, נפל בקרב ברצועת עזה.
רס״מ זכריה פסח הבר ז״ל, 32, ירושלים, לוחם גדוד 87 נפל בקרב ברצועת עזה.
רס״מ יאיר כץ ז״ל, 34, חולון, לוחם גדוד 87, נפל בקרב ברצועת עזה.
סמ״ר אוריה איימלק גושן ז״ל, 21, ירושלים, לוחם סיירת גבעתי נפל בקרב ברצועת עזה.
רס״ר אנואר סרחאן ז״ל, 26, מחורפיש, לוחם גדוד 910 נהרג בתאונת דרכים ליד צומת גוש עציון.
סמ״ר אורי ג׳רבי, 20, הרצליה, לוחם סיירת גבעתי, מת מפצעיו לאחר שלחם ברצועת עזה ונפצע.
חטופים שמשפחותיהם עודכנו במותם:
איתי סבירסקי ז״ל, 38, מקיבוץ בארי נחטף מביתו, נרצח בשבי החמאס.
יוסי שרעבי ז״ל, 53, מקיבוץ בארי נחטף ונרצח בשבי החמאס.
אזרחים:
עדנה בלושטיין ז״ל, 70, נרצחה בפיגוע ברעננה.
מירה איילון ז״ל, 76, ובנה ברק איילון ז״ל, חבר כיתת כוננות בישובם כפר יובל בצפון, נהרגו מפגיעת נ״ט בביתם.
יהי זכרם ברוך
פרשת בא
״ קידוש החודש היא המצווה הראשונה שעם ישראל נצטווה לה כעם. היא מגדירה את המבנה של השנה העברית ומכוננת את יסודות ההגות והמעשה הדתיים בישראל לדורות. זהו תחילת התהוותו של הממסד, הוי אומר תהליך הפיכתו של עם ישראל מגוף גולמי לאומה: ״וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה״ (שמות פרק י״ב, פסוקים א-ב).
בתנ״ך ישנם שני מוטיבים: הראשון הוא סיפורי התורה שעליהם נאמר: ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם״ (שמות פרק י״ג פסוק ח). השני הוא תיאור המצוות שעליהם נאמר בתורה: ״עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי״ (בראשית פרק כו פסוק ה).
למעשה, שני הנושאים האלה היו צריכים להיכתב בשני ספרים נבדלים. האחד, ספר היסטורי הכולל את סיפורי התורה מבריאת העולם ועד יציאת מצרים, ומקומו בראש יתר הספרים ההיסטוריים שבתנ״ך, והספר השני, ספר המצוות והחוקים שנמסרו לבני ישראל מידי משה רבינו במדבר.
אמנם ספר היסטוריה וספר חוקים הם שני מבנים שונים הניזונים מאותו מקור, אבל שונים לגמרי, ונשאלת השאלה: למה התורה כרכה אותם יחד בספר אחד? התשובה היא שהתורה רצתה שעוד לפני שנשמע מהם המצוות והחוקים עצמם, נדע למי הם מיועדים, מי הוא אותו עם ישראל שאמור לקבל את התורה ולקיימה. לכן, עלינו להפנים ש״הסיפורים ההיסטוריים״ שבתורה, הנקראים בפי חז״ל ״מקרא״ הם בעצמם תורה. החוקים והמצוות הם רק מימד אחד של התורה. הנבואה העברית היא קודם כל גילוי משמעות ההיסטוריה בראִיַת הבורא, ולכן ״המקרא״ נקרא גם הוא ״תורה״.
שׁוֹנֶה אבל לא שׂוֹנֵא – גאה לבב לא ישכון עימדי לעולם
״היה צנוע ותישאר גדול. היה ריק ותישאר מלא״ (לאו צ׳ה, מתוך ספר הטאו בתרגומו של ניסים אמון) – למרות השגיו אין הוא מתנשא.
