פָּרָשַׁת תולדות התשפ"ד

*חללי המלחמה*

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, וְהַבּוֹחֵר בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, שֶׁתֵּפֶן בְּרַחֲמִים אֶל קְרִיאַת מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים שֶׁכְלַל יִשְׂרָאֵל קוֹרְאִים בִּזְמַנִּים אֵלּוּ לִשְׁלוֹם ״אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה״. ונִתְפַּלֵּל כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל, כּוֹחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הַמִּשְׁטָרָה וְהַהַצָּלָה הַפּוֹעֲלִים בַּשֶּׁטַח, מִכָּל צָרָה וְצוּקָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם! וּבְנוֹסָף אָנוּ שׁוֹלְחִים תַּנְחוּמִים לַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁאִבְּדוּ אֶת יַקִּירֵיהֶם. וּרְפוּאָה שְׁלֵמָה בִּמְהֵרָה לַפְּצוּעִים. וּמִתְפַּלְּלִים עַל כָּל הַשְּׁבוּיִים וְהַחֲטוּפִים בְּעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּחְזְרוּ בִּמְהֵרָה בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים בְּגוּפָם וּבְנַפְשָׁם. אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

חיילים וכוחות הביטחון שנלקחו מאיתנו :

סמל רוני אשל ז"ל, 19, צור יצחק, תצפיתנית בנחל עוז, תחילה הוגדרה כחטופה, לאחר כחודש אותרה גופתה-סמ"ר יהונתן יצחק סמו ז"ל, 21,כרמי צור, לוחם חטיבת צנחנים, נפל בקרב ברצועת עזה, סמ"ר גילעד רוזנבליט ז"ל, 21, גניגר, חובש קרבי בגדוד 52, נפל בקרב ברצועת עזה-רס"ר (מיל') מתן מאיר ז"ל, 38, אודם, לוחם בגדוד 697, נפל בקרב ברצועת עזה-רס"ן (מיל') משה ידידיה לייטר ז"ל, 39, עין צורים, מ"פ בחטיבה 551, נפל בקרב ברצועת עזה-רס"ם (מיל') יוסף חיים הרשקוביץ' ז"ל, 44, גבעות, לוחם בגדוד 697, נפל בקרב ברצועת עזה-רס"ר (מיל') סרגיי שמרקין ז"ל, 32, קרית שמונה, לוחם בגדוד 697, נפל בקרב ברצועת עזה-רס"ר (מיל') נתנאל הרוש ז"ל, 34, ירושלים, לוחם בחטיבת גבעתי, נפל בקרב ברצועת עזה-רס"ן יששכר נתן ז"ל, 28, קרית מלאכי, קצין לוחם בעוצבת הקומנדו, נפל בקרב ברצועת עזה-סמ"ר איתי שהם ז"ל, 21, ראש העין, לוחם בעוצבת הקומנדו, נפל בקרב ברצועת עזה, סמ"ר רועי מרום ז"ל, 21, רעננה, לוחם בסיירת חרוב, נפל בקרב ברצועת עזה-רס"ר (מיל') רז אבולעפיה ז"ל, 27, רשפון, לוחם בחטיבה 12, נפל בקרב ברצועת עזה-רב"ט נועה מרציאנו ז"ל, 19, מודיעין, תחילה נחטפה לרצועת עזה על ידי החמאס, לאחר כחודש צה"ל הכריז על מותה בשבי, סרן (מיל') עמרי יוסף דוד ז"ל, 27, כרמיאל, לוחם חטיבת הנגב, נפל בקרב ברצועת עזה_סרן ידידיה אשר לב ז"ל, 26, טל מנשה, סמ"פ בגדוד שקד בחטיבת גבעתי, נפל בקרב ברצועת עזה-סרן אסף מסטר ז"ל, 22, קיבוץ בחן, מ"מ בגדוד 601, נפל בקרב ברצועת עזה-סרן כפיר יצחק פרנקו ז"ל, 22, ירושלים, מ"מ בגדוד 52, נפל בקרב ברצועת עזה-

סרן שלמה בן נון ז"ל, 22, מודיעין, סמ"פ בגדוד 202 חטיבת צנחנים, נפל בקרב ברצועת עזה-סמל אברהם פטנה, 20, נפל בפיגוע במחסום מנהרות ירושלים, חיל משטרה צבאית.

