נר חמישי של חנוכה התשפ"ד

״אדם יכול לפתור פורענות, סיטואציה שנכפתה עליו, רק כאשר הוא משחרר את האמונות השגויות, אמונות שבתוכן מתקיימים רגשות אשם בגין דברים שקרו בעבר והאדם כבר שילם את מחירם מזמן, והוא לא מבין שכל תפקידן של האמונות השגויות הוא להחזיר אותו בדמיונו לתוך אותה סיטואציה, למרות שמבחינה אותנטית היא הסתיימה. כשהאדם לא מתייאש וחודר לתוך הליבה של האמונה השגויה הקשורה לסיטואציה באופן הכי עמוק, הוא מתחיל לקבל את העזרה האמיתית דרך זמנים רוחניים כגון חג החנוכה.

״יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר:
עֲשֵֹה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.
נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר:הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רַע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת״. (סֵדֶר נְזִיקִין-פִּרְקֵי אָבוֹת-פֶּרֶק  א-משנה, ו-ז)

רקע היסטורי מדיני

אתמול הסברנו  את הרקע לתחילת מרד המכבים ביוונים.
אנו עוברים לתקופה השנייה של החשמונאים, מימי ראשית המרד אל זמן ביסוס הממלכה והעצמאות המדינית. לאחר מות יהודה המכבי התייצב אחיו יונתן בראש המרד כנגד המנהיג היהיר דמטריוס.לאחר תקופה קשה של מלחמה הצליח יונתן לבסס את מעמדו כמנהיג, ובאופן פלאי היוונים הכירו בו בתפקיד ״הכהן״ – ״מושל יהודה״, זאת למרות שלא השתייך למשפחת בית צדוק, שהיו עד לימי יוון הכהנים הגדולים. מבחינה יהודית פנימית יכול היה גם הוא להיחשב ל״כהן גדול מטעם״ בדיוק כמו קודמיו. החל משלב זה הפכו מנהיגי החשמונאים להיות הקובעים בענייני המקדש יחד עם היותם מנהיגי המרד וממילא מנהיגי המדיניות בתחומי חוץ וביטחון.

לאחר מותו של יונתן התמנה השלישי שבאחים, שמעון, לממלא מקומו. הוא זה שביסס וקבע את מדינת החשמונאים. נקודת שיא בתקופתו הייתה אספת עם שהתכנסה בחצר בית המקדש, אשר ישבה ודנה במבנה של החשמונאים וקבעה את סמכויות המנהיג החדש. האסיפה התבקשה להכיר בשושלת החשמונאית המכהנים בבית המקדש ככוהנים גדולים, כמנהיגי העם ומצביאים. זהו כתב מינוי המאחד את כל תפקידי ההנהגה: מדיניות, שיפוט, דת וצבא.

לאחר מותו של שמעון המכבי, התמנה בנו יוחנן הורקנוס למנהיג המכבים. יוחנן הורקנוס היה המנהיג החשמונאי שהרחיב יותר מכל אחד אחר את גבולותיה של המדינה היהודית. הוא ערך מסעות כיבוש בעבר הירדן המזרחי ושעבד את יושביה למדינתו, משם פנה דרומה לאדום, וכבש את כולה. במהלך שלושים שנות שלטונו של יוחנן השתלטו היהודים על רוב ארץ ישראל הפנימית (מהגליל ועד הנגב). תודעת השיבה לארץ נחלת אבות היתה המניע העיקרי למסע שחרור זה. 

מגמה זו החלה כבר בימי האב, שמעון, וכשהתלונן השליט הסלאוקי, אנטיוכוס השביעי, על ההתנחלויות המרובות, ענה לו שמעון: לא ארץ נוכרייה לקחנו ולא על נוכרים השתררנו אלא על נחלת אבותינו אשר נכבשה בידי אויבנו באחת העיתים בלא צדק.

נראה שבדור השני למרד החשמונאי כבר התחזקה התודעה הדתית, ומכאן הרצון להתיישב בחבלי הארץ המובטחת ולא רק באזור ירושלים. תקופת שלטונו של יוחנן הורקנוס היא התקופה שבה חוזר היישוב בארץ להיות יהודי, השלטון החשמונאי מתבסס לקראת הפיכת ממלכתו למדינה עצמאית. יוחנן הורקנוס פועל בראשית דרכו ברוח חכמים, והוא מקובל עליהם כ״צדיק מעיקרו״, ישנם דינים רבים הקשורים לשמו של יוחנן במסורת ההלכה. 

אביא דוגמה: ״הגמרא שואלת לגבי טיהור טומאת מת באדם חי ומי עשאם? הכוונה מי שרף את הפרות האדומות? הגמרא עונה, הראשונה עשה משה רבינו, והשניה עשה עזרא הסופר, השלישית עשה שמעון הצדיק ואת השאר עשה יוחנן כהן גדול. הצורך בכמויות חדשות של אפר פרה כדי לטהר את הבאים לבית המקדש מטומאת מתים, קשור אולי לימים שלאחר גל המלחמות הגדול של החשמונאים ולכניסה לימי שלום ושגשוג, אז מתפנים להתארגנות מחדש הכוללת את טהרת העם (מסכת ברכות, דף כט ע”א). 

נעשה אתנחתא של יום לכבוד ראש חודש שחל מחר בערב ונדבר עליו, ובעזרת השם ביום רביעי בערב נמשיך את התהליך לטיהור הטומאה שנוצרת בתוך האמונות השגויות.״