ישנה מצווה בתורה המלמדת אותנו איך לשחרר את השנאה שכלואה בתוכנו: ״לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא; לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ״ (דברים פרק כג פסוק ח). בני ישראל, כידוע, לא היו סתם גרים בארץ מצרים, אלא עבדים של מצרים. הם אינם חייבים למצרים שום הכרת טובה, להיפך, מתבקש שתישאר בהם טינה כלפי העם המשעבד. אך התורה אוסרת על כך. מדוע? במצווה הקצרה הזו טמונה תובנה עמוקה מאוד על מהותה של החברה החופשית. עַם שהשנאה מניעה אותו איננו חופשי ואיננו יכול להיות חופשי.
לו המשיך עם ישראל לסחוב שק של שנאה ושל תשוקת נקם, היה אפשר לומר שהעם יצא ממצרים, אך לא שמצרים יצאה ממנו. היא הייתה מוסיפה לרדות בהם, לכבול אותם בשלשלאות שהחוליות שלהם בנויות בקשרים של זעם תסכול שנאה תהומית.
כדי להיות חופשיים מוכרחים להשתחרר מהזעם והשנאה. יש הבדל יסודי בין חיים עִם העבר לבין חיים בתוך העבר. היהדות היא דת של זיכרון, אנחנו מזכירים את יציאת מצרים מדי שנה, ואפילו מידי יום. אבל אנחנו עושים זאת למען ההווה והעתיד, ולא בשם או למען הַעָבָר: ״וְגֵר לֹא תִלְחָץ״, מצווה התורה ונימוקה עמה: ״וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״ (שמות פרק כג פסוק ט).
הזיכרון הוא מאמן מוסרי-ערכי שאומר: כאשר אדם מתכחש לעברו, וממאן לזכור אותו, סופו שיחזור אליו. עם ישראל זוכר את עברו בדיוק לשם כך – כדי לא לחזור אליו. המסר של התורה כאן הוא – זכרו את יציאת מצרים, אבל לא כדי לשנוא את עברו של עם ישראל, אלא כדי שההווה והעתיד יוכלו לחיות בתנועה מתמדת.
עומס רגשי, שנוצר מתסכול ושנאה, יוצר בנו מבנה שבתוכו שוכנים האגו, הגאווה והרצון לקבל לעצמי ומביא להכבדת לב, הלוא היא העקשנות. התורה מזהירה אותנו מתהליך זה: ״וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים״ (דברים פרק ח פסוק יד).
עוד לפני שניגפה מצרים במכה הראשונה אמר הקב״ה למשה רבינו: ״וַאֲנִי אַקְשֶׁה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״ (שמות פרק ז פסוק ג). הקשיית לב פרעה נזכרת לאורך סיפור יציאת מצרים לא פחות מעשרים פעם. בחלק מהמקרים פרעה מצוין כמי שהקשה את ליבו בעצמו. במקרים אחרים, הקב״ה מתואר כמי שמקשה את לב פרעה. התורה גם מגוונת בין הפעלים המציינים את הקשיית הלב: לחזק, להקשות ולהכביד.
עולה השאלה, אם כל קשיות לב פרעה מגיעה מהקב״ה, אז גם הסירוב של פרעה לשחרר את עם ישראל ממצרים נובע מהקב״ה ולא מפרעה עצמו. אז איפה הצדק האלוקי? ואיך בכלל תיתכן מציאות כזאת, של הענשת פרעה ואת עמו על סדרת החלטות שהם לא קיבלו באופן חופשי? וכבר ידוע שהתנאי לענישה הוא אשמה. תנאי לאשמה הוא אחריות. תנאי לאחריות הוא חופש. איננו מאשימים אבנים בכך שהן נופלות, ולא את השמש על שהיא זורחת. כוחות הטבע אינם בחירות שנעשות מתוך בחינת חלופות. רק האדם חופשי.