אזרחים שנלקחו מאיתנו:

אורן גולדין ז"ל, 33, ניר יצחק, תחילה הוגדר כחטוף, אך לאחר כחודש הוכרז כי נרצח וגופתו מוחזקת בידי החמאס-יונה פריקר ז"ל, 69, בארי, תחילה הוגדרה כנעדרת, לאחר כחודש אותרה גופתה-ויטלי לוגבינצ'נקו ז"ל, 34, אשקלון-רם שלום ז"ל, 25, גבעת זאב, נרצח- במסיבה ברעים-

מיכאל אברמוב ז"ל, 55, שדרות, נרצח בביתו בשדרות-חיים אשרף ז"ל, 68, שדרות, נרצח בביתו בשדרות-סוג'ית ניסנקה ז"ל, 48, סרי לנקה, תחילה הוגדר כחטוף, לאחר כחדושהוכרז כי נרצח במהלך עבודתו בבארי-איילה חצרוני ז"ל, 73, בארי, נרצחה בביתה בבארי-אלכס לוק ז"ל, 35, קנדה, נרצח במסיבה ברעים-רוני פטרובסקי ז"ל, 24, חולון, נרצח במסיבה ברעים-קרולין בול ז"ל, 22, גרמניה, נרצחה בניר עוז

נבו ארד ז"ל, 25, סעד, נרצח במסיבה ברעים-שלום עבודי ז"ל, 56, טבריה, נרצח מירי נ"ט בגבול הצפון-ויויאן סילבר ז"ל, 74, בארי, נרצחה בבארי, תחילה הוגדרה כנעדרת, לאחר כחודש אותרה גופתה-.

יהודית וייס 64, בארי, תחילה הוגדרה כנעדרת, לאחר כחודש אותרה גופתה.- בלה אפשטיין,81, כפר עזה נרצחה בביתה בכפר עזה

ליאל חצרוני, 12, בארי, נרצחה בביתה בבארי-

אנו מתפללים כל החטופים שיחזרו הביתה בשלום

אנו לוקחים קצת משמות החטופים וַהחטופות שהמאמר יאיר על כולם

נעמה בת איילת

ארז בן הדס קלדרון

סהר בת הדס קלדרון

ואבא שלהם עופר בן כוכבה קלדרון

עמית אסתר בת אילנה

קהילת הכוח הפנימי מקדמת  בברכה  את עזריאל קאליש שיום שני בערב פקודת שנתו, יהי זכרו ברוך.

פרשת תולדות

ישנם שתי פרשות בספר בראשית שנפתחות באותן מילים.

הראשונה:״ ״אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ-נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ  נֹחַ״.(פרק ו פסוק ט).

השנייה: ״וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק״. (בראשית פרק כה פסוק ט).אך כל אחת מיוצגת רצון אחר לחלוטין.

אצל נח ,המהות שלו מתקיימת פרסונל-בפרט. ולא בכלל-נשמת האומה ,כלומר ,הוא עבד את האלוקים דרך-המהות הפרסונלית -פרט ,שעיקר עניינה -זה עצם האישיות שלו, ולא תולדותיו. מה שאין כן עם יצחק אבינו מתחילה היסטוריה חדשה, שבה העיקר – אינו האיש שבאותו הדור כי אם התולדות – קדושת התולדות העוברת דרכו. זאת היא קדושת עם ישראל המופיעה לראשונה דרך יצחק אבינו שהיה מהול לשמונה.

אלא שבאותה משפחה, מופיעים סיבוכים שונים. ישנם שני דרכים בביתו של יצחק.אבינו  דרכו של יעקב אבינו , ואילו הדרך השנית היא השפעתה של תורת אברהם על אומות העולם . וכאן אנחנו מוצאים שני אופנים כיצד לקלוט את הקדושה הבאה מן השמים. בעשו נאמר:״וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו:  הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם, מֵעָל. וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ.

