נר רביעי של חנוכה התשפ"ד

״חיבור לנשמת האומה – הביא את הניצחון על יוון״  המשניות הראשונות במסכת אבות נאמרו על ידי הזוגות, בתקופה שמלכות יוון כבר שלטה בארץ. ננסה, מתוך משנה אחת, להבין נושא מרכזי בהתמודדות מול יוון. 

המשנה בפרק א' במסכת אבות אומרת: 

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו, מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנום. (אבות, א', ה')

רקע היסטורי מדיני

אנו נכנסים לתקופת הזוגות, המקבילה בראשיתה לתקופת החשמונאים במאה השנייה לפנה"ס, היא אחת המשמעותיות ביותר בתולדות עם ישראל בבירור זהותו הדתית והלאומית ובעמידה גבורה על משטר זהות זאת בראשית המאה בהתפשטות היוונים, ימי הזוג הראשון מקבילים לימי אנטיוכוס אפיפנס.

אפיפנס שלט בכוח רב ושאף לשוות דמות אחת לכלל הממלכה ולהיות לעם אחד. מכיוון שהיהודים לא הסכימו להיות לעם אחד עם היוונים, אנטיוכוס אילץ אותם בכך שהוסיף למדיניותו גזרות שיוציאו את תורת הקדוש ברוך הוא מעם ישראל: הוא אסר על היהודים להעלות קורבנות בבית המקדש וציווה עליהם לטמא אותו. הוא דרש מהם לאכול אוכל לא כשר. הוא אסר על היהודים לקיים ברית מילה. הוא אסר עליהם לשמור שבתות וחגים ומעל הכל הוא אסר על היהודים ללמוד תורה. 

מעניין שהמניע לתחילת מרד המכבים – מתתיהו ובניו, התרחש בעת שהסתובבו פקידיו של אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) והנחו את יושבי הערים והכפרים להקריב חזיר כמנחה לזאוס, אלהי היוונים. הם הגיעו לכפר מודיעין, מרחק שבע עשרה פרסה מירושלים, מקום מגוריהם של מתתיהו ובניו, וביקשו מכל התושבים להגיע לכיכר המרכזית. פקידו של אנטיוכוס פנה למתתיהו הכהן המקומי וביקש לכבדו בהקרבת הקורבן: ׳ראש ונכבד וגדול אתה בעיר הזאת ונתמך על ידי בנים ואחים. עתה גש ראשון ועשה כמצות המלך כאשר עשו כל הגויים וגם אנשי יהודה והנשארים בירושלים ותהיה אתה ובניך מרעי המלך ואתה ובניך תתכבדו בכסף וזהב ובמתנות רבות׳.

תגובתו של מתתיהו מוכרת ומפורסמת:״מִי לַה' אֵלָי״. כך התחיל להתגלגל לו מרד המכבים תוך בריחה אל ההרים ואל המדבריות מפחד היוונים. השלב הראשון של מרד החשמונאים התנהל עד לטיהור המקדש תוך ביסוס שליטת החשמונאים ביהודה. יהודה, שהנהיג את המרד והעלה אותו לפסים של מלחמה ממשית, למד תוך כדי לחימה את אומנות מלחמת הגרילה מול הצבא הכבד, והכניע את היוונים תוך ניצול עליונותו שנבעה מהכרת השטח והאויב. בשלב מסוים לא הייתה ליוונים בררה, ובשל בעיות פוליטיות מבחוץ נאלצו להגיע לפשרה עם היהודים. יהודה המכבי הפך לשליט ממשי וכך התחיל ביסוס שלטון המכבים-החשמונאים, התעצמותו בכל מערכות השלטון ואיחוד המלוכה והכהונה.

ברשותכם. נחזור למשנה נקשר אותה לחג חנוכה.

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרווחה – ״כביתו של אברהם אבינו ע"ה שהיה פתוח לארבע רוחות העולם, כדי שלא יצטרכו האורחים להקיף למצוא הפתח". הכוונה, לנפש של האדם, המקבל את האורחים, שתדע להכיל את האחר. רק אז תוכל להגיע ולהיות: ״איש ירושלים״, העיר אשר מבטאת יותר מכל את החיבור עם ה'.

ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו, מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנום. (אבות, א', ה')

ואל תרבה שיחה עם האישה-באשתו אמרו. האישה במשנה זו משולה למערכת הרגשית, השייכת לאדם עצמו. כלומר כשאתה נמצא בתוך עצמך, אל תדון דרך המערכת הרגשית, כיוון שזה מבנה ללא תכלית. כשאדם רוצה לדון בסיטואציה מסוימת, הוא צריך להתבונן בה דרך השגה שכלית שמייצגת מחשבה, תבונה, ותודעה. אותה סיטואציה מתחילה לקבל תשובות אותנטיות דרך השגה אנושית שמייצגת כלים בעלי מבנים רגשיים ותחושתיים אשר יש באפשרותם להכיל את ההשגות השכליות. התשובה תקבל פרופורציה למציאות העכשווית, ללא רגשות מהעבר שאינם מאפשרים תנועה במציאות האותנטית.

קל וחומר באשת חברו, וכאן כבר מדובר כאשר אדם נכנס לסיטואציות בעלי מרקם רגשי, המשויך לעומק נפשו של האחר, גם כאן צריך לפתח את הפתרון רק על ידי השגה שכלית והשגה אנושית.

"מאי חנוכה"? 

הגמרא המפורסמת במסכת שבת אומרת: 

מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. (בבלי, שבת דף כ"א: ואילך) 

ננסה להבין את הגמרא הזו. הקושי הגדול פה הוא לשון הגמרא בשאלה 'מאי חנוכה' – למה הגמרא מתכוונת בשאלתה? ברור שהגמרא לא שואלת על עצם החג, שכן כל ילד בגן יודע מה הוא חג חנוכה. מצד שני, הגמרא לא שואלת בחגים אחרים "מאי פורים" או "מאי פסח" – אלא רק בחנוכה, ונדמה מתשובתה שכוונתה היא מהו הנס המהותי של חנוכה שבגללו נחגג החג לדורות, ומה מבטיח שנס חנוכה יישאר לעד ולא הופך לעוד סיפור היסטורי מעניין על ניצחונות צבאיים כאלו או אחרים? 

צריך לזכור שחנוכה הוא החג הראשון שנקבע אחרי חתימת התנ"ך ואין לו שום זכר בכתובים. לכן שאלת הגמרא היא איך זה שהחג הזה ממשיך להיחגג? מה הדבר הגורם לעם ישראל להמשיך ולחגוג אותו שנים רבות כל כך? ברור לגמרא שהדבר המהותי בחנוכה איננו הניצחון על צבא יוון, והראיה לכך היא שהיו לנו עוד קרבות וניצחונות לאורך ההיסטוריה שלא הונצחו לדורות. לכן הגמרא לא מספרת בתשובתה על הניצחון, לא בגלל שאינו חשוב – הרי בתפילת 'על הניסים' אנו מדברים רק על הניצחון הזה – אלא בגלל שהיא מחפשת את הענין המהותי בחג שממשיך ומעביר את חנוכה מדור לדור. למה זה חשוב? כי הגמרא מבינה שיוון זה לא רק סיפור היסטורי מאמצע תקופת בית המקדש השני – יוון זה גם היום. גם עכשיו נמשכת ההתמודדות והמלחמה עם מה שיוון מייצגת, וצריך להבין כיצד ניתן לשמור גם כיום על הבית היהודי הטהור. 

מאי חנוכה, שאלה הגמרא – מה הסוד של חנוכה שהוא נשמר דורות על גבי דורות ומצליח לנצח לאורך כל ההיסטוריה את ההתייוונות המודרנית? התשובה היא החוסן האמיתי של הבית היהודי-הפנימי. היכולת מצד אחד לפתוח את הבית ואת הלב כלפי כל יהודי – כלל. ובד בבד לשמור על המבנה של הפרט – האינטימיות והענווה. כשנר זה דולק בבית – שום רוח יוונית נושבת לא תוכל לחדור אליו.״