ברגע שנלקחת מאדם היכולת לבחור ולהחליט, נלקח ממנו החופש וממילא מתבטלת האישיות האנושית שבזכותה הוא מתקיים ובוחר מרצונו החופשי. איך אפשר אם כן לומר, כאמור שוב ושוב בפרשתנו, שהקב״ה הקשה, חיזק והכביד את לב פרעה? אולי צריך להבין שהתורה באה ללמד אותנו, דרך חוויות, את המשמעות של המונח רצון חופשי, שרלבנטי כל כך גם לימינו. תמיד האנושות חיה במרווח הקטן ביותר, בין האמונה המציאותית שהאדם הינו בעל רצון חופשי, לבין האמונה השגויה שהאדם נטול רצון חופשי.
בסוף התהילים דוד המלך מלמד אותנו, כשאני משחרר את האגו-עקשנות, מיד אני משחרר את הרוע העוטף אותו: ״לֵבָב עִקֵּשׁ, יָסוּר מִמֶּנִּי;רָע, לֹא אֵדָע״ (תהילים פרק קא פסוק ד). התורה מסבירה את זה במשפט אחד בעשרת הדיברות: ״לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר״ (שמות פרק כ פסוק יב).
שקר עצמי
מהות השקר היא התמודדות עם קונפליקט פנימי בין הרצון לבטא את מבנה הזכר והנקבה שבתוכנו (יצרינו ודחפנו הטבעיים), לבין המבנה של איש ואישה (אנושיות, הרצון להישאר נאמנים לנורמות החברתיות תרבותיות של המשפחה והחברה להם אנו משתייכים). כדי להישאר נאמנים לנורמות אלו ובכדי לזכות בהכרתם ושביעות רצונם של המשפחה והחברה, אנחנו מפתחים מנגנוני הגנה אשר מבוססים למעשה על שקרים עצמיים.
אנחנו מדחיקים מחשבות, רגשות, משאלות וחלומות הנחווים שמתנגשים עם דרישות החברה והמשפחה. התבוננות עצמית מדויקת ומפוכחת עשויה להוות לא פעם חוויה מכאיבה ולא נוחה. לא קל לנו להכיר בהיבטים הפחות אטרקטיביים של אישיותנו, ונוח לנו הרבה יותר לחשוב על עצמנו טובות. יש לזכור כלל חשוב ביותר כל עוד אנו משקרים לעצמנו, לא יעלה בידינו להשתנות.
אותו שקר, שלא מאפשר לנו לבצע שינוי, קושר אותנו דרך ההרגל למשהו שמעל היכולת שלנו לצלוח אותו, וזהו למעשה מבנה של התמכרות. ניתן כמה דוגמאות – בפעמים הראשונות שאדם מעשן סיגריה, שותה אלכוהול או צורך סמים, הוא עושה זאת מרצונו החופשי. הוא מכיר את הסיכונים, אך מתעלם מהם. ברגע שאדם ממשיך, כמובן שהתלות שלו גוברת, עד שהשתוקקות כה חזקה והוא חסר אונים למולה. בשלב זה, גם אם רצונו עז להיגמל, הוא יזדקק לעזרה ויצטרך ללכת לטיפול גמילה. לו עצמו אין את היכולת לעצור את המהלך הזה.
כל התמכרות נחלקת למבנה גופני ולמבנה נפשי. התמכרות בחלק הנפשי מכונה תיקון הערך-מוסר. נניח למשל שאדם משקר בעניין משמעותי. הוא גורם לאנשים להאמין בדבר מה אודותיו שאיננו אמת. כשזה עולה בשיחה, הוא נאלץ לספר כזבים כדי לקיים את השקר הראשון, וזה כשמדובר בפרט. כשמדובר בכלל, בארגונים גדולים, הסכנה גדולה אף יותר. נניח שמנהל בכיר עשה טעות רבתי, שאם תתגלה תעמיד בסימן שאלה את עתיד החברה כולה. הוא מנסה לכסות על הטעות, ולשם כך הוא מגייס את עמיתיו, והופך אותם לשותפים לקשר. כשמעגל הִמרמה מתרחב, הרמייה נעשית לחלק מהתרבות התאגידית, מה שמקשה על אנשים ישרים בארגון להתנגד או למחות. בשלב זה כבר נדרש אומץ יקר מציאות.