(בראשית פרק  כז פסוק לט).ואילו ביעקב אבינו נאמר:״וְיִתֶּן-לְךָ, הָאֱלֹהִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ–וְרֹב דָּגָן, וְתִירֹשׁ״.(פרק כז פסוק כח). לכאורה אין הבדל. אם כי אחד מן ההבדלים בולט לעין. אצל עשו נאמר בברכה :״מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ״. שהם  קודמים:ל-״מִטַּל הַשָּׁמַיִם״.אנו רואים שיצחק אבינו ,מסביר לבניו ,שהארציות ללא רוחניות ,לא יכולה להתקיים בעולמו של הקדוש ברוך הוא,והרוחניות ללא הארציות גם לא יכולה להתקיים בעולמו של הקדוש ברוך הוא.כפי שנאמר בפרקי אבות:״.רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָהאִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח״.(פרקי אבות · פרק ג · משנה יז ).והמעניין אצל עשיו אנו רואים שהארציות היא העיקר והרוחניות זה טפל:״מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ,מתחיל ואחר כך וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם״.ואילו אצל יעקב אבינו , אנו רואים שהרוחניות היא העיקר-״מִטַּל הַשָּׁמַיִם״, ואחר כך״מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ״.אבל אעפ"כ עדיין נשארת שאלה שלכאורה יש לפנינו את אותו הדבר, בסיכומו של דבר.אלא שהפעלים כאן הם השונים. בעשו נאמר:״מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ״.כלומר אחרי שעשו מקבל את המתנה, אין צורך עוד לקבל שום דבר. בבת אחת הוא מקבל את הכל, ומכאן והילך כבר אינו מטריד את הנותן ״בבחינת אדם הנותן מתנה לחבירו, ואמר לו: קח את זה ועזוב אותי. אינני מעוניין לפגוש אותך יותר״. ואפשר לומר שעשו הוא גם כן עזוב מאת ה'. הוא חי בשלום בעולם הזה. העולם הזה מספיק לו, הוא שלם בבחינת העולם הזה. הוא גם כופה השלום איפה שהוא מעוניין בעולם הזה.

״וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט.מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹדוְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ״.(תהלים פרק ח פסוק ו)מה שאין כן יעקב אבינו, נאמר בו:״״וְיִתֶּן-לְךָ, הָאֱלֹהִים״.כביכול הנתינה מעולם לא נגמרה, כלומר מעשה הנתינה מעולם לא הסתיים אצל יעקב אבינו. הוא מעולם לא מקבל את כל הברכה, ואז מתחדשת אצלו הכרה חדשה, במקום להרגיש שלמות, הוא כל הזמן בהשתלמות, ומתוך כך הוא יכול להגיע לתוך מדרגות אין סופיות, מכיוון שהוא איננו פוסק מלהשתלם לעולם. הוא עוקב אינו עשוי כעשו, כי אם עוקב אחרי השלמות כיעקב. זאת היא מדרגה מיוחדת, שבה האדם חי בדיאלוג מתמיד עם האין סוף, ואיננו עזוב ממנו לעולם.

זהות מול מהות

עכשיו נשאלת השאלה ,האם תיתכן שיתוף פעולה ,בין שתי תודעות  אלו? התשובה היא בהחלט וכבר נאמר:״וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר״.(בראשית פרק  כה פסוק כג), כלומר באופן תיאורטי תיתכן השלמה בין שני הזרמים בין שני חלקי המשפחה. אלא שהפסוק ממשיך ואומר בצורה נחרצת:״מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ״.משעה שהזהויות האלה יוצאות אל העולם, הן חיות תמיד במלחמה ושלום  זו עם זו, ורק לעתיד לבוא ייעשה שלום ביניהם,והמלחמה תיפסק.כפי שהנביא עובדיה אומר לנו:״וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן, לִשְׁפֹּט אֶת-הַר עֵשָׂו; וְהָיְתָה לַיהוָה, הַמְּלוּכָה״.(עובדיה פרק א פסוק  כא).

אהבת יצחק אבינו לעשו היא דבר מובן. מי שיודע לצוד הוא גם מי שידע

בבוא הזמן להשתמש בחרב ולהקים מלכות. מכיון שהתוכנית של משפחת האבות היא להיות לגוי גדול, הכוח לנהל ממלכה שבא לידי ביטוי בעשו נאהב על ידי יצחק אבינו . לעומת עשו, יעקב מגלה חלישות והתכנסות האופייניים ליושב אוהלים. מדוע אם כן רבקה אמנו  אוהבת דווקא את יעקב אבינו ? אין זה אלא מפני שידעה מפי ה' שעתיד יעקב אבינו  להשתנות ולקנות כוחות של עוצמה, שימסרו לו על ידי עשו. כך נאמר לה:וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר״. אם כן, כל פעולותיה למען העברת הברכה ליעקב היו ציות לצו הנבואי, והוראת שעה לעבור על איסור ״מדבר שקר תרחק״. אך מדוע לא גילתה את דבר הנבואה ליצחק אבינו ? אלא שגם זה היה כלול בנבואה:״״וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ״. לה – דוקא, ולא לו. מכאן שנאסר עליה למסור את הסוד לאחרים. עולה מכך שכוונת ההשגחה העליונה היתה שהברכה תימסר ליעקב אבינו  בדרכי מרמה דווקא, על מנת שיתגלה ההנהגה של היושרה  האלוהית שבתוך סיבוכי העולם.עכשיו שהבנו לאורך  כל הדרך של יעקב אבינו ,הוא פשוט מחזיר הביתה מה שנתן אברהם אבינו לבני הפילגשים -מתנות רוחניות וגשמיות.

שאנו  מגיעים להתבונן בהלך הרוח שהתורה מנחה אותנו,אנו נצטרך לעבור דרך מהמורות שיוצרות  קונפליקט בתוך הסמכות ההורית,שאנו מתקיימים דרכה. ועל ידי זה ,שאנחנו לא מכניסים  שיפוט אישי ,לסיפורי התורה,ורק מאפשרים להלך הרוח שמנחה אותנו התורה,כך מתאפשר לנו  ללמוד את עצמנו ואת האחר. ובמיוחד בפרשת תולדות, ששם אנו מתחילים לספוג מהאמת של יעקב אבינו,שעליו הנביא מיכה אומר ל:״תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם״(מיכה פרק ז פסוק כ). ההתבוננות שלי בהלך הרוח ,שהתורה מנחה אותנו, היא נקייה מרוב המבנים הרגשיים שתלויים בי או חיים בתוכי,לכן אמרתי רוב הקריאה שלי , ולא הכול,מפני שישנם מבנים השוכנים בתוכי ואני לא מודע להם,למרות שאני מופעל דרכם,ועליהם נאמר בפרקי אבות:״הוּא הָיָה אוֹמֵר:הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן-וּמְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים-הַחֲנוּת פְּתוּחָה-וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף-וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ-וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת,-וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת -יָבוֹא וְיִלְוֶה-וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם-וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ-וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ-וְהַדִּין דִּין אֱמֶת-וְהַכֹּל מְתֻקָּן לִסְעֻדָּה.(סדר נזיקין-מסכת אבות – פרק ג -משנה טז).כך אני רואה את הדברים, וכך אני כותב אותם.אלא שביקורותַי וצדדי השלילה של כתיבתי הם תמצית החיוב.(תבורך בינה מלאכותית-Ai).ואת זה למדתי דרך תורתנו הקדושה,שהיא לא חסה על תהליכים, רגשיים -רוחניים-גופניים,של האדם ומגלה אותם ,כדי לעזור לנו להתפתח דרך תהליכים אלו. וזה עיקרה של התורה,להיות תמיד במציאות האותנטית,  וכמובן שזה החל להתגלות לנגד עיני מהיום הראשון שלי בישיבה קטנה,אבל לא ייחסתי לזה שום חשיבות תודעתית לצערי,ורק בשנים האחרונות ,שהתחלתי לפתח את התודעה  שלי,יכולתי לתת לידע זה את הביטוי שיוכל להאיר את העולם-אני מדבר על תורת הגנים שפיתחתי במשך שנות חיפוש ….ששם כבר התחלתי לקרוא ולהבין את מהות תורה שבכתב, ותורה שבעל פה. התורה דנה  לעומק בכל הערכים והמידות שאנו מתקיימים דרכם :״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ גם אם הוא לא  כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'״.(ספר ויקרא פרק יט פסוק י״ח ).מה שנכון בתורה , שאין בה שום הסתרה, היא מספרת את סיפור פגמי האדם,כל דמות ופגמיה ,כל אב וכל אם וחסרונותיהם, ודווקא חשיפת המגרעות ,יוצרת תהליך שמזמין מעורבות והזדהות. שאנו אומרים לעצמנו,:אם אבותינו הקדושים ,מאפשרים לנו ,לראות את כל הפגמים שהם עברו דרך התהליך,ולמרות הכל,הם עשו כה רבות למענו של עולם אז  גם אני מוזמן לתקן את עולמי. ועוד ,אהבת העבר וגיבוריו האלה היא אהבת  האמת. כך אני מבין את האהבה;. אהבה אמיתית היא אהבת הזולת ופגמיו,ולא אהבה המושלם.האלילי ,הסטריאוטיפי,או הקולנועי ולא ממשי.אהבת האדם אמיתית היא אהבתו על שלל פגמיו,ולכן את אברהם יצחק ויעקב,אבות  האומה ,וכל מה שמגיע לאחריהן,