הזמנה לחופש
למעשה אובדן החופש שלנו מתרחש בהדרגה, ולעיתים איננו מבחינים בתהליך. התורה מדברת על כך כבר בבראשית. ההצהרה הקלאסית על הרצון החופשי מופיעה בסיפור קין והבל. כשקב״ה מבחין שקין כועס על שדחה את מנחתו, הוא אומר לו: ״וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ״ (בראשית פרק ד פסוק ז). לשון פשוטה: אם תעשה את הטוב, מנחתך תתקבל לפני הקב״ה, ואם לא, החטא יארוב לך ויעשה כל מאמץ להכשילך, לכן עליך להתאמץ למשול בו.
כדי לשמור על הרצון החופשי, בעיקר בעת שאדם חווה הצפות רגשיות, לדוגמה בזמן תסכול, כעס, או אשמה, נדרש כוח רצון איתן לא להגיב באופן יצרי. אם מגיבים ממקום רגשי, ולא מתוך החלטה מושכלת, לצערנו אנו עושים דברים שמזיקים לנו וגם לאחרים. זהו האיום המציאותי הרגשי על החופש.
העבדות באה לידי ביטוי כאשר בני האדם נתפסים כאמצעי במקום כמטרה, כשעוולות מתורצות בשם המסורת ושליטים נהנים מכוח מוחלט, המצפון נשחק והחופש נשלל, כי התרבות יצרה מרחב תודעתי מבודד שצעקת הנדכאים אינה נשמעת בו.
עכשיו אנחנו מתחילים להבין את הכבדת לב פרעה: ״וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹֽתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ׃״ (שמות פרק יא פסוק א). אותו שליט ששיעבד אחרים השתעבד בעצמו, ונעשה שבוי בידי הערכים שטיפח. החופש במובן העמוק, החופש לעשות את הטוב והישר, אינו ניתן מעצמו, אנחנו רוכשים אותו, או מאבדים אותו, בהדרגה.
בסופו של דבר, רודנים מביאים על עצמם את חורבנם, ואילו בעלי כוח הרצון, האומץ והנכונות ללכת נגד הזרם זוכים בחופש מזהיר. זו היא היהדות: הזמנה לחופש, שהדרך אליו עוברת בהתנגדות לאלילים ולאמונות שגויות בנות הזמן.
הורות, חינוך וזיכרון למען החופש
האמונה מתחילה במשפחה. התקווה נולדת בבית. לפתח סיפור משפחתי חזק. ככל שילדים מכירים יותר את הסיפור המשפחתי כך מתחזקת תחושת השליטה שלהם בחייהם, הערכתם העצמית גדֵלה, והערכתם כלפי תפקודם המשפחתי משתפרת. סיפור משפחתי מחַבֵּר ילדים לדבָר שהינו גדול מהם. הוא עוזר להם להבין איך הם משתלבים בעולם שהתקיים עוד לפני שהם נולדו. הוא נותן להם נקודת־זינוק של זהות. כל אלה נעשים בתורָם בסיס לביטחונם העצמי של הילדים. בזכותם יכול הילד לומר: הנה אני; זהו הסיפור שאני חלק ממנו; אלה הם השורשים שמהם אני צומח מעלה־מעלה.
משה רבנו, על־פי מצוות ה', מכין את העם לחירותו. הוא איננו נואם באוזניהם על החירות, על המסע המפרך או על היעד, הארץ שהובטחה לאבותינו. הוא מדבר על הילדים: ״וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם״ (שמות פרק פרק יב פסוק כו), ״וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם״ ( שמות פרק י״ג פסוק ח).
רואים כאן שמשה רבינו מבקש להבטיח שהשחרור מעבדות מצרים ייחרט בזכרונו של העם עד קץ הימים. הוא רוצה שכל דור ינחיל את הסיפור לדור שאחריו. הוא רוצה שההורים יהיו מחנכים, ושילדי ישראל ישמרו על העבר למען העתיד. כך שילדינו ילמדו על הקשר לאבותיהם ,להבין מי הם, מאין באו, איך נעשו אבותיהם לאומה ומה היו הרגעים המכוננים שעיצבו את חייהם ואת חלומותיהם. הוא רצה שנעניק לילדינו זהות על־ידי כך שנהפוך את ההיסטוריה לזיכרון, ואת הזיכרון לתחושת אחריות.