בתורה-בנביאים-בכתובים-תורה שבעל-פה-עולם הקבלה המדהים ביופיו ,עולם החסידות שהכניס את השמחה לחיינו,תנועת מרכז הרב שהתחילה דרך הרב אברהם יצחק הכהן קוּק ,עד אחרון כותב ההלכות,רבנו עובדיה יוסף,אני אוהב מאוד.ועל אבות האומה נכתב :״אמר ר' זירא אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים בני מלאכים -אנו בני אנשים. אם ראשונים בני אנשים-אנו כחמורים״. (מסכת שבת דף קיב עמוד ב).

יעקב איש תם יושב אוהלים

מתוך עשרה גנים שזכיתי לפתח ולהפיץ אותם בעולם האנושות,ישנו גן שמכונה ״גן האחר״.מה שהגן הזה מלמד אותנו,הוא להקרין מציאויות דרכנו ,כך שהעולם האנושות יכול להתנקות ממציאות בעלת אמונה שגויה.שאנו מגיעים לדבר על יעקב אבינו ,שהוא האיש האמיתי מכולם,אנו נצטרך להבין שכל מה שנכתב על יעקב אבינו,זה היה היעוד שלו ,כדי להחזיר את האמת לעולמנו.לכן יעקב אבינו מבטן אימו,בחר לחיות דרך גן האחר,שבסיכומו של תהליך ,הוא האב הישר ביותר מכולם.למרות שהוא בחר במודע,לחיות דרך גן האחר עד סוף ימיו. והשיעור שלנו,הוא ללמוד מיעקב אבינו, איך בעמל רב ,אחרי עבודה קשה ,הוא הצליח  להשתחרר,מאווירת השקר והרמייה שלתוכה נולד.,שנכנסה לתודעתו בגלל עשיו אחיו.הנה,שבגללו ,יעקב אבינו נאלץ לעזוב את סביבתו,תוך שהוא משקיע כל כך הרבה אנרגיה בנדודים.בעקירה,קליטה,בהסתגלות,ותוך כדי כך הוא מפתח את תודעת עם ישראל ,ואומר לנו ,תמיד להישאר  מאוחדים,ובמקום לצאת לנדודים ,ולחיות דרך ״גן אחר״,אנו צריכים להשקיע מספיק משאבי נפש ,בשינוי העצמי שדרכו  אנו מתקיימים.וכך נמנע מעצמנו את מרבית היסורים הללו.וזה מסר שיעקב אבינו מוסר לאנשים ,שבוחרים לחיות דרך ״גן האחר״,שכל מאמץ שלהם להשתנות עולה בתוהו.בכל זאת נשאלת השאלה הקשה?, איך זה יכול להיות כך אירע ליעקב אבינו ? נראה שהכל מתחיל באמא ונמשך במישרין לבן. סביבת חייה לא היתה פשוטה, ודאי לא מוגנת כמונ סביבתו של יצחק שגדל עטוף ומבודד בתוך צמר גפן. סביבותיו שררה עוולה מתוך ניסיון מתמיד של הוריו לשמור עליו מכל משמר ולמנוע מהחיים לגעת בו. ישמעאל גורש, עבדים נסעו לחוץ לארץ להביא לו אישה. על תפילתם המשותפת של יצחק אבינו ורבקה אמנו , המייחלים לפרי בטן, על היעתרותו של אלוהים לתפילת יצחק ולא לתפילתה של האם העקרה מדייק רש"י: "שאין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע לפיכך (נעתר) לו ולא לה": כי היא, כך מעידים עליה המקורות היותר מאוחרים, היתה "בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם". היא אולי לא למדה ממעשיהם במובן שהפכה להיות ערמומית ונכלולית כמותם, אבל מעט מתכונותיהם דבקו בה גם דבקו. ראו איזו מיומנות היא הצילה את בנה יעקב אבינו .

הדואליות המופיעה במשפחת האבות עם הולדת התאומים יעקב ועשו, מעוררת שאלה על הגדרת הזהות של עם ישראל, והיא: שמא עם ישראל לוקה בחסרון מהותי, שהרי הוא יוצא מכוחו של תאום אחד בלבד, בעוד שהשני דחוי. היעדרו של עשו בבניין האומה מותיר לכאורה את יעקב אבינו  ללא אותם כוחות חיוניים הבאים לידי ביטוי באחיו דווקא. עם ישראל נשאר חלוש, שכוחו בפיו: "הקול קול יעקב", ואילו עשו, בעל "ידי עשו" כובש את העולם הפוליטי והתרבותי באין מפריע, אך גם ללא הליווי המוסרי של "איש תם, יושב אוהלים". הקוטביות הזאת בין הרוחני לגשמי, בין העולם הזה לעולם הבא, סותרת את חזון האחדות וההרמוניה, אמונת  הייחוד אשר

נושאת בקרבה.רבקה אמנו כבר הרגישה במתח הזה בהריונה.:״וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה״.

פירש רש"י: "מריבים בנחלת שני עולמות". הכוונה שכל אחד מהם רצה את שני העולמות (מהר"ל) אלא שמאחר ויש לעשו נטיה טבעית אל העולם הזה, דאגתו היא שמא לא יזכה לעולם הבא, ועל זה הוא נלחם. ואכן, עשו-אדום-רומא בנה לו תיאולוגיה שלימה שכל עניינה להציל את הנפש מאבדון, בעוד שבני יעקב מובטחים מצד נטייתם הטבעית שיש להם חלק לעולם הבא, והמאבק שלהם הוא לשם השגת משבצת של השפעה  בעולם הזה.רבקה לא ידעה שמדובר בשני תינוקכם  ולכן התקשתה לזהות ברוח הקודש את ההופעה האלוהית המיוחדת לאותו עובר. שמא הוא "אנכי" – כשמו של הקב"ה בעולם הבא בהופעתו פנים אל פנים, או שמא הוא "זה" – כשמו של הקב"ה בתור א-לוהי העולם הזה. על כן הלכה לדרוש את ה' כדי שיודיע לה מי הוא א-לוהי הילד. והתשובה: שני גויים בבטנך, אחד השייך ל"זה" והאחד ל"אנכי".כאשר מתייאש עשו מלמצוא את ה', "עייף מן העבירה", מבקש יעקב לקנות ממנו את חלקו בעולם הזה תמורת "האדום הזה". עשו אומר :"הנה אנכי הולך למות" – הרעיון האלוהי מת אצלו, והתולדה: "למה זה – העולם הזה- לי". הוא מוותר על הכל.

מכוח מאמציו לרכוש את המדרגה הארצית בנוסף לכשרונו הרוחני, מייצר יעקב אבינו  סינתזה מיוחדת של קול יעקב וידי עשו, והופך להיות "ישראל", המשיב את חזון האחדות למקומו. לאחר שנים רבות, יצפה יעקב אבינו  בחלומו ביכולת לאחד את הקצוות של העולם, בסולם המחבר שמים וארץ. אז יאמר:״וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. (בראשית פרק כח, פסוק טז).