היהודים לא נבחרו להיות אומה של אינטלקטואלים; הם נבחרו להיות ממובילי הגאולה, עַם שאלוקים מזמין אותו להביא ברכה לָעולם באמצעות אורַח חיים ובאמצעות קידוש החיים. חשיבות הטמעת הרוחניות בקרב הילד בתוך משפחתו מאפשרת את המעבר דרך הרוחניות לחירות. ילדים הם רוחניים מטבעם. הם משתאים לנוכח גודלו של העולם ותוהים על מקומנו בו. ילדים אוהבים סיפורים, שירים וטקסים, ואת המבנה והצורה שהם מקנים לַזמן, ליחסים בין־אישיים והחיים המוסריים. יש להבין שהסתכלותו של הילד על המציאות היא רוחנית – אמונית באופן אינסטינקטיבי ואינטואיטיבי.
ברגע שנלקחת מהילד תפיסת המציאות ״הילדותית״ הזו – כלומר אין יותר אמונה, אין יותר טקסים ,ומה שיש זה רק הישגים לימודיים והצלחה חיצונית – ברגע זה שללתם ממנו כמה מאבות־המזון לרווחתו הרגשית והנפשית.
בעומדם לצאת לחופשי מתבשרים אפוא בני ישראל שעליהם להיעשות אומה של מחנכים. בבחירה זו של משה רבינו מתבהר לנו מדוע הוא מנהיג מיוחד במינו. התורה מלמדת אותנו כאן על מהות החירות אשר משיגים, לא בשדה הקרב, לא בזירה הפוליטית ולא באולמות בתי המשפט המקומיים והבינלאומיים – אלא במחשבותיהם ורצונותיהם של אנשים.
כדי להגן על מדינה דרוש צבא; אולם כדי להגן על חברה חופשית דרושים בתי ספר. דרושות משפחות ומערכת חינוך המנחילות ערכים מדור לדור, כך שערכים אלה לעולם אינם אובדים, אינם מיטשטשים ואינם ננטשים בייאוש. משה רבינו הבין את משמעות החירות באופן שאין מעמיק ממנו. אין זה קשה, אמר משה, לזכות בחירות, אך לקיומה נחוץ עמלם של מאה דורות. אם נשכח מהי חירות, אט אט היא תשכח מאיתנו.
שלושה מוסדות דרושים לקיום החופש: הורות, חינוך וזיכרון. חובה לספר לילדינו על עַבְדוּת ועל המסע הארוך אל החֵרוּת; הם מוכרחים לטעום מדי שנה מלחם העוני ומעשבי המרורים של הפרך; הם צריכים להכיר את טעמו של דיכוי כדי שילחמו בו כל אימת שיתחולל. על כן נעשו היהודים לאומה שתשוקתה אל החינוך, אומה שמבצריה היו בתי הספר וגיבוריה – המורים. כך התגלגלו הדברים שכאשר חרב הבית השני בנו היהודים את המערכת הראשונה בעולם של חינוך חובה.
המסע הארוך אל החירות, רומזת פרשתנו, אינו רק עניין של היסטוריה ופוליטיקה, ודאי לא רק סדרה של ניסים. הוא כרוך ביחסים שבין הורים וילדים. הוא עובר בסיפור־סיפורים, בהנחלת הסיפור הלאומי מדור לדור. הוא מסע אל הרגשת נוכחותו של אלוקים בחיינו. הוא דורש מאתנו לפנות בחיינו מקום לשֶׂגב, לפליאה, להכרת תודה, לענווה, לאמפתיה, לאהבה, לסליחה ולחמלה – והטקס, השיר והתפילה עוזרים לנו לעשות זאת. על־ידי כך אנו מקנים לילדים ביטחון עצמי, אמון ותקווה, כמו גם זהות, השתייכות תחושה של הליכה טבעית בעולם